שאקוהאצ'י

שאקוהאצ'י (ביפנית 尺八) הוא סוג של חליל יפני עתיק העשוי מעץ במבוק, בעל צליל עמוק ומעודן. הוא הובא ליפן מסין במאה ה-8, והתפתח לכלי מרכזי במסורת הזן הבודהיסטית בתקופת אדו (1603–1868), שם שימש לא רק ככלי נגינה אלא גם כאמצעי מדיטציה רוחני. השאקוהאצ'צי מוחזק במאונך בדומה לחלילית, במקום להיות מוחזק באלכסון כמו רוב החלילים המערביים המוכרים. חלילי שאקוהאצ'י שימשו לרוב את הנזירים מכת הפוקה שבשבט הזן הבודהיסטי כדי לתרגל את הסוזאן (מדיטצית נשיפה של שבט הזן הבודהיסטי).

קטע נגינה מוזיקלי בשאקוהאצ'י

היסטוריה

מקורו של השאקוהאצ'י בחליל הסיני שיאו (אנ'), והוא שולב לראשונה בגאגאקו, המוזיקה הקיסרית של יפן. במאה ה-17 שימש נזירים מזרם הקומוסו (אנ'), שהיו לרוב סמוראים לשעבר. נזירים אלה השתמשו בשאקוהאצ'י כאמצעי מדיטציה בלבד, ולא ככלי מוזיקלי רגיל. נגינה בו הייתה מותרת רק במסגרת פרטית ורוחנית, והוא נאסר לשימוש בקונצרטים או בליווי כלי נגינה אחרים.

בשנת 1871, בתקופת רפורמת מֵייג'י, הוטלו הגבלות רבות על הנזירים מזרם הקומוסו, וביניהם הגבלות על השימוש בכלי לטקסי מדיטציה דתיים. למרות זאת, כלי הנגינה שרד והפך בהדרגה לכלי מוזיקה חילוני. הוא שולב במוזיקה של חצר הקיסר לצד כלים מסורתיים אחרים כמו קוֹטוֹ ושָמִיסֶן.

מבנה הכלי

השאקוהאצ'י עשוי לרוב מהקצה השורשי של במבוק מאדאקה (Madake) (אנ'), באורך סטנדרטי של 54.5 ס"מ, ומכאן שמו ביפנית: "שאקו האצ'י" (שאקו = מידת "רגל" יפנית, 30.3 ס"מ, האצ'י = 8/10). הכלי כולל ארבעה חורי אצבע וחור אגודל אחד, עם טווח של 2.5–3 אוקטבות.

החליל קוני מעט (צר בקצה), ומצופה לכה פנימית להגנה ולשיפור הצליל. פיית הנשיפה (utaguchi) לרוב מצופה מתכת או פלסטיק להארכת חיי הכלי. הנגינה מתבצעת בשילוב תנועות ראש קלות, המאפשרות הפקת צלילים מעודנים ומעברים חלקים בין תווים.^[1]