ויטמין D

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויטמין D2
ויטמין D3

ויטמין D הוא קבוצה של חמש תרכובות מסיסות בשמן המסייעות למאזן תקין של משק הסידן והזרחן בגוף האדם. כמו כן, יש לו השפעה מהותית על תפקידים רבים אחרים. קבוצת התרכובות התגלתה על ידי אלמר מקקולום בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 שהעניק להן את השם "ויטמין D".

הגוף מסוגל להרכיב בעצמו חלק מהתרכובות, ואלה אינן נחשבות לוויטמין במובן הקלאסי של המונח, שכן ויטמין מוגדר על ידי רבים כחומר שהגוף אינו מסוגל לייצר ויש לצרוך אותו במזון,[1] עובדה זו לא הייתה ידועה בעבר, והשם ויטמין D השתמר. חמש התרכובות מסומנות D1 עד D5 וההבדלים ביניהן מזעריים (הבדל של אטום מימן בודד או קשר קוולנטי כפול במקום יחיד, לדוגמה).

ככל שצבע העור בהיר יותר וככל שלא מקבלים כוויית שמש, תאי העור מסוגלים להפוך כולסטרול המצוי בעור לוויטמין D באמצעות חשיפה לאור השמש. עם זאת, חשיפה לאור השמש יעילה רק כשהעור נחשף לקרינה על-סגולה (UV) מסוג UV-B (גל בינוני, להבדיל מ-UV-A ומ-UV-C). קרינה זו מסופקת כשמדד UV, המודד את חוזק קרינת השמש נמצא מעל לרמה 3, כלומר למשך כמה שעות מעטות בכל יום בעיקר בין השעות 10:30 ל-14:00, אז רמות הקרינה UV-B גבוהות מספיק לחשיפה בריאה לשמש. על מנת לספוג ויטמין D מבלי לגרום נזק לעור, מומלצת שהיה בשמש לפרקי זמן קצרים יחסית - עשר עד עשרים דקות בין שלוש לארבע פעמים בשבוע ותוך כדי שימוש בקרם הגנה.[2]

זווית השמש בשמים ועוצמת הקרינה הנגזרת ממנה תלויה בקו הרוחב הגאוגרפי, כיוון שהוא קובע עד כמה תסונן הקרינה על ידי האטמוספירה. באזור קו המשווה קרני השמש מגיעות לקרקע בזווית הקרובה ל־90 מעלות, כך שהן עוברות את המרחק הקצר ביותר דרך האטמוספירה, בעוד שבמקומות המתרחקים מקו המשווה זווית קרני השמש קטנה, במיוחד בחורף, והמרחק שהן עוברות באטמוספירה גדל. ואכן בארצות הרחוקות מקו המשווה קשה יותר לספק לגוף את כמות הוויטמין הדרושה באמצעות אור השמש בלבד; בארצות הצפון והדרום הרחוק הדבר כמעט ואינו אפשרי בחורף. מחלות הנגרמות כתוצאה מחוסר בוויטמין D אכן מתרחשות בתדירות גבוהה יותר באזורים אלו בחורף.

גורמים נוספים המשפיעים על מידת יכולתו של העור לייצר ויטמין D בעזרת אור השמש הם שימוש בקרם הגנה וכן צבע העור (מלנין, צבען התורם לצבע עור כהה, חוסם את מרבית הקרינה העל-סגולה; חוסר בוויטמין D אכן נפוץ יותר אצל כהי-עור). באוסטרליה, למשל, שבה קיימת מודעות גבוהה לשימוש בתכשירי הגנה, עקב החור באוזון הנמצא מעל ליבשת זו והגורם לרמות גבוהות של קרינה על-סגולה, נפוצות יותר מחלות הנגרמות כתוצאה מחוסר בוויטמין D. ייתכן שהסיבה האבולוציונית שהעור של תושבי ארצות הרחוקות מקו המשווה, כגון מדינות סקנדינביה, הוא בהיר היא שכך מתאפשר ייצור הוויטמין גם בתנאי האור המועטים בחורף של אזורים אלו.

במדינות רבות נוהגים להוסיף ויטמין D למוצרי מזון שונים, בעיקר לחלב (אך לא למוצרי חלב כגון גבינה או חמאה). שתיית כוס חלב מועשר בוויטמין D מספקת כרבע מהצריכה היומית המומלצת. ויטמין D נמצא באופן טבעי במזונות מועטים בלבד: בשמן דגים, בדגים עתירי-שומן (סלמון, סרדינים, צלופחים) ובמידה פחותה בביצים ובכבד עוף.

המחלה הנפוצה והידועה ביותר הנגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמין D בילדים היא רככתאנגלית: Rickets) ובמבוגרים דלדול עצם (באנגלית: Osteoporosis) ואוסטיאומלציה (באנגלית: Osteomalacia) האחת קשורה לבריחת סידן והשנייה מגלמת מצב בו העצם לא מתחדשת בצורה טובה, כתוצאה ממחסור חמור בוויטמין D, שניהן מחלות מטבוליות נפוצות ביותר, הגורמות להתרככות של העצמות ולהתעקמותן. בעבר הייתה הרככת מחלה שכיחה ביותר בכל העולם, בעיקר בילדים. שכיחותה במדינות המערב פחתה בשיעור ניכר עם הנהגת ההוספה של הוויטמין לחלב.

בישראל נמצאה שכיחות גבוהה של חוסר בוויטמין D בקרב נשים חרדיות שחשיפת עורן לשמש מועטה עקב הלכות צניעות,[3][4] ובקרב בחורי ישיבה חרדים.[5] במחקר שנערך בצה"ל נמצא ריבוי מקרי שברי מאמץ בקרב חיילים שלהם רמת ויטמין D נמוכה.[4][6]

מחקר מ-2009 מצביע על-כך שחוסר בוויטמין D היא תופעה נפוצה בישראל, בעיקר בחודשי החורף, ובעיקר אצל נשים. זאת בניגוד להנחות קודמות, על-פיהן ריבוי ימי השמש בישראל מאפשר לגרים בה לייצר בעצמם את רמות הוויטמין הנדרשות.[7][8]

משרד הבריאות ממליץ על מתן ויטמין D3 לכלל התינוקות ללא קשר לסוג המזון שהם מקבלים, החל מהלידה ועד לתום השנה הראשונה לחייהם.[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.