לדלג לתוכן

רפואה אלטרנטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיקור סיני, אחד מסוגי הרפואה האלטרנטיבית המוכרים ביותר
תרופה סינית מוכנה לצריכה בשוק בשיאן
כירופרקט עם מטופל
טיפול ברייקי

רפואה אלטרנטיבית (או רפואה חלופית[1]), בניגוד לרפואה המדעית, היא קשת רחבה של טיפולים נפשיים גופניים ותזונתים פסאודו-מדעיים, או שיעילותם לא הוכחה והיא איננה שונה מיעילותו של אפקט הפלסבו. טיפולים אלה אינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית המודרנית וניתנים לרוב מאנשים שאינם בעלי הכשרה רפואית פורמלית.

המונח רפואה משלימה, מתאר את השילוב של טיפול רפואי קונבנציונלי עם טיפול מן הרפואה האלטרנטיבית מתוך אמונה, שאינה מוכחת בשיטות מדעיות, כי הטיפול האלטרנטיבי "משלים" את הקונבנציונלי.

הטיפולים הכלולים ברפואה האלטרנטיבית מאופיינים בכך שהם אינם מגובים במחקר מדעי, או שאפילו קיים מחקר מדעי המפריך את תקפותם. זאת משום שאם יעילותו של טיפול מעולם הרפואה האלטרנטיבית מאוששת על ידי מחקרים מדעיים, טיפול זה מאומץ לזרם הרפואה הקונבנציונלית.

בעולם הרפואה האלטרנטיבית קיימות אסכולות שונות, שאינן קשורות בהכרח אחת בשנייה. מקור חלק גדול מענפי הרפואה האלטרנטיבית הוא במזרח אסיה, למשל הרפואה ההודית והרפואה הסינית. אולם, ישנן גם שיטות שמקורן בילידים הקדומים של יבשת אמריקה, שיטות שמקורן באירופה, כדוגמת הומאופתיה, רולפינג וארומתרפיה וכאלו שמקורן בדרום אמריקה כמו סופרולוגיה (אנ'). יש גם שיטות הטוענות לשילוב היסודות של הרפואה המזרחית המסורתית עם מכשור אלקטרוני מודרני, כדוגמת טיפול בביו-רזוננס (Bicom).

בשנים האחרונות צוברת הרפואה האלטרנטיבית תאוצה ומודעות רבה. יש הרואים בכך תופעה שהיא חלק בלתי נפרד מן "העידן החדש" - תנועה פסאודו-מדעית הצומחת על רקע האכזבה מחוסר הרוחניות של המדע ומרכזיות הרעיונות הטכניים בחיים המודרניים.[2]

מושגים דומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רפואה אלטרנטיבית - גישה טיפולית שאינה מהזרם המרכזי, המשמשת כתחליף לרפואה קונבנציונלית[3]
  • רפואה משלימה - גישה טיפולית שאינה מהזרם המרכזי, בה משתמשים יחד עם רפואה קונבנציונלית[3]
  • רפואה אינטגרטיבית - שימוש מתואם בין גישות טיפוליות קונבנציונליות ומשלימות[3]

ניתן לחלק את הטיפולים המשלימים לכמה קטגוריות.

טיפולים תזונתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפולים משלימים תזונתיים כוללים שימוש במגוון מוצרים כמו צמחי מרפא, פרוביוטיקה, ויטמינים ומינרלים. מוצרים אלה משווקים לעיתים כתוספי תזונה. סקר שנערך בארצות הברית מצא שקרוב ל-20% מהמבוגרים השתמשו בתוסף מזון כלשהו (מעבר לויטמינים ומינרלים) בשנה האחרונה. המוצר הכי פופולרי היה שמן דגים.[3] על אף השימוש הנרחב, מחקרים מראים כי לעיתים קרובות המוצרים לא מסייעים, וישנן שאלות ביחס לבטיחותם ולאינטראקציות שלהם עם תרופות ומוצרים טבעיים אחרים.[3]

טיפולים פסיכולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפולים משלימים פסיכולוגיים כוללים פסיכותרפיה, תרגול קשיבות והיפנוזה.[3]

טיפולים פסיכו-פיזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפולים פסיכו-פיזיים משלבים עקרונות פסיכולוגיים יחד עם טיפול פיזי. אלה כוללים גישות כמו יוגה, טאי צ'י, מדיטציה, טכניקות הרפיה ואימוני נשימה. טיפולים נוספים המשלבים אלמנטים פסיכו-פיזיים הם טיפול באמנויות כמו טיפול באמנות, במוזיקה ובתנועה.[3] חלק מהטיפולים האלה נמצאו כמועילים למצבים מסויימים. לדוגמא, מדיטציה יכולה לסייע בהורדת לחץ דם, הפחתת קשיי שינה, חרדה ודיכאון ובהתמודדות עם מעי רגיז וקוליטיס. טאי צ'י מסייע בשיפור שיווי המשקל ובהפחתת כאבי גב וכן בשיפור איכות החיים של אנשים עם מחלות לב, סרטן ומחלות כרוניות אחרות. גם ליוגה ישנם אפקטים חיוביים בהפחתת דחק, ושיפור הבריאות הנפשית, השינה ושיווי המשקל. יוגה יכולה להפחית גם כאבי גב, צוואר, חרדה ודיכאון.[3]

טיפולים פיזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפולים פיזיים נכללים טיפולים במגע כמו עיסוי, כירופרקטיקה ואוסתיאופתיה וכן טיפולים בקור וחום. לקטגוריה הזו משתייכים גם טיפולים בעזרת מכשירים כמו דיקור, וגירוי באור, חשמל או מגנטים.[3]

טיפולים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישם גם טיפולים משלימים שלא מתאימים לאחת הקטגוריות, כמו רפואה איורודית, רפואה סינית, הומאופתיה ונטורופתיה.[3]

טיעונים נגד רפואה אלטרנטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הפופולריות של הרפואה האלטרנטיבית, יש כמה נימוקים נגד השימוש בה.

  • דחיית טיפול – בזמן שאדם נותן הזדמנות לטיפול לא רפואי, עלול להגרם נזק, בשל דחיית תחילתו של טיפול רפואי שיעילותו הוכחה מדעית.
  • נזק רפואי – ישנם טיפולים שנמצאו מזיקים.[4] "המצב שבו הרפואה האלטרנטיבית אינה מבוססת על עובדות ועל עקרונות מדעיים רפואיים מוכחים עלול להיות מסוכן, והמסקנה המתבקשת היא שאין לאפשר בחוק לבורים ולשרלטנים לסכן את בריאות הציבור".[5]
  • תפיסות שגויות – התפתחות של שוק רפואה אלטרנטיבית עלול להיות כרוך בהפצת תפיסות שגויות לגבי הרפואה הקונבנציונלית (למשל, שכל חומר סינתטי הוא רע וכל חומר מהצומח הוא טוב).
  • אפקט פלצבו – רופאים רבים מבקרים את הרפואה האלטרנטיבית בכך שהיא אינה נותנת טיפול כשלעצמה, והשיפור בתחושת המטופל נובע מהשפעת אפקט פלצבו – שיפור בתסמינים הנובע מאופטימיות המטופל, הנובעת מתחושתו שבעיותיו מטופלות. המצדדים טוענים שאין פסול בהפעלת אפקט פלצבו בעזרת טיפולים משלימים כל זמן שטיפולים אלה באים לצד טיפולים מוכחים ולא במקומם.

פקודת הרופאים קובעת כי "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה ולא יתחזה, במפורש או מכללא, כעוסק ברפואה או כמוכן לעסוק בה." כמו כן, נקבע בפקודה כי "לא ישתמש אדם בכינוי 'רופא', 'עוסק ברפואה', 'מנתח' או בכינוי דומה, במילים או באותיות, המרמז שיש לו כשירות ברפואה, אלא אם הוא רופא מורשה".[6]

בשנת 1991 פורסם דו"ח ועדת אלון לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל.[7] הוועדה, בראשות המשנה לנשיא בית המשפט העליון פרופ' מנחם אלון, המליצה על נורמליזציה של המצב הקיים ועל הוראות חוקים חדשים מסוימים.

המועצה להשכלה גבוהה קבעה ב-2009 שלא לאשר תארים אקדמיים למטפלים אלטרנטיביים, משום שלרפואה המשלימה אין בסיס מדעי.[8]

קופות החולים מממנות ומציעות חלק מהטיפולים האלטרנטיביים, וישנם רופאים השולחים את מטופליהם לטיפולים כאלה.[דרוש מקור] קיים פסק דין שחייב את המוסד לביטוח לאומי לבדוק זכאות של חולה לטיפולי רפואה משלימה בהתאם לנסיבות הפרטיות שלו.[9]

בישראל אין פיקוח מוסדר בתחום. אין למרפאים האלטרנטיביים מעמד חוקי, ואין כל פיקוח על פעילותם ועל הכשרתם המקצועית.[10]

בשנת 2002 במסגרת ההסתדרות הרפואית הישראלית הוקמה החברה הישראלית לרפואה משלימה.[11] החברה מהווה קהילה של רופאים, חוקרים ומטפלים המתעניינים בשילוב רפואה משלימה ברפואה המקובלת בצורה מבוקרת. ההסתדרות הרפואית בישראל קבעה כי "ישנו מגוון טיפולים, אשר עשויים להתווסף לטיפול הרפואי אך אינם באים להחליפו", מפני ש"שימוש ברפואה משלימה כתחליף לרפואה עלול לסכן את ציבור המטופלים," וכן קראה "לפיקוח חוקי על כלל העוסקים ברפואה משלימה."[12]

ביוני 2020 פסקה שופטת בית המשפט המחוזי מיכל אגמון-גונן שמטפלים אלטרנטיביים צריכים לגלות בפרסומיהם כי הם עוסקים ברפואה משלימה שאין לה בסיס מדעי, וזאת כדי לא להטעות מטופלים פוטנציאליים. בנוסף לכך אסור למטפלים להשתמש בתואר "דוקטור", אלא אם מצוין לצדו ובאותה הבלטה, כי מדובר במטפל אלטרנטיבי ולא בדוקטור לרפואה.[13]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רְפוּאָה חֲלוּפִית במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Fateme Ghaedi, Mahlagha Dehghan, Masoumeh Salari, Akbar Sheikhrabori, Complementary and Alternative Medicines: Usage and Its Determinant Factors Among Outpatients in Southeast of Iran, Journal of Evidence-Based Complementary & Alternative Medicine 22, 2017-04, עמ' 210–215 doi: 10.1177/2156587215621462
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Complementary, Alternative, or Integrative Health: What’s In a Name?, National Center for Complementary and Integrative Health, ‏אפריל 2021 (באנגלית)
  4. ^ Alissa Lim, Noel Cranswick, Michael South, Adverse events associated with the use of complementary and alternative medicine in children, BMJ Journals – Archives of Disease in Childhood
  5. ^ פרופ' עופר קפלן, כשהרפואה המשלימה הופכת מסוכנת, באתר הארץ, 23 בינואר 2013
  6. ^ סעיף 3 וסעיף 5 לפקודת הרופאים
  7. ^ דין וחשבון הוועדה לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל
  8. ^ אור קשתי, המועצה להשכלה גבוהה: לא יוענק תואר לתלמידי רפואה משלימה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2009
  9. ^ ענבל בר-און, ביהמ"ש: על המוסד לביטוח לאומי להכיר ברפואה משלימה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 ביולי 2010
  10. ^ מאתר הכנסת: הסדרת מקצועות הרפואה האלטרטיבית - http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02531.pdf
  11. ^ ההסתדרות הרפואית בישראל > מדריך האיגודים > החברה הישראלית לרפואה משלימה
  12. ^ ועידת הר"י ה-41 - 8-11 בספטמבר 2009 > החלטות הוועידה > גבולות המקצוע > רפואה משלימה
  13. ^ אתר למנויים בלבד טלי חרותי-סובר, ביהמ"ש: חובה לציין בפרסומים לרפואה משלימה שאין לה ביסוס מדעי, באתר הארץ, 16 ביוני 2020