סיפורי התנ"ך על ארץ הקודש וסיפורי גבורתה של דבורה הנביאה עוררו את אהבתה לארץ ישראל.[2]
והן היו קשורות זו בזו.
כשהגיעה שרה לבגרות, נהג המורה שלמה יפה (1847–1904)[4] לפקוד את ביתם של דב וגולדה מילוסלבסקי, כדי לבקש את ידה. על אף שהיה מבוגר משרה בעשרים שנה (ואף מבוגר מגולדה בשש שנים), קיבלה אותו המשפחה.
מילוסלבסקי נקשרה למקום, הקפידה לכנותו "נחלת ראובן" ולא בשמו המקורי ואדי אל חנין,[8] וקנתה מלרר נחלה בגודל 60 דונם: 47 נתנה לשלמה ושרה יפה, ו-13 השאירה לעצמה, בהם נטעה במו-ידיה כרם וגרה בצריף בפרדס של לרר. במשך היום עבדה בעצמה בכרם שנטעה, ובשובה לעת ערב טיפחה ליד הצריף גינת ורדים, "כדי להחזיר לעמק את שושניו", כך אמרה. לימים הפיקה מכרמה יין ושימרה אותו בכדי חרס.
התכתבותה זו כוללת רשימות מפורטות של שמות התורמים, סכומי הכספים שהתקבלו וחלוקתם לבני המושבה. בנוסף, הפעילה קשריה עם אנשי חיבת ציון וביקשה מהם לתרום כספים לתושבי הארץ.
רוני, לא התעמקתי בערך. יצרתי קטגוריה בוויקישיתוף ונכנסתי לערך ליצור קישור. ראיתי תבנית שכתוב עם ניסוח שחשבתי שאינו מתאים ולכן החלפתי לתבנית עריכה. אם את חושבת שערכת את הערך בהתאם לנדרש תורידי את התבנית. אם למישהו תהיה בעיה הוא ייכנס ויתייחס לכך. חנה Hanay • שיחה • מיזם אוניברסיטת חיפה ממשיך18:10, 17 באפריל 2014 (IDT)[תגובה]
