שיטת בייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפתח השיטה, ד"ר ויליאם בייטס

שיטת בייטס היא שיטה לשיפור הראייה ללא משקפיים שפותחה על ידי הרופא ד"ר ויליאם בייטס בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

לאחר תצפיות רבות בילדים ומבוגרים, הגיע ד"ר בייטס למסקנה שהמצב הנפשי והגופני משפיעים על הראייה. מצבי לחץ יכולים ליצור בעיות ראייה או להחמיר בעיות כאלה; ופעמים רבות הם מובילים לאימוץ הרגלי ראייה לקויים. השיטה של בייטס מבוססת על ההנחה שהעיניים באופן טבעי יודעות כיצד לתפקד באופן אופטימלי, גם ללא משקפיים.

בייטס מביא דוגמאות רבות לכך שאיכות הראייה משתנה בהתאם ליחסנו למידע שאנו קוראים או רואים, כך שייתכן שנראה במטושטש את הכתוב על הלוח בשיעור מתמטיקה, לדוגמה, ואילו בשיעור ספרות נראה בבירור את הכתוב מאותו מרחק.

מתן מנוחה לעיניים והרפייתן הם מרכיב חשוב בשיטה, ואחד התרגילים הבסיסיים הוא כיסוי העיניים: הנחת הידיים על העיניים למשך חמש דקות או יותר, מספר פעמים ביום.

רופאי עיניים רבים התנגדו לשיטה זו, בעיקר משום שהיא טוענת שמצב העיניים משתנה מספר פעמים במהלך היום ולכן ההסתמכות על מדידה בנקודת זמן אחת אינה מהימנה. טענה נוספת שמועלית על ידי רופאי עיניים ואופטומטריסטים היא שאם שיטה זו כה יעילה, נגישה, זולה, פשוטה ואפשרית, לא היו צובאים על דלתותיהם מספר כה רב של אנשים לקויי ראייה.

מנגד טוענים התומכים כי למרות שהשיטה זולה ופשוטה, היא דורשת הקדשת זמן, אימון רב והתמדה לפני שחשים בתוצאות, עובדה הגורמת לרבים להתאכזב מכך שלא מדובר ב"שיטת קסם" מהירה וקלה.

לעומת מספר רב של אנשים שניסו לשפר את ראייתם ללא כל הצלחה משמעותית, יש הטוענים ששיטה זו שיפרה את ראייתם ואף חסכה מהם הרכבת משקפיים, ביניהם דוד בן יוסף המספר על כך בספרו "יש סיכוי לאהבה", ומאיר שניידר, שהוגדר בילדותו כעיוור ושיפר את ראייתו באמצעותה. התרגילים לשיפור הראייה בשיטתו של שניידר "ריפוי עצמי בתנועה" מבוססים על שיטת בייטס וכוללים גם עיסוי של חלקים נוספים בגוף המשפיעים על הראייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר בייטס, שיטת ד"ר בייטס - ראיה משופרת ללא משקפיים
  • יעקב שלחין, שיפור הראייה לפי שיטת בייטס - ספר הדרכה שימושי לשיפור ראייה לקויה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]