שוד ימי לחופי סומליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקטנה (4 תמונות)

הקטנה (3 תמונות)

שוד ימי לחופי סומליה מהווה איום על נתיבי מים בינלאומיים מאז תחילת מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991. מאז שנת 2005 הביעו ארגונים בינלאומיים רבים ובהם ארגון הימאות הבינלאומי ותוכנית המזון העולמית הפועלת במסגרת ארגון המזון והחקלאות דאגה באשר לעלייה במקרי שוד ימי באזור זה. אירועי שוד ימי הביאו לעלייה בהוצאות ההובלה הימית ועכבו משלוחי מזון במסגרת הסיוע הבינלאומי לאזורי מצוקה בסומליה. תשעים אחוז ממשלוחי המזון במסגרת הסיוע הבינלאומי, נשלחים בדרך הים וספינות אלה זקוקות לליווי צבאי.

פיראטיות התפתחה מאז השלב השני של מלחמת האזרחים הסומלית בשנות ה-2000 כאשר ספינות זרות ניצלו את העדרם של משמר חוף לאומי יעיל ופלשו לאזור הדייג. בכך, הם איימו על מקור אספקת המזון ועל הכלכלה ובנוסף זיהמו את שטחה הימי של סומליה בצורה לא חוקית. אל מול זאת, קהילות הדיג הגיבו על ידי יצירות קבוצות חמושות שנועדו להרתיע את הפולשים על ידי חטיפת ספינות מסחריות. בהמשך, פעולות אלו גדלו לידי סחר רווחי עם תשלומי כופר גדולים שהפכו למניע העיקרי. מפעולה זו, הפיראטים קיבלו אף יותר ממיליון דולר, סכום מאוד משמעותי בכלל ולתושבי סומליה בפרט. כך, הפירטיות התפתחה בעשורים האחרונים, עקב האפשרות לרווח גדול בסיכון נמוך יחסית, שנבע מהמצב הפוליטי בסומליה (להלן, התפוררות השלטון המרכזי, התמוטטות מוסדות המדינה וחוסר סדר אזרחי) ועקב העובדה שמפקדי האוניות חשש לדווח על השוד כדי לא לקלקל את שם החברה בשוק ולהגדיל את תעריפי הביטוח שלהם. שוד ימי לחופי סומליה משבש את הסחר הבינלאומי, מממן את המלחמה בסומליה, מספק נתיב נוח לכלכלות בלתי חוקיות ואף עלול לגרום לנזק סביבתי חמור.[1] חשש גדול יותר הוא השפעתו האפשרית על הביטחון הלאומי ועל היציבות האזורית. בהתאם לכך, בהתקפות אלה נפגעים רבים שאף עשויים לחוות תת-תזונה ועינויים.[2]

בחודש אוגוסט 2008 החל כוח משימה משולב מספר 150 - כוח ימי רב לאומי המהווה חלק מכוחות הקואליציה שהתארגנה למלחמת עיראק - לקיים פעילות נרחבת למלחמה בשוד הימי לחופי סומליה, וזאת על ידי הקמת אזור סיור ימי ביטחוני במפרץ עדן. עליית תופעת השוד הימי לחופי סומליה אף עוררה חששות בהודו כיוון שרוב נתיבי הספנות לנמלי הודו חוצים את מפרץ עדן. ב-23 באוקטובר 2008, בתגובה לחששות אלה, הציב הצי ההודי ספינת מלחמה באזור מפרץ עדן. בספטמבר 2008 הכריזה רוסיה כי היא תצטרף למאמצים הבינלאומיים למלחמה בתופעת השוד הימי, אולם ספינות המלחמה הרוסיות תפעלנה באופן עצמאי ולא כחלק מכוח המשימה הפועל כבר באזור. ב-7 באוקטובר 2008, לאחר עלייה במקרי חטיפת אוניות, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1838 הקוראת להילחם בשוד הימי לחופי סומליה על ידי משלוח ספינות מלחמה ומטוסים לאזור. בכינוס ה-101 של ארגון הימאות הבינלאומי קראה הודו להקמת כוח לשמירת שלום של האומות המאוחדות שמטרתו תהא להילחם בשוד הימי בסומליה.

בחודש נובמבר 2008 החלו שודדי ים סומלים לתקוף אף אוניות ששייטו הרחק מחוץ לתחומי מפרץ עדן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוד ימי לחופי סומליה תוארך לפני כשנים רבות אך כאמור, צבר תאוצה בשנות ה-2000. החל מהעת העתיקה, פיראטים גנבו את הרכוש שנמצא על הספינות וחטפו אנשים חשובים או עשירים ושיחררו אותם תמורת תשלום כופר-נפש. בתקופת האימפריה הרומית, פעילות הפיראטים גברה מאוד עד כדי כך שפגעה במשלוח הרומי ועל כן הם נאלצו להגיב. הרומאים פתחו בפעילות צבאית אשר במהלכה נהרגו כ-10,000 פיראטים ונהרסו כ-500 ספינות. כתוצאה מכך, פיראטיות נותרה מדוכאת עד לנפילתה של רומא.[3]

שורשיה של הבעיה הנוכחית לעומת זאת, טמונים בקריסתה של המדינה הסומלית בשנת 1991, כאשר המאבקים להשפעה פוליטית והעליונות בין השבטים התפתחו למלחמת אזרחים.[4]

מלחמת האזרחים הסומלית היא מלחמת אזרחים מתמשכת, שצמחה מתוך התנגדות לחונטה הצבאית בהנהגתו של סיאד בארה, בשנות השמונים (1986–1989). הרקע להתנגדות נבע מערעור שלטונו של בארה, לאור מצבו הרפואי, שהוחמר לאור תאונת דרכים קשה, וגילו המתקדם. אל מול ערעור זה, כמאמץ להיאחז בשלטון, הפכה המועצה המהפכנית העליונה של בארה (SRC) לטוטליטארית ושרירותית, מה שעורר את אותה התנגדות שהובילה למלחמת האזרחים בהמשך. כך, אל מול התנגדות זו החלו לפעול מספר קבוצות מורדים חמושות, מולן כוחות מזוינים של סומליה החלו לפעול.[5] למרות זאת, ארגוני האופוזיציה המזוינים בסופו של דבר הצליחו להפיל את ממשלת בארה בשנת 1991.[6] טקטיקותיו הכבדות של בארה לחיזוק שלטונו חיזקו עוד יותר את ערעורן של תנועות המורדים השונות, אם כי המטרה המשותפת היחידה של הקבוצות הללו הייתה הפלת ממשלתו של בארה.[7] מטרה זו מילאה תפקיד מרכזי גם בהתפתחות הפיראטיות בסומליה.

בהיעדר שלטון, פלגים חמושים שונים החלו להתחרות על השפעה בתוך ואקום הכוח והמהומה, בעיקר בדרום סומליה.[8] בשנים אלו גם התמוטט המשפט באופן זמני,[9] בשל לחימה בהיעדר ממשלה מרכזית, הפכה סומליה ל"מדינה כושלת".[10] מצב זה עורר את בואם של משקיפי צבא האו"ם ב-1992, ואחריו כוחות שלום גדולים יותר. הלחימה נמשכה למרות זאת. האו"ם נסוג ב-1995, עם נפגעים משמעותיים ואף רשות מרכזית לא הוקמה מחדש באותה העת.[11]

לאור כל זאת, סומליה נחשבת אחת מהמדינות הפחות מפותחות באפריקה; שלטון מפורר, חוסר סדר אזרחי, מחסור חמור במזון. כל אלו היוו קרקע לעליית מקרי השוד הימיים באזור. על מנת להתמודד עם המחסור החמור במזון, בשנת 1980 משרד הדיג הסומלי והסוכנות לפיתוח החוף (CDA) השיקו תוכנית קואופרטיבית לפיתוח החקלאות והדגה. כחלק מכך, הממשלה התירה לדייגים זרים לדוג באזור באמצעות רישיונות רשמיים או הסכמי מיזמים משותפים ויצרה שתי מיזמים כאלו העיראקי-סומלי נקרא Siadco והאיטלקי-סומלי נקרא Somital.[12]

לאחר התמוטטות השלטון במלחמת האזרחים, גם חיל הים הסומלי התפרק. בעקבות כך, החל דיג לא חוקי בחופי סומליה וספינות זרות אלו החלו להשליך פסולת תעשייתית מזהמת מול חופי סומליה. הדבר הוביל לתמותה של דגה רבה ודייגים מקומיים החלו להתאגד ולנסות להגן על המשאבים שלהם. עניינם הראשוני של שודדי הים הסומלים היה בסילוק ספינות אלה מאזורי הדגה הסומלים, זאת בטרם החלה מעורבות של אנשי עסקים ואנשי מיליציות חמושות בפעילות השוד הימי. בהמשך, החלה הסלמה שהובילה לשימוש בנשק ובטקטיקות (כגון השתלטות על ספינות זרות עד שישלמו כופר).[13]

כך, חלק משודדי הים הם דייגים לשעבר הטוענים כי אניות דיג זרות מאיימות על מקור מחייתם בכך שהן דגות במימי סומליה. עם זאת, לאחר שאלו ראו את הרווחים הקלים הבאים ממעשי שוד ימי, בדמות דמי כופר המשולמים לידי השודדים, הם החלו להיעזר בראשי כנופיות עברייניות, כשהם חולקים ברווחי השוד עמם. ברוב מקרי חטיפת האניות לא פגעו השודדים באנשי הצוות, זאת כדי שלא לפגוע בסיכוי לגבייה מהירה של דמי כופר בתמורה לשחרורם.[14]

מצב זה התקיים כמעט 15 שנה, עד שבשנת 2006 הייתה רגיעה זמנית במקרי השוד הימי. זאת לאור יסודם של בתי הדין האסלאמים על פי השריעה. אולם, לאחר פלישת אתיופיה לתחומי סומליה, בדצמבר 2006, חלה עלייה מחודשת במקרי השוד. זאת כיוון שבעקבות הפלישה מרבית מהאוכלוסייה נותרה ללא מקורות הכנסה.

ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה עשתה מאמצים רבים להילחם בתופעת השוד הימי, והתירה לעיתים לאניות מלחמה זרות להיכנס לתחום המים הטריטוריאליים של סומליה על מנת לסייע. אולם, לעיתים קרובות, אניות מלחמה זרות המנהלות מרדף אחר שודדי ים נאלצו בכל זאת להפסיק את המרדף בעיצומו כאשר השודדים נכנסו לתחום המים הטריטוריאליים של סומליה. במשימת הגנה זו התערבו ציי המערב המרכיבים את כוח המשימה המשולב 150 (CTF 150).[15] במקור, כוח זה אמון על מעקב אחר משלוחים חשודים מהחוף הסומלי ומפרץ עדן מבסיסם בג'יבוטי מאז מאי 2002. המשימה העיקרית שלהם הייתה לתמוך בפעולות ארצות הברית בעיראק, לכן לכוח המשימה המשולב 150 לא הייתה בהתחלה משימת פיראטיות ספציפית. כאמור, ספינות מלחמה התערבו רק מדי פעם וזאת על מנת לספק סיוע לספינות שהותקפו בקרבתן. עם זאת, תפיסה זו החלה להשתנות עם התקפות פיראטיות על ספינות הסיוע של האו"ם שהגיעו לסומליה בשנת 2006 ובשנת 2007, ולאור עלייה דרסטית בחטיפות בשנת 2008. אלו הובילו ליישום שטח הסיור הימי באוגוסט 2008 על ידי ה-CTF 150

בספטמבר 2008, נחטפה הספינה MV Faina (ספינה אוקראינית שנשאה נשק וטנקים) והוחזקה כמעט חמישה חודשים. לפני כן, היו חששות כבדים כי כלי נשק כבדים ותחמושת, עלולים ליפול לידיהם של הכוחות האיסלאמים הסומליים, שחלקם היו קשורים לאל-קאעידה. לאור זאת, ספינות מלחמה אמריקניות ליוו את הפאינה ומנעו את פריקת המטען. חטיפתה של ה- MV Faina הגיעה בעקבות החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם באוקטובר 2008, אשר נתנה בסיס חוקי לפעולות נגד פיראטיות ימיות נרחבות מחוץ לקרן אפריקה. החלטות האו"ם אפשרו לכוחות הצי ללכוד פיראטים במימיה הטריטוריאליים של סומליה, במקום להיות מוגבלים לרדיפת הפיראטיות "בים הגבוה".[16]

בשנת 2008, דווחו כיותר מ-120 התקפות, דבר שגרם לתפיסה של מעל 40 ספינות וחטיפה של יותר מ-600 אנשי צוות. מעבר לכך כ-30 מילון דולר של כופר שולמו.

גם בין השנים 2008 ל-2010 רשם הארגון הימי הבינלאומי עלייה משמעותית במקרי שוד מול חופי סומליה. בתוך כל הסלמה זו, ב-20 בינואר 2009, הוכשר כוח המשימה המשולב כדי להרתיע באופן פעיל, לשבש ולדכא פיראטיות על מנת להגן על הביטחון הימי העולמי.

עם הזמן, כוחות ימיים ממדינות אחרות כולל הודו, סין ורוסיה בנו גם כן נוכחות במפרץ עדן ושיתפו פעולה עם הבריתות המערביות. כיום, כיותר מ-30 מדינות מיוצגות במפרץ עדן. תהליך זה נתמך כאמור על ידי התהליך הבא, שהחל בחודש יוני 2008. בחודש זה פנתה ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה לנשיא מועצת הביטחון של האו"ם וביקשה סיוע מן הקהילה הבינלאומית במאמצים להילחם בתופעת השוד הימי החמוש בחופי סומליה. בתגובה קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה, שהתקבלה בפה אחד, להעניק הרשאה למדינות שלהן הסכם עם ממשלת המעבר לחדור לתחום המים הסומליים כדי להילחם בשוד הימי.[17]

תוקף החלטה זו היה למשך שישה חודשים. בהמשך, בדצמבר 2008, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה נוספת בפה אחד, המאשרת לתקוף את שודדי הים גם בבסיסיהם על אדמת סומליה. החלטה זו נעשתה בהסכמתה של ממשלת סומליה שניצבה חסרת אונים למול התופעה של המיליציות האסלאמיות.[18]

חוסר אונים זה מתמשך עד היום. כאמור, כבר משנים מוקדמות בהיסטוריה של סומליה, היה ברור כי במוקדם או במאוחר העדר של שליטה ממשלתית מקומית יעילה תוביל לבעיות בלתי נסבלות, שמכריחות את הקהילה הבינלאומית לפעול.[19]

ניתן לראות כיצד טענה זו הוכיחה עצמה לאורך השנים בסומליה, הן כפי שניתן היה לראות בתיאור את המעורבות הבינלאומית בסוגיה והן מהעדר יכולת השלטון המקומי להתמודד עם הסוגיה בעצמו, מה שעורר את אותה מעורבות בינלאומית.

מבחינת השלטון המקומי- בשנת 2004, ממשלת המעבר הפדרלית, אותה ציינו קודם, הוקמה, אך היא עדיין לא תמכה בסומליה. ב-2006, הצבא האתיופי התערב על מנת להניע את איחוד המורדים האיסלאמים מחוץ למגדישו (בה התקיימה מלחמה עמם) ולקדם את השליטה של ממשלת המעבר הפדרלית באזור. בהמשך לכך, כיום, ממשלת המעבר הפדרלית מוכרת באופן בינלאומי כממשלה הרשמית של סומליה, וכיום מייצגת את סומליה באו"ם ובעוד גופים בינלאומיים. עם זאת, היכולת שלה לפעול ברמה הבינלאומית היא ללא ספק גדולה יותר מהיכולת שלה לפעול בתוך סומליה עצמה. מועצת הביטחון המותאמת הגיעה למסקנה שלממשלה זו לא מסוגלת לשמור על סדר בתוך סמוליה, במקומות בהם ישנם קונפליקטים חמושים לא בינלאומיים (דוגמת הפיראטיות). זאת כיוון  שהאופוזיציה לממשל זה מופצת במגוון רחב של קבוצות חמושות. קבוצות אלו חולקות כמה מטרות משותפות, אך חסרה להם אחידות בפיקוד, והם מפוצלים בנוגע למספר סוגיות. הכוח הכולל של האופוזיציות הללו לא ידוע. קבוצות הניטור של סומליה מעריכות שהקבוצות הללו שולטות או מפעילות בפועל השפעה קולקטיבית באזורים של יותר מ-90% מסומליה. הקשר בין הסיטואציה באדמת סומליה והעלייה של הפיראטיות בחופי סומליה מתועדת ונוכחת. כך, גם קבוצת "אנשי הקשר עם הפיראטיות בחופי סומליה", מכניזם מורכב שהתבסס בשנת 2009, ציין שפיראטיות היא סימפטום של היעדר שלטון וחקיקה רחבים יותר במדינה וכך ממשיך להתקיים האיום על היציבות האזורית. מצב זה אינו חדש כאמור, והועלה כבר במועצת הביטחון ב-1872. במועצה זו הגיעו למסקנה ש"חוסר היציבות המתמשכת בסומליה תורמת לבעיית הפיראטיות ושוד חמוש בחופי סומליה, מה שמדגיש את ההכרח בתגובה מקיפה על ידי הקהילה הבינלאומית, לפתרון בעיה זו הבעיות שעומדות בבסיסה". בנוסף, המזכירות הכללית ציינה שהפתרון ארוך הטווח לפיראטיות יכול לבוא רק מביסוס מחודש של החוק בסומליה, מה שדורש פעולות פנימיות, ורחוק מלקרות כעת".[20]

בעקבות הפעולות הרבות שנעשו להדיפת מעשי הפיראטיות, מספרם ירד משמעותית. עד שנת 2010, הסיורים של כוח המשימה המשולב השתלמו, עם ירידה מתמדת במספר התקריות. עד סוף שנת 2011 חטפו רק 4 כלי שיט לעומת 17 בשנה שקדמה לה. בתגובה לכך, פיראטים נקטו פעולות חטיפה מוגברות ביבשה.[21] על-פי הלמ"ס הימי הבינלאומי, התקפות פיראטים באוקיינוס ההודי פחתו משמעותית.[22] נכון לנובמבר 2017, לא נותרו כלי שיט גדולים או שבויים שנותרו בשבי הפיראטים.

אספקט נוסף אליו יש להתייחס, בהקשר היחס של השלטון לשוד הימי הוא יחס זה מצד סומלילנד. סומלילנד היא מעין מדינה ששייכת לסומליה, אך מתפקדת דה פקטו כמדינה עצמאית לכל דבר.

לפיראטיות יש משמעות רבה עבור סומלילנד. לאור זאת שהפיראטיות הפכה להיות חדשות בינלאומיות, המפגש עם הפיראטים לוקח תפקיד מרכזי כחלק מהמאמץ של סומלילנד להוכיח את עצמאותם. היוזמות להתמודדות עם הפיראטיות מתאימות לפרויקט רחב יותר של סומלילנד בהעלאת ההכרה בה כמדינה, פרויקט שהחל לאחר נפילתו של ממשלת באר. כיום, סומלילנד ממשיכה לתפקד כמדינה שהכריזה על עצמה, למרות העדר הכרה רשמית, שלא מנעה מסומלילנד לפתח את כל הקישוטים של המדינה, המשותפים למדינות אפריקניות רבות פוסט-קולוניאליות. היא נהנית מיציבות יחסית וצמיחה כלכלית, שמעורבת בהשקעות גלותיות, וכלכלה ימית משגשגת המתמקדת בנמל ברברה. סומלילנד הינה סיפור הצלחה, לעומת רבים באזור.

הופעתה של פיראטיות מול חופי סומליה באוקיינוס ההודי המערבי הייתה בעלת השלכות בלתי צפויות על סומלילנד, כולל התערבות של גופים בינלאומיים שונים, כגון האו"ם. בהתאם, מאז שנת 2008, ממשלת סומלילנד הוגדרה כבעלת עניין בפעולות נגד פיראטיות בהנהגת האו"ם ונהנתה מצורות שונות של סיוע בבניית יכולות, כולל משאבים לפיתוח מערכת שיפוטית ושיטורית לטיפול בתביעות פירטיות. לסומלילנד אין כל בסיס פיראט ידוע, ולדברי הלשכה הימית הבינלאומית, לא היו פיגועים פיראטים מחוץ לחוף סומלילנד ב -2010.

אנשים ברחבי הספקטרום של החברה הדגישו בגאווה את חוסר הפיראטיות של סומלילנד וייחדו את משמר החופים כדוגמה לשיטור מוצלח. משמר החופים הוקם בשנת 2005, בתמיכת בריטניה, והוא מורכב מ-12 בסיסים המשתרעים לאורך קו החוף בין ג'יבוטי לצפון ופונטלנד לדרום, החולקים חמש עד שבע סירות עבודה בכל זמן נתון. התקציב השנתי של משמר החופים, בסך 200 אלף דולר, עומד בניגוד מוחלט לכ -2 מיליארד דולר שהושקעו מדי שנה על ידי הקואליציות הימיות הבינלאומיות המסיירות במפרץ עדן.

פיראטיות, או היעדרה, כמו השלום היחסי בסומלילנד, תוארו כסימפטומטיים של הבדל מהותי בין סומלילנד לסומליה. הסבר אחד להבדל זה יוצא ממסגרת תרבותית, שנובעת מהיסטוריות הקולוניאליות השונות של סומלילנד ושאר סומליה. כמגנה בריטית לשעבר, פיתחה סומלילנד כבוד "בריטי" מובהק למשפט ולסדר, לעומת "מרכיב המאפיה" בסומליה, שהפכה את סומליה הדרומית למרכזית יותר באלימות, דוגמת פיראטיות [23]

מניעים לפיראטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיראטים סומליים מציגים את הפעילות שלהם כהגנה על הריבונות ואיכות הסביבה. טענתם היא שהמטרה היא שמירה על הריבונות הסומלית במים הטריטוריאליים של המדינה על מנת להפסיק את הדיג הלא חוקי ולמנוע השלכת פסולת רעילה.[24] בהתאם לכך, שליח האו"ם לשעבר בסומליה אחמד וולד עבדאללה טוען כי "הדיג והשלכת הפסולת הבלתי חוקיים ממריצים את מלחמת האזרחים בסומליה, כיוון שהדייגים הזרים הבלתי חוקיים נוהגים לשלם לפקידים מקומיים מושחתים או לאנשי מלחמה לטובת הגנה או אישורים מזויפים לדיג".[25]

דייג בלתי חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיראטים בסומליה היו במקור דייגים שניסו להגן על הטריטוריה שלהם. בזמן הפלת השלטון בסומליה, החלו ספינות זרות בדיג בלתי חוקי של טונה, שרימפס ולובסטר, בהיקף של כ-300 מיליון דולר. הם  עשו שימוש בשיטות דיג אסורות על-פי החוק, כמו: רשתות עם חורים מאוד קטנים והפעילו מתחת למים מערכות תאורה, המושכות את הדגים לתוך הרשתות, וכך הגדילו את כמות הציד. כל אלה גרמו לסומלים הפסדים כספיים ופגעו בכמות הדגה באזור.[26]

בעקבות התרחבות הפיראטיות באזור, עזבו ספינות הדיג הזרות שחששו מהסיכונים, דבר שהגדיל את כמות הדגה, ואפשר לדייגים הסומליים להתפרנס שוב מדיג.[27] לדברי חוקר מאוניברסיטת לונדון אמדאופוליקנטה, כמעל 30 מיליון אנשים תלויים במשאבים הימיים והחופיים בפרנסתם היום יומית. עם זאת, אמנת האומות המאוחדות על חוק הים המבטלת את היתר הדיג והטלת הפסולת הרעילה, לא נאכפה באופן משמעותי.[28] שכן, בעקבות התמוטטות השלטון בסומליה בשנת 1991, החלו מספר חברות (שהקימה המאפיה האיטלקית) לשלוח טונות של פסולת תעשייתית רעילה מאירופה לחופי סומליה. הן מצאו שזו דרך מאוד זולה להיפטר מפסולת רעילה: רק 2.5 דולרים לטון בסומליה בהשוואה ל-1,000 דולרים באירופה.[29]

הדבר התגלה לאחר הצונאמי שהתרחש באוקיינוס ההודי בשנת 2004, אז הגלים הציפו טונות של פסולת גרעינית ורעילה באזור. הטמנת הפסולת היא סכנה סביבתית חמורה, וגרמה להרס סביבתי ולפגיעה בבריאות התושבים: ריבוי זיהומים בדרכי הנשימה, כיבים בפה ודימום, דימומי בטן ודלקות עור חריגות בסומליה ובאזור מזרח אפריקה.[30]

הזדמנות להגירה לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות בעולם נלחמות בתופעת הפיראטיים באמצעות העמדה למשפט. העמדה למשפט באירופה גוזרת את דינם של הפיראטים למספר שנות מאסר, אבל לאחר מכן הם נשארים ומקבלים אזרחות אירופאית, כיוון שהם מוגדרים בסיכון גבוה לחזור לסומליה. קיים חשש כי המשפטים בבתי המשפט דווקא יעודדו פיראטים במקום.[27]

כלי נשק ומימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיראטים משתמשים במגוון רחב של אמצעי לחימה כדי לבצע את ההתקפות שלהם. כלי הנשק זמינים בסומליה לכלל צורכיהם, לאחר כמעט עשרים שנות עימות.[31]

לעיתים קרובות הם משתמשים בנשק קל כמו קלצ'ניקוב או רימונים, וארטילריה גדולה יותר כמו משגרי רקטות. כלי נשק אלו לעיתים קרובות מיד שנייה, במצב גרוע מאוד.[32]

הפיראטים מקבלים את רוב כלי הנשק שלהם מתימן, אך מספר משמעותי מגיע ממוגדישו בירת סומליה.[33]

כמו כן דווח על שימוש במערכות הגנה אווירית (MANPADS או MPAD) של Man-Portable, שימוש במערכות מסוג זה הוא נדיר ועלול לגרום לנזק רב, דבר המעיד על תוקפנות הולכת וגוברת.[34] בהתאם לאופן שבו קבוצת הפיראטים מאורגנת, שודדי הים מצטיידים בכלי הנשק שלהם בעצמם או באמצעות המנהיג שלהם.[35] יתר על כן, פיראטים מבצעים שימוש במכשירים טכנולוגים רבים במהלך שהותם בים, ביניהם GPS (מערכת מיקום גלובלית) ומשקפי ראיית לילה. השימוש בטכנולוגיות מודרניות מסוג זה נותר עדיין נדיר, שכן רק הקבוצות הגדולות יכולות להרשות זאת לעצמן.[35] לבסוף, הכלי הנפוץ ביותר, אשר הפך לסמל של פיראטיות בחלק זה של העולם, הוא סולם. כאשר הפיראטים נעצרים על ידי כלי שיט השייכים לכוחות בינלאומיים, נוכחות של סולם על הסיפון נחשבת לעיתים קרובות כעדות חותכת לאשמתם.[32] תפקידו המרכזי של סולם בכלי שיט ימיים הוא בתור אמצעי הצלה. אך במעשי הפיראטיות, הסולם שימש את הפיראטים לעלייה בחשאי מן הסירות המכונות Skiffs לסיפון הספינה שעלייה מעוניינים להשתלט ביתר קלות.

תשלום הכופר לפיראטים נמסר בשקים שנפלטים ממסוקים או במזוודות עמידות במים באמצעות סירות. בינואר 2009, תשלום כופר בסך 3 מיליון דולר הועבר לפיראטים באמצעות מצנח, כדי לשחרר את הספינה עם הצוות.[36] בדרך כלל, בני ערובה שנתפסו על ידי הפיראטים נדרשים לחכות 45 יום ויותר לתשלום הכופר לשחרורם.[37]

פרופיל הפיראטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיראטיות היא אחד המקצועות העתיקים ביותר בעולם. במיוחד לאורך החוף הסומלי, הפיראטיות ניצלה את עידן המודרניזציה ועברה שדרוג משמעותי בסוגים של כלי נשק, כלי שיט ובשיטות שהיא נוקטת. הנשק החדיש ביותר שלהם כולל בין היתר מערכות הגנה אווירית, GPS, משקפי ראיית לילה, נשק חם וסירות מנוע מהירות. לדוגמה, החצץ הוחלף בנשק אוטומטי ובראשו רובה סער קלשניקוב הנקרא AK-47 והפריגטות הישנות ששומשו בעבר הוחלפו בסירות מהירות. פריגטות הן סוג של כלי שיט, לרוב אוניות מלחמה קטנות או בינוניות, מהירות ובעלות חימוש קל יחסית. יתרה מכך, על מנת להגדיל את טווח ההתקפה שלהם, פיראטים סומליים נהגו להשתמש גם ב"ספינות האם" שכללו כיבוש של ספינות מסחר.[13] פיראטיות סומלית כיום כוללת רצח, אונס ושיטות מתוחכמות יותר של חטיפה וסחיטה. פיראטיות, ביססה את עצמה כעסק מרכזי באזור פונטלנד של סומליה. בעקבות הכישלון המדינה, נוצרה חוסר שליטה במים הטריטוריאליים של סומליה. דבר שאיפשר לדייגים הבינלאומיים לנצל את שטחי הדייג העשירים של סומליה ולהשליך באמצעות הספינות פסולת רעילה באזור. תחילה, דייגים סומליים נרגזים תקפו ספינות דיג זרות, דבר שהתפתח לסחיטה ולקיחת בני ערובה. הפיראטים מנצלים לשימושם את הזמינות הקלה של כלי נשק וגברים מאומנים, כמו גם את הכניעה של הממשלה בפונטלנד.[38] קהילות מקומיות היו מועסקות בשמירה ובהאכלה של בני ערובה, במשא ומתן על כופר ואף היו נהנות מהשפעות משניות של פיראטים המבזבזים את כופרם על סחורות ושירותים המיוצרים מקומית (כמו גם על כלות יפות). פיראטים 'מוצלחים' הם מודל לחיקוי בקרב הגברים שאינם מועסקים באזור והרווחים מושקעים מחדש בעסקי הפיראטיות המתרחבים.[4]

הפרקטיקות של פיראטיות סומלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון הבסיסי של התקפות פיראטיות סומליות היה קבוע לאורך זמן, אם כי ציוד וכלי נשק שודרגו לאורך הזמן ופותחו טקטיקות כדי להכות רחוק יותר מן החוף הסומלי. הפיראטים תוקפים את טרפם מסירות דיג קטנות ומהירות המכונות Skiffs. בדרך כלל, הפיראטים משתמשים באחת או שתי ספינות Skiffs לתקיפת הספינה שעלייה מעוניינים להשתלט ובאמצעות סולמות נכנסים אל הספינה. ברגע שהם עולים על הסיפון הפיראטים לוקחים את הצוות כבני הערובה ומצווים עליהם לנווט את הספינה לעבר החוף פונטלנד.[38] עם ההגעה, חלק מהצוות מורד מן הספינה (לרוב זה כולל את הקפטן) כדי להרתיע נגד מרד בקרב בני הערובה וניסיונות הצלה פוטנציאליים על ידי כוחות הצי הבינלאומי. לאחר מכן, הפיראטים יוצרים קשר עם בעל הספינה ודורשים כופר מופקע אשר פוחת בחודשים הבאים עד להגעה להסכם.[4] הפיראטים הסומלים פועלים לפי קוד התנהגותי מחמיר אשר מחייב אותם לשמור על בני הערובה בחיים ובמצב סביר. ה"סחורה" העיקרית בפשיטות הפיראטים הם הצוות הנתפס, לרוב הפיראטים מקבלים כופר גבוה במיוחד עבור אזרחים מערביים. מדי פעם, מתרחש טיפול קשוח כאשר המשא ומתן נעצר. רק כאשר הכסף המזומן מועבר (על ידי סירה מהירה) הספינה והצוות משוחררים, לעיתים קרובות בליווי כוחות הצי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפטן פיליפס – סרט קולנוע המבוסס על סיפורו האמיתי של קפטן ריצ'רד פיליפס שנלקח בשבי על ידי פיראטים סומליים שחטפו את אונייתו ב-2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Middleton, R, Piracy in Somalia: Threatening global trade, feeding local wars, Chatham House, 2008
  2. ^ PRESS, THE ASSOCIATED. "Torture by Somali pirates detailed at Va. trial". telegram.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  3. ^ אברהם מזרחי, אפרים דוד, רחל צלניק-אברמוביץ, בנימין שמרון, אביבה קציר & ישראל שצמן, תולדות התקופה ההלניסטית, Open University of Israel, Vol. 1, 1988
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Shortland, A., & Vothknecht, M., Combating “maritime terrorism” off the coast of Somalia, European Journal of Political Economy, 2011, עמ' S133-S151
  5. ^ R. Blench, Archaeology, Language, and the African Past, Rowman Altamira, 2006. (באנגלית)
  6. ^ Dalya Alberge, UK archaeologist finds cave paintings at 100 new African sites, the Guardian, ‏2010-09-17 (באנגלית)
  7. ^ Jeremy Black, Cambridge illustrated atlas, warfare: Renaissance to revolution, 1492-1792, Cambridge University Press, 1996, עמ' 9
  8. ^ Raphael Chijioke Njoku, The History of Somalia, תרגום: 29-31, ABC-CLIO, 2013. (באנגלית)
  9. ^ Roshen Dalal, The Illustrated Timeline of the History of the World, The Rosen Publishing Group, 2011-08. (באנגלית)
  10. ^ Near Eastern archaeology : a reader, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, Paperback ed, 2012, ©2003
  11. ^ Raphael Chijioke Njoku, The History of Somalia, ABC-CLIO, 2013, עמ' 29-31. (באנגלית)
  12. ^ "Marine Fisheries Review, Somali fishery industry has potential for growth, December 1982, 44 (12)" (PDF). Retrieved 27 March 2011.
  13. ^ 13.0 13.1 "The Advantage of Piracy". GERMAN-FOREIGN-POLICY.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  14. ^ "Somalia's pirates face battles at sea" (באנגלית). 29 בספטמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  15. ^ Treves, T, Piracy, law of the sea, and use of force: developments off the coast of Somalia, European Journal of International Law, 2009, עמ' 399-414
  16. ^ Fu, X., Ng, A. K., & Lau, Y. Y, The impacts of maritime piracy on global economic development: the case of Somalia, Maritime Policy & Management, 2010, עמ' 677-697
  17. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, United Nations Security Council, Wikipedia, 2018-03-20
  18. ^ הידיעות, סוכנויות (16 בדצמבר 2008). "האו"ם: מותר לתקוף את הפיראטים בסומליה". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  19. ^ Geiss, R., & Petrig, A, Piracy and armed robbery at sea: the legal framework for counter-piracy operations in Somalia and the Gulf of Aden, Oxford University Press, Vol 1, 2011
  20. ^ Geiss, R., & Petrig, A, Piracy and armed robbery at sea: the legal framework for counter-piracy operations in Somalia and the Gulf of Aden, Oxford University Press, Vol 1, 2011
  21. ^ Archer, Jay Bahadur|Venetia (31 בינואר 2012). "Somalia Pirates Adopt Troubling New Tactics". The Daily Beast (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  22. ^ "Somalia: International Piracy Attacks Reach Five-Year Low in 2012". Sabahi (Washington, DC). 18 בינואר 2013. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  23. ^ Dua, J. (2011). .‏, Piracy and the Narrative of Recognition: The View from Somaliland., Social Science
  24. ^ Johann Hari, You Are Being Lied to About Pirates, Huffington Post, ‏2009-04-13 (בAmerican English)
  25. ^ .:Middle East Online:::., www.middle-east-online.com
  26. ^ T. Dagne, Somalia: Prospects for a Lasting Peace, Mediterranean Quarterly, 20, 2009-06-01, עמ' 95–112 doi: 10.1215/10474552-2009-007
  27. ^ 27.0 27.1 עזרא צריין, סיפורם של שודדי הים המודרניים
  28. ^ "The new pirate wars: the world market as imperial formation".
  29. ^ United Nations Environment Programme (UNEP) The Environment in the News, 16 Mar 2005
  30. ^ The Times & The Sunday Times (באנגלית)
  31. ^ Maouche, A, Piracy along the Horn of Africa: An Analysis of the Phenomenon within Somalia, 2011
  32. ^ 32.0 32.1 Joubert, M, Portrait-Robot du pirate Somalien, 2009
  33. ^ "Somali pirates living the high life" (באנגלית). 28 באוקטובר 2008. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  34. ^ Middleton, R, Piracy in Somalia: Threatening global trade, feeding local wars, Chatham House (Royal Institute of International Affairs), עמ' 2008
  35. ^ 35.0 35.1 Hansen, S. J, Piracy in the greater Gulf of Aden, Norwegian Institute for Urban and Regional Research, London
  36. ^ "Five Somali pirates drown as they squabble over their $3million ransom". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  37. ^ "Pirates 'gained $150m this year'" (באנגלית). 21 בנובמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2018. 
  38. ^ 38.0 38.1 Menkhaus k, Dangerous waters, 2009, עמ' 21-25