שבר מאמץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ספורטאי מקבל מכה במפרק כף היד שלו ומטפל בו לפני שיחמיר ויתפתח לשבר מאמץ

שבר מאמץ הוא אחד מהשברים הלא שלמים בעצמות. הגורם לכך הוא מאמץ לא אופייני או מאמץ שחוזר על עצמו כמו כן משקל כבד מתמשך על הברכיים או על השוק. זה בעצם ההפך ממה שקורה בשברים מסוגים אחרים, הגורם לשברים אלה פגיעה חד פעמית וקשה במיוחד. המראה של השבר הוא קו כספי או סדק ממש קטן, לשם כך נהוג לקרוא לו גם בשם " שבר בצורת קו שיער", מתורגם מאנגלית "hairline fracture".שברים אלה מתרחשים בעיקר בעצמות שנושאות משקלים כבדים כמו השוקה, עצמות המסרק בכף הרגל והאחרונה שבה פחות שכיחים שברים אלה: עצם הירך, שכיחה במיוחד במשחקי ספורט ורוב המקרים מתייחסים לאתלטיים.‏[1]

הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב שברי מאמץ יש מעט סימפטומים. כך ששבר מאמץ יופיע כאזור שלם של כאב ורכות בעת הרמת משקלים. בדרך כלל בריצות, שבר מאמץ יגרום לכאב חזק בהתחלה ולכאב בינוני במהלך הריצה ושוב פעם לכאב חזק בסיום ואחרי הפעולה הספורטיבית. אחרי הריצה יש כאב בכל האזור מהברכיים ועד לקרסול אבל מרוכז באזור אחד. לרוב, תיראה באזור התקדרות או חבלה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך הכי טובה לאבחן שבר מאמץ על ידי ראיון ובדיקה אצל הרופא. שיטות פולשניות לא בהכרח עוזרות באבחון: כך שרנטגן לא תראה שום הוכחה לשבר מאמץ, גם כן סי.טי, M.R.I או מיפוי תלת ממדי לעצמות שיהיה יעיל ואפקטיבי במקרים גרעניים בעיקר.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בשבר מאמץ שנגרם בעקבות משקל יתר על העצמות יימשך לזמן מה או ייעצר ככל שיתר המשקל ממשיך על אותו איבר. רוב האנשים לא מודעים לעובדה שיש להם "hairline fracture" עד שהם פוגעים בעצמם שוב ואז יש להם עצם שבורה. במידה ותישאר ללא כל טיפול, יש מצב שהעצם תהפוך לדלקת שתגרום לסיבוכים רפואיים חמורים.

מנוחה היא האופציה היחידה להחלמה מלאה משבר מאמץ. תקופת ההחלמה משתנה מאדם לאדם והיא תלויה בכמה גורמים כמו: האזור, חומרת השבר, איך מגיב הגוף בזמן ההחלמה ותזונה. במקרים כאלה נהוג להשתמש בנעליים אורתופדיים וקאסט של מכשירים שיותאמו לצורך המטופל, בנוסף סביר לקחת מנוחה שלמה לתקופה של 4 - 8 שבועות, למרות שתקופה של 12 - 16 שבועות שכיחה כשמדובר בשברי מאמץ יותר חמורים.

למרות ההרגשה שהשבר החלים וכבר אין כאב במהלך ביצוע עבודות של חיי יום-יום, מהלך של התגרמות העצם יימשך זמן ממושך אחרי תקופת ההחלמה הראשונית, לכן עדיין קיים סיכון בלתי זניח שהעצם תישבר שוב בעקבות פעילויות של שיאמצו את אזור העצם.

תוכנית שיקום תכלול בדרך כלל עבודה על חיזוק השרירים, על מנת לפזר את המאמצים שמועברים לעצמות. סד, תחבושת גבס, נעליים מפלסטיק חזק או תחבושת עם שקי אויר יועילו מאוד בהפחתת המאמץ של השבר. תחבושת אוויר עשויה מתאי אויק שמתנפחים ובכך מפעילים לחץ קל על העצם שמזרז מהלך ההחלמה על ידי הגברת זרם הדם שמגיע לאזור העצם. בנוסף תחבושת זו תסייע בהפחתת הלחץ שמופעל על העצם. במידה ושברי המאמץ של הרגל או השוק חמורים, קביים יעזרו בהסרת הלחץ על העצם, ולעתים יש צורך בניתוח להחלמה טובה יותר. פרוצדורות אלו עשויות להשתמש במחטים לצורך דקירת אזור השבר ואילו השיקום יימשך עד לחצי שנה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמות נמצאות תמיד במצב התגרמות ומנסות כל הזמן לתקן עצמן, במיוחד במהלך פעולה ספורטיבית ששמה יש מאמץ יוצא דופן שמופעל על העצם. עם הזמן מאמץ מתמשך יגרום למיצוי היכולת של העצם להתגרם, בשלב זה אזור מוחלש - שבר מאמץ- יופיע על העצם. השבר מופיע מטראומות שחוזרות על עצמן, אשר כל אחת מהן בנפרד לא מספיק חזקה לגרום לשבר פתאומי, אבל כשמתווספות ביחד הן מסוגלות לשבש עבודת האוסטיטלאסט שאחראית על התגרמות העצם.

סיבות נוספות: אנשים שמבלים רוב זמנם בישיבה והחליטו לבצע אימון שהעצם שלהם לא רגילה אליו. אתלטיים שמבצעים כמויות אדירות של תרגולים, אצנים שרצים באופן קבוע מרחק רב בתדירות גבוהה, חיילים שצועדים למרחקים ארוכים.

מתיחות/ עייפות בשרירים אחד מהגורמים העיקריים בשברי מאמץ. למשל אצל האצן כל צעד מפעיל הרבה לחצים על מגוון אזורים בשוק (leg). כל שוק (shock), האצה והעברת אנרגיה, אמור להיספג על ידי העצם והשרירים. כעבור הזמן, השרירים, שנמצאים בדרך כלל בשוק, "מתעייפים" ראשון לאחר ריצה ארוכה ואז מאבדים את היכולת לספוג יותר. כתוצאה מכך העצמות ירגישו עוד מאמץ שמופעל עליהן, דבר שמגביר הסיכון לשבר מאמץ.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ג'ונאת'ן ריסר מצהיר שבארצות הברית שכיחות שברי מאמץ בקרב אתלטיים וחיילים נעה בין 5% ל 30%, שזו בעצם תלויה באותה פעולת ספורט שבוצעה וגורמי סיכון אחרים. שברי מאמץ פחות נפוצים אצל האפרו-אמריקן השחורים מאצל קווקזים/ לבנים בגלל צפיפות העצמות אצלם. נשים ואנשים פעילים נחשבים לקבוצת סיכון. אצל מבוגרים שכיחות השברים האלה הולכת וגדלה בעקבות ירידות צפיפות העצמות שקשורה לגיל מתקדם. זה לא אומר שילדים חסינים מפני שברי מאמץ, הרי העצמות שלהן טרם סיימו ההתגרמות שלהן ולכן עוד לא הגיעו לשיא צפיפותן ועוצמתן. הפרעות באוסטיאופורוזיס ובתזונה עלולים להחליש במידה ניכרת את העצמות

מניעת שברי מאמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השיטות להימנע משבר מאמץ זה להוסיף מאמץ על העצמות. למרות שזה נשמע אינטואיטיבי סותר את עצמו, מאמץ בינוני שמופעל בצורה מבוקרת על העצמות יחזק אותן ויהפוך אותן לפחות רגישות לשברי מאמץ. דרך טובה ליישם את זה, לחקות האצן שמוסיף כל שבוע לכל היותר 10%, מה שנותן לעצמות להסתגל ללחץ שהתווסף, באופן זה העצם מסוגלת לעמוד בפני מאמצים עתידיים גבוהים.

פעילויות גופניות לחיזוק מסייעות בבניית עוצמת השריר ברגליים. חיזוק שרירים אלה ימנע מהתעייפות מהרה מאוד, מה שמאפשר לספיגת (השוק - shock)והאנרגיה לפרק זמן ארוך. העצמות שהכי חשוב לחזק נמצאות ברגל התחתונה שהן שרירי השוקה ושרירי הרגל האחורית. אצנים סובלים בעיקר מפציעות נשנות וחוזרות על עצמן. תחת פציעות אלה נמנות : שברי מאמץ, תגובות למאמצים שהופעלו עליהם מתבטאת ב: דלקת הגידים, תסמונת ITBוהחמרה במצב של פרי-דלקת המפרקים. שברי מאמץ שלא אובחנו ולא טיפלו כראוי עלולים להתפתח ולגרום לשבר מלא

על סמך מגוון של גורמים כמו משקל, השטח שתרחשת מעליו הריצה ועמידות הנעליים) מומלץ ואף רצוי שהאצנים ישנו את הנעליים שלהם לאחר כל 300 - 700 מיל כדי לאפשר ריפוד הולם לסוליה. לשנות המשטח שרצים עליו נחשב לשיטה מונעת היווצרות שברי מאמץ. בכל זאת יש אלה שמפקפקים ביעילות ריפוד הנעליים ואף אומרים שמגבילה פעולת הספיגה הטבעית של הגוף ומגבירה פציעות הריצה‏[2].

כמו כן ובגלל שמופעל לחץ על העצמות במהלך פעוליות גופניות,עדיף לקבל מנה עשירה בוויטמין די וסידן[3], כל בנאדם וצריכת הגוף שלו. חשוב מאוד גם כן להקפיד על תזונה נכונה כי משחקת תפקיד מאוד חשוב בהתפתחות העצמות. יש אנשים שנמצאים בסכנה להיות חולי אוסטיאופורוזיס ויש מצב לעלות על המחלה הזו דרך מכשירי מיפוי שמבצעים אבחון, אבל בסופו של דבר הכל תלוי במדינה אם היא מספקת מכשירים כאלה או לא

מחקר מאונ' "קרייטון" מראה שלקיחת מנות עשירות בסידן או ויטמין די, אפילו לפרק זמן קצר, יכולה לצמצם מספר מקרי שברי מאמץ בקרב החיילות. תוצאות המחקר התפרסמו לראשונה ב11. פברואר,2007 בכנס השנתי ה53 למחקרים אורתופדיים במרכז סאן דייגו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]