משה חלאווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי משה חלאווה (ידוע כמהר"ם חלאווה[1]) היה רב ספרדי במאה ה-14, פרשן התלמוד הבבלי ופוסק הלכה מן הראשונים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב דוד מקנגי, היה מתלמידי רבי יהודה בן הרשב"א[2], חי ופעל בעיר טורטושה שבספרד והיה מעורה בחיי הציבור היהודי במרחב בו פעל. ידועה התערבותו במחלוקת על רבנותה הראשית של צרפת בין רבי אושעיה ורבי מתתיהו ב"ר יוחנן, במהלכה התעמת עם רבי מאיר מווינה[3].

עמד בקשרי מכתבים עם הר"ן, ועם רבנו פרץ הכהן, וכפי הנראה קיים קשרים עם תלמידם הריב"ש.

מתוך חיבורו על התלמוד, שרד רק הפירוש על מסכת פסחים. תשובותיו בהלכה הודפסו לראשונה בה'תשמ"ז ((1987) מתוך כתב יד.

הוא האריך ימים עד סוף המאה ה-14[4]. בנו רבי יהודה חלאווה חיבר את הספר "אמרי שפר".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה יהודה הכהן בלוי, פירושים ושאלות ותשובות למהר"ם חלאווה, בתוך: הקדמת המו"ל לספר גיליון התוספות לרבינו אליעזר מטוך, ניו יורק: שיטת הקדמונים, תשל"ז.
  • משה הרשלר, בפתח, בתוך: שו"ת מהר"ם חלאווה, ירושלים: מכון שלם, תשמ"ז, עמ' 15–21.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאוית גם: חלאגאווה, חליגוואה וכדומה.
  2. ^ נפתלי יעקב הכהן, "אוצר הגדולים אלופי יעקב" ח"ו עמ' ש, אות תצד. אך יש הסבורים שהיה בצעירותו גם תלמיד הרשב"א עצמו.
  3. ^ שו"ת ריב"ש, סימנים רע-רעא.
  4. ^ אין פרטים מדויקים על שנת פטירתו, אבל התשובה המתוארכת האחרונה שקיימת ממנו נכתבה בי"ז באב ה'קנ"ט (20 ביולי 1399), ומכאן שחי עד סוף המאה ה-14, ואולי אף בראשית המאה ה-15.