שבר הליכה
 | |
| מיקום אנטומי |
עצמות המסרק  |
|---|---|
  | |
שבר הליכה הוא שבר מאמץ בשליש המרוחק (דיסטלי) של אחת מעצמות המסרק בכף הרגל. שברי הליכה הם צורה של פציעת מאמץ חוזרני.
שברי מאמץ מתרחשים עקב מאמצים על עצם שתדירותם רבה מדי ולכן הם שוחקים את העצם מהר יותר מכפי שהגוף יכול להספיק ולתקן את השחיקה. שברי הליכה נוצרים עקב הליכה מרובה מדי, זאת ביחס ליכולת הגוף לשקם את העצם ולספוח אליה סידן. הסיכון ללקות בשבר הליכה גדל ככל שזמן ההליכה ארוך יותר, הקרקע עליה הולכים קשה יותר, והעומס שנושא הגוף כבד יותר. גורמים נוספים המעלים את הסיכון הם פגיעה במשק הסידן בגלל תזונה דלה בסידן ומחסור בשינה (ההורמונים המאפשרים ספיחת סידן לעצמות מופרשים רק בזמן השינה).
קבוצות סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
שברי הליכה נפוצים במיוחד בקרב חיילים, אך גם בקרב טיילים וכן בעלי מקצועות המחייבים הליכה ועמידה ממושכת ומאומצת, כגון אחים ואחיות בתי חולים ורקדנים. שברי הליכה הם גורם שכיח לכאבים בכף הרגל, במיוחד בקרב אנשים המגבירים באופן פתאומי את רמת פעילותם הגופנית[1]. במחקר שנערך בצה"ל נמצא שיעור גבוה של שברי מאמץ בקרב חיילים שסבלו מחוסר בוויטמין D[2][3]. לאנשים בעלי כף רגל קמורה (בלטינית pes cavus) סיכון גבוה יותר ללקות בשבר הליכה[4].
היווצרות השבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שברי הליכה נוצרים בדרך כלל בעצם המסרק השנייה של כף הרגל[5], ולעיתים פחות תכופות בעצם המסרק השלישית. שברים בעצם המסרק החמישית אינם מוגדרים שבר הליכה ומכונים שבר ג'ונס (באנגלית: Jones fracture). אצל רצים למרחקים שברי הליכה מתרחשים בדרך כלל בצוואר עצם המסרק, בעוד שאצל רקדנים השבר מתרחש בחלק המקורב (פרוקסימלי) של העצם. בקרב רקדני בלט השבר מתרחש בדרך כלל בבסיס עצם המסרק השנייה ובמפרק עצם המסרק.
שבר הליכה מתרחש לאחר מאמץ ממושך, או נשיאת משקל כבד, ולעיתים נדירות גם לאחר מכה ישירה בכף הרגל. בעת התרחשות השבר יש לפסול אפשרות של התרחשותו כתוצאה ממחלות רקע, כגון דלדול עצם או רככת עצם (בלטינית: osteomalacia).
מאפיינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תסמיני שבר הליכה מתחילים בפתאומיות. כאשר הנפגע חולץ את נעלו, או מגפו, אוחז בכף הרגל הפגועה כאב חד דמוי התכווצות שרירים, וכן בצקת המתפתחת על חלקה הגבי של כף הרגל. בניסיון הזזה של כל אחת מאצבעות כף הרגל, יורגש כאב באצבע הפגועה, וכן יורגש כאב דומה במיקום השבר בעת מישוש עצמות המסרק על גב כף הרגל. צילומי רנטגן בשלב ראשוני אינם מועילים באימות האבחנה ולעיתים לא ידגימו את השבר. אולם, רופאים צבאיים המנוסים באיבחון שברי הליכה יכולים להגיע לאבחנה מדויקת, אף ללא בדיקות הדמיה. בקרב אזרחים, המטופלים בידי רופאים שלהם ניסיון מועט יותר בסוג זה של שברים, לעיתים קרובות השבר לא יאובחן במשך שבוע עד שבועיים[5].
בדיקות אבחוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצילומי רנטגן תועלת מוגבלת ביותר באיבחון מדויק של שברי הליכה, אולם הדמיות טומוגרפיה ממוחשבת ו-MRI עשויים לסייע באימות האבחנה[6]. ביצוע מיפוי עצמות באמצעות חומר ניגודי רדיואקטיבי יכול לסייע לאבחון מוקדם. בדיקת צפיפות עצם יכולה לשלול חשד לשבר הליכה על רקע תחלואה צולבת בדלדול עצם[4].
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיפול הראשוני מתמקד בהפחתת התנועתיות של עצם המסרק הפגועה לתקופה של 6–12 שבועות. לשם כך, מורים למטופל לנעול נעל בעלת סוליית עץ, או מגבסים את כף הרגל. במקרים נדירים שבהם השבר מתרחש באדם בעל רגל קמורה, ואינו מתאחה, יש מקום לשקול התערבות ניתוחית לשחרור החיתולית הכפית (plantar facia).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Metatarsal Stress Fracture
- ^ http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=8878
- ^ Givon U, Friedman E, Reiner A, Vered I, Finestone A, Shemer J. Stress fractures in the Israeli defense forces from 1995 to 1996. Clinical orthopaedics and related research 2000 Apr;(373):227-32 PMID 10810481
- ^ 1 2 Metatarsal Stress Frx
- ^ 1 2 Hamilton Bailey's Demonstrations of Physical Signs in Clinical Surgery ISBN 0-7506-0625-8
- ^ Emergency Orthopedics: The Extremities By Robert Rutha Simon and Steven Koenigsknecht ISBN 0838522106
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.