ראש הגולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חותמו הרשמי של אחד מראשי הגולה הראשונים, רב הונא בריה דרב נתן, המוצג במוזיאון הכט בחיפה

רֹאשׁ הַגּוֹלָהארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) היה תוארו של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-13. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.

התואר "ראש הגולה" ניתן מכיוון שברוב התקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז העם היהודי בגולה, וכונתה "הגולה" בה"א הידיעה.

ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המיסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא משרת ראש הגולה היה תמיד בעל ייחוס משפחתי (לפי המסורת) למלך יהויכין, ולזרע בית דוד.[1] לעיתים היה תלמיד חכם והיה מקובל על הקהילה היהודית ועל ראשיה, אולם בתקופת הגאונים היו גם ראשי גולה שלא היו מן החכמים, והדבר גרם לא אחת למחלוקות רבות ולאיבה בין בית ראש הגולה ובין ראשי הישיבות בבבל.

בתוקף תפקידו וסמכותו, היה ראש הגולה אדם מכובד ועשיר, והיו לו קשרים טובים עם ראשי השלטון. הוא היה מוקף פמליה של משרתים ואנשי חצר. אנשים אלו מוזכרים מספר פעמים בספרות חז"ל בשם "בי ריש גלותא", לא תמיד לחיוב - פעמים שהחכמים מתחו ביקורת על התנהגותם הכוחנית ועל רדיפת הכבוד שלהם.

הריש גלותא, על ארמונו ופמלייתו, מומנו באמצעות מס מיוחד בשיעור חמישית מהרווח שנגבה באמצעות השלטון מכל הסוחרים היהודים שהיו תחת שלטון הח'ליפות. בנוסף קיבל חלק מדמי פדיון הבן ודמי חתונה. בימים טובים, לאחר תפילת שחרית, לא נקרא לתורה כשאר המכובדים, אלא התורה הייתה מובאת אליו[2].

תפקידו וסמכויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הגולה מילא שורה של תפקידים, והיה אחראי לייצוג הקהילה מול השלטון; אחריות לנהלים תִּקניים ולסדר בקהילה היהודית; תיווך בין היהודים לשלטון, ולהפך; דיין, שופט ואחראי לאכיפה מלאה של החוק.

הסמכויות שהיו בידי ראש הגולה היו נרחבות, וכמעט תמיד הוכרו על ידי השלטון:

  • עמד בראש בית דין ששפט בעניינים פנימיים של הקהילה.
  • סמכות מינוי הדיינים הייתה נתונה לו בדרך כלל, אף שבהמשך המינוי היה משותף לו ולגאונים, ולבסוף יוחדה לגאונים (למעט במאה ה-11 כשלזמן קצר חזרה הסמכות לראש הגולה).
  • הייתה לו גם סמכות למנות גאונים-ראשי ישיבה.
  • התערב בסכסוכים בין קהילות ובתוך הקהילות.
  • היו ראשי גולה שנטלו חלק בתהליך ההלכתי. ישנן תקנות שיצאו מן הישיבות, שעליהן חתומים גם ראשי הגולה.
  • היו לו סמכויות חברתיות: הוא פיקח על הסיוע הבינלאומי לנזקקים.
  • הייתה לו גם סמכות פוליטית - והוא שהעביר את מס הגולגולת לשלטונות, אף שלא הוא גבה אותו.
  • בתקופת השלטון הערבי: הוא היה אחראי כלפי השלטונות שהיהודים ממלאים את תנאי עומר.

לרשות ראש הגולה היו נתונים אמצעי אכיפה, כגון האפשרות להטיל חרם, קנס ומאסר. הייתה לראש הגולה גם עוצמה כלכלית, והיא שביצרה את מעמדו. הוא היה בעל אחוזות באזורים שונים. מכתבי נתן הבבלי עולה שיהודים בני 20 ומעלה העלו מס שנתי לראש הגולה. נראה שהדבר החל בתקופה בהשפעת הג'יזיה. הכנסות נוספות הגיעו מהיטל על שטרות (שטרי מכר, גירושין וכדומה), ומתרומות שונות.

ב–825 הח'ליף המוסלמי אל-מאמון ביקש לפגוע בסמכויות ראש הגולה, כמו גם בסמכויות ראשי מיעוטים אחרים. הוא הוציא צו המכיר במנהיגות כל מנהיג שייבחר על ידי כל קבוצת 10 איש או יותר. לכך היו מספר תוצאות שפיחתו את מעמד ראש הגולה.

ראשי הגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה משוערת של ראשי גולת בבל, לפי סדרם וזמנם[3]:

1. יהויכין מלך יהודה הוכר ע"י השלטון כמנהיג גולת בבל, והוא או בנו שאלתיאל נחשבים לאבות שושלת ראשי הגולה
2. בנו, שאלתיאל
3. בנו, זרובבל
4. בנו, משולם
5. בנו, חנניה
6. בנו, ברכיה
7. בנו, חסדיה
8. בנו, ישעיה
9. בנו, עובדיה
10. בנו, שכניה
11. בנו, שמעיה (או נעריה)
12. בנו, חזקיה I כיהן כנראה בזמן חורבן בית המקדש השני. עלה לארץ ישראל ונקבר בגליל
13. בנו, עקוב כיהן כנראה סביב שנת 90
14. בנו, נחום כיהן כנראה סביב שנת 100
15. בנו, יוחנן כיהן כנראה סביב שנת 110
16. בנו, שפט כיהן כנראה סביב שנת 120
17. בנו, ענן כיהן כנראה סביב שנת 130
18. נתן I (עוקבן) דצוציתא כיהן סביב 150, בימי רבן שמעון בן גמליאל. היה אבי שושלת ראשי גולה ואדם מפורסם
19. בנו, רב הונא I – רב הונא קמא כיהן סביב 150200 (ג'תתק"י - ג'תתק"ס), בזמן רבי יהודה הנשיא
20. בנו, נתן II כיהן, כנראה רק לזמן קצר, סביב 200-220, בסוף ימי רבי יהודה הנשיא
21. בנו, נחמיה כיהן, כנראה רק לזמן קצר, סביב 220-240, בימי רב ושמואל. יתכן שהיה חתנו של רב
22. בנו, עוקבא I – האמורא מר עוקבא כיהן סביב 240-270, בימי רב הונא ורב נחמן ובתקופתו של שאפור הראשון. היה עשיר גדול וחכם גדול, רבם של רב חסדא ורבי זירא, תלמידו של שמואל ואב בית הדין בעיר כפרי
23. בנו, מר עוקבן דצוציתא – עוקבן בר נחמיה כיהן סביב 270-300. תלמידו של שמואל. לפי מקורות אחדים, הוא מר עוקבא עצמו
24. אחיו, אבא מרי (או הונא מר) כיהן סביב 300-320, בימי רבה ורב יוסף. יתכן שהיה חותנו של רב נחמן
25. אחיו, רבנא עוקבא II כיהן סביב 320-340, בימי אביי ורבא. הוא ואחיו נחמיה היו תלמידי רב חסדא ונכדיו של רב
26. בן אחיו, הונא (או אבא) בן מר עוקבן דצוציתא כיהן סביב 340-360, בסוף ימי אביי ורבא
27. נתן III כיהן סביב 360-380, בימי רב פפא ורב נחמן בר יצחק
28. כהנא כיהן סביב 380-400, בימי רב פפא ורב נחמן בר יצחק
29. מר זוטרא I (כנראה האמורא מר זוטרא) נפטר ב-415, בימי רב אשי.
30. האמורא מרימר נפטר בערך ב-435, בימי רב אשי ורבינא הראשון
31. מר רב כהנא I (או חנינא) נפטר בערך ב-440, בימי רב אשי
32. רב הונא בריה דרב נתן (הונא III) ידידו של רב אשי ומקורב למלך יזדגרד הראשון. האריך ימים אחרי פטירת רב אשי ב-427, ונפטר בערך ב-445
33. בנו או אחיו, מר זוטרא II כיהן סביב 445-455, בימי מר בר רב אשי. יתכן שהוא האמורא מר זוטרא חסידא
34. בנו, רב כהנא II כיהן סביב 455-465, בימי מר בר רב אשי
35. אחיו, רב הונא מר (הונא IV) בן מר זוטרא כיהן סביב 465-470, בימי רבה תוספאה. נהרג במהלך גזירות פירוז הראשון
36. אחי אביו, רב הונא (V) בן רב כהנא כיהן כנראה ממותו של פירוז ב-484, אולי עד שנת 508 בערך. לפי מסורת עתיקה היה חתנו של רב חנינא ריש מתיבתא, ועקב סכסוך ביניהם מתו רב הונא ומשפחתו במגפה וכמעט כלה זרע ראשי הגולה
37. רב פחדא (או רב פחרא) היה חתן של בית ראשי הגולה וניסה לתפוס את משרת ראשות הגולה ע"י נתינת שוחד למלך פרס, ויתכן שאף כיהן במשרה למשך 15 שנה (אולי 508-523). לפי האגדה, נפטר באורח פלא כשזבוב חדר לחוטמו
38. בנו של רב הונא V, מר זוטרא III ראש הגולה הנהיג מרד יהודי כללי בקבאד הראשון מלך פרס (בין 511-518, או 536-545, או 551-558), ובמשך שבע שנים עמד בראש ממלכה יהודית עצמאית בעיר מחוזא, עד להריגתו ולדיכוי המרד על ידי קבאד. יתכן שכינויו היה בוסתנאי. אחרי פרשייה זו נמלט בנו מר זוטרא בר מר זוטרא לארץ ישראל, וראשות הגולה בטלה לזמן-מה
39. כפנאי חי סביב 550-570 והיה כנראה אבי שושלת חדשה של ראשי גולה, אולם לא ברור אם כיהן כראש גולה בעצמו; יתכן שעד כיבוש פרס בידי הערבים לא שבה משרת ראשות הגולה לתקנה
40. בנו, חנינאי חי סביב 570-590, אך לא ברור אם כיהן כראש גולה
41. בנו, רב בוסתנאי בן חנינאי נראה שכיהן בקירוב מ-590/600 עד 640, בזמן כיבוש פרס על ידי המוסלמים. לפי גירסאות אחדות אין הוא בנו של חנינאי אלא חנינאי עצמו. מסופר כי עם כיבוש פרס ע"י המוסלמים אישר הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב את מינויו כראש הגולה, והח'ליף עלי בן אבי טאלב אף השיא לבוסתנאי את בתו של המלך הסאסאני ח'וסרו השני (או יזדגרד השלישי), איזדדואר, שהייתה שבויה בידי המוסלמים. לבוסתנאי נולדו שני ילדים משתי נשים עבריות ושלושה בנים מהנסיכה הגיורת, ואחרי מותו פרצה מחלוקת עזה על כשרותם של בני איזדדואר, שטענו שהם יורשים שווים לאחיהם, בעוד בני הנשים העבריות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה ולפיכך נחשבים כחלק מהרכוש שבני העבריות יורשים מאביהם בוסתנאי
42. בראדוי כנראה בנו הגדול של בוסתנאי, כיהן כנראה סביב 640-680
43. חסדאי I כנראה בנו הצעיר של בוסתנאי (מצאצאי אשתו העברייה), כיהן כנראה סביב 680-720
44. בנו, שלמה I כיהן לפחות בשנים 733-759, בימי רב יהודאי גאון ורב אחא משבחא, והוכר כתלמיד חכם
45. בנו, יצחק-איסקוי I כיהן סביב 760
46. דודנו, חנניה (או חנינאי) בן דוד בן חסדאי I כיהן סביב 760-770. במחצית כהונתו פרץ סכסוך על ראשות הגולה סביב דמותו השנויה במחלוקת של ענן בן דוד (715, ד'תע"ה - 811, ד'תקע"א, לפי המסורת הקראית), יוצר התנועה הקראית, שהגאונים מנעו את התמנותו לראשות הגולה. לאחר הסכסוך שבה המשרה וניתנה לצאצאי שהריאדא בנם של איזדדואר ובוסתנאי, באישורם של גאוני סורא, רב שמואל גאון (ד'ת"צ-ד'תק"ח, 730-748), ורב חנינאי כהנא בן הונא גאון (משנת ד'תקכ"ט - 769), שהכשירו לחלוטין את בני המשפחה
47. מר זכאי I בר מר אהונאי כיהן סביב 771-790. מצאצאי איזדדואר, אשתו הפרסית של בוסתנאי. מכונה כנראה "זכאי-באבוי". לאור מוצאו היו שערערו על תקפותו של המינוי
48. רב נטרונאי בן חביבאי מתלמידי רב יהודאי גאון. התמנה לראש הגולה לתקופה קצרה, במחלוקת שפרצה על כשרות מר זכאי, אולם הגאונים סיכלו את מינויו, הוא הוכרח לגלות מבבל וזכאי שב וזכה במשרה
49. משה כיהן סביב 790-810. כנראה מצאצאי איזדדואר
50. יצחק-איסקוי II סביב 810-820. כנראה מצאצאי איזדדואר ובנו של קודמו משה
51. יהודה I בן יצחק-איסקוי I יתכן שכיהן סביב 820 או סביב 770, אך אין תיעוד על כך
52. בנו, דוד I בן יהודה כיהן לכל הפחות בשנים 827-832. נחלק עליו דניאל, שיתכן שהיה אחיו. כתוצאה מכך נפגע מעמד ראשות הגולה ע"י הח'ליף אל-מאמון
53. בנו, יהודה II סביב 840. בנו לא ירש מיד אחריו את המשרה
54. נטרונאי סביב 850-860. כנראה מצאצאי איזדדואר
55. בנו, חסדאי II סביב 860-870. כנראה מצאצאי איזדדואר
56. יצחק III סביב 870-890. כנראה מצאצאי איזדדואר
57. זכאי II בן יהודה II אין ודאות אם נשא במשרה. יתכן שנשא בה גם אחיו, אבי עוקבא
58. בן אחיו, עוקבא כיהן עד שנת 907 או 909, אז הודח ע"י רב כהן צדק גאון פומבדיתא והוגלה לקירואן
59. דודנו, דוד II בן זכאי II – דוד בן זכאי כיהן מ-915 או מ-921 עד 940. בשל מחלוקת חריפה שהתגלעה בינו לבין רב סעדיה גאון מינה רב סעדיה תחתיו את –
60. אחיו, יאשיהו (חסן) בן זכאי II כיהן שלוש שנים (אולי 930-933) ואחר כך הוגלה מבבל והמשרה שבה לאחיו דוד בן זכאי, שהתפייס לבסוף עם רס"ג
61. בן אחיו, יהודה III בן דוד II כיהן 7 חודשים בשנת 940 ונפטר בגיל צעיר. בשנים הבאות לא מונה לו מחליף
62. דודנו, שלמה II בן יאשיהו בן זכאי II כיהן לכל הפחות בשנים 951-953
63. בנו, עזריה כיהן כנראה סביב 975. אחריו שבה המשרה מצאצאי יאשיהו למשפחת דוד בן זכאי, ואילו בני עזריה הפכו לראשי גולה ונשיאים בארצות אחרות
64. דודנו, חזקיהו I בן יהודה III אין ודאות אם כיהן כראש גולה. יש אומרים שכיהן מ-941 ואילך, לאחר אביו יהודה ולפני כהונת שלמה II בן יאשיהו
65. בנו, דוד III בן חזקיהו I אין ודאות אם כיהן כראש גולה
66. בנו, רבנו חזקיה II בן דוד III - חזקיה בן דוד כיהן בשנים 1021-1058 (ד'תשפ"א-ד'תתי"ח), או משנת 1000 בערך עד 1060. הראב"ד הראשון מסר כי לאחרי פטירת רב האי גאון ב-1038 מילא חזקיה את מקומו כגאון ישיבת פומבדיתא. שונאיו הלשינו עליו לח'ליף המוסלמי אל-קאא'ם הראשון, שאסר אותו והוציאו להורג. בניו שאלתיאל בן חזקיה ודוד בן חזקיה נמלטו לגרנדה שבספרד, אל ביתו של רבי יהוסף הנגיד, אשר אביו, רבי שמואל הנגיד, היה ידיד נפשו של אביהם ואף כתב לו שיר מיוחד בד'תתט"ו שנדפס בקובץ "בן תהילים". בד'תתכ"ז (1066) התרחשו פרעות גרנדה, במהלכן נרצח מארחם רבי יהוסף הנגיד, והם נאלצו לברוח מספרד. לאחר שנים שבו לבבל
67. בנו, דויד IV - דוד בן חזקיה כיהן כנראה סביב 1070, אולם לא ברור לחלוטין אם הצליח לזכות בראשות הגולה. היה פייטן פורה
68. רבנו חזקיה III כיהן סביב 1090. יתכן שהיה בנו של קודמו דוד
69. דויד V כיהן סביב 1100. יתכן שהיה בנו של קודמו חזקיה
70. בנו, רב חסדאי III כיהן סביב 1120. השפעתו הגיעה עד לסוריה ולמצרים. במקור אחד מכונה, כנראה בטעות, בשם רבי שלמה
71. בנו, רב דניאל I כיהן החל מ-1120 או מ-1160 בערך עד לפטירתו ב-1174 או 1175. זכה להשפעה רבה בבבל ומחוצה לה
72. רב שמואל I, או רב דוד VI שני דודנים, נשיאי גולת מוסול, מצאצאי יאשיהו בן זכאי, שאחד מהם זכה במשרת ראש גולת בבל החל מ-1175 בערך ועד 1190
73. ראש גולה אלמוני שמונה ע"י הרמב"ם הוכתר לאחר מחלוקת בשנת 1191, למרות התנגדות הגאון רב שמואל בן עלי. יתכן ששמו היה דויד (VI)
74. רב עזריהו I כנראה שכיהן סביב 1208 או 1228. היה אולי מצאצאי רב שמואל או רב דוד דלעיל
75. דניאל II לפי השערה אחת כיהן ראש גולה בשם זה סביב 1240
76. רבנא שמואל II כיהן סביב 1258. יתכן שאביו היה רב עזריהו I, או דויד בן רב שמואל I. לא ידוע מי כיהן אחריו
77. (עזריהו II בן יהללאל הנשיא) ידוע כי שהה בבגדד ב-1341. יתכן שאביו יהללאל היה בנו של רב עזריהו I
78. שר שלום בן פנחס מצאצאי יאשיהו בן זכאי, נראה שכיהן כראש גולה סביב 1341
79. (דוד הנשיא בן הודייה) נשיא בבלי שחי ב-1376 וייחס את עצמו לנשיאי ארץ ישראל משושלת הלל הזקן

בשלהי ימיה של המשרה התמעט המידע אודותיה, וסופה לוט בערפל. גם כשבטלה משרת ראשות גולת בבל, נותרה משרת "ראש גולה" קיימת בתפוצות שונות של הפזורה היהודית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה בר, ראשות הגולה בבבל בימי המשנה והתלמוד, תל אביב: הוצאת דביר, 1976.
  • ישעיהו גפני, יהדות בבל ומוסדותיה,ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ז-1987.
  • יעקב מאן, משרת ראש הגולה בבבל והסתעפותה בסוף תקופת הגאונים, בתוך: ספר זיכרון לפוזננסקי, החלק העברי, ירושלים תשכ"ט, עמ' י"ח-ל"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריש גלותא, באנציקלופדיה יהודית "דעת"
  2. ^ פילו מרדכי אברהם, מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל, ירושלים 1997, עמוד 121
  3. ^ לפי משה גינצלר, ‏שלשלת ראשי הגולה - מחורבן בית ראשון ועד המאה ה-14, 'מכילתא' ד, ירושלים תשפ"ב, באתר Academia.edu, עמ' 352-348.