שיירה (סרט)

שיירה
Convoy
מבוסס על	Convoy
בימוי	סם פקינפה, ג'יימס קובורן
הופק בידי	מייקל דילי
תסריט	Bill L. Norton
עריכה	גריים קליפורד
מוזיקה	Chip Davis
צילום	הארי סטרדלינג
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	EMI Films
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 באוגוסט 1978
משך הקרנה	106 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית, סרט דרמה, סרט קומדיה, סרט פעולה, סרט הרפתקאות
הכנסות באתר מוג'ו	convoy
	דף הסרט ב־IMDb

שיירה (באנגלית: Convoy) הוא סרט דרמה-פעולה אמריקאי משנת 1978 בבימויו של סם פקינפה ובכיכובם של קריס קריסטופרסון, אלי מק'גרו, ארנסט בורגניין, וברט יאנג.

הסרט נוצר בהשראת שיר הקאנטרי הפופולרי "Convoy"(אנ') מאת סי. וו. מק'קול בתקופה בה מכשירי ה-CB radio היו בשיא הפופולריות שלהם בארצות הברית, והוא הופק בעקבות שתי סרטי קולנוע בולטים שעסקו בנושאים דומים - "White Line Fever"(אנ') שיצא ב-1975 ו"הפרחח ובת השריף" שיצא ב-1977.

הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ביפן ב-10 ביוני 1978. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-28 ביוני 1978. הסרט הופץ על ידי אולפני יונייטד ארטיסטס. הסרט זכה לביקורות מעורבות מצד המבקרים; עם זאת, זה היה הסרט המצליח ביותר מבחינה מסחרית בקריירה של פקינפה.

תקציר העלילה

עלילת הסרט מתמקדת בקבוצת נהגי משאיות בראשות "ראבר דאק" (קריס קריסטופרסון), אשר יוצאים למסע ברחבי אריזונה וניו מקסיקו במחאה נגד השחיתות המשטרתית לאחר עימות אלים עם השריף המקומי, לייל ואלאס (ארנסט בורגניין). אל משאיתו של ראבר דאק מצטרפת כטרמפיסטית גם צלמת עיתונות (אלי מק'גרו). במהלך הנסיעה, מספר רב של משאיות מצטרפות לשיירה, והמסע שלהם הופך להתקוממות חברתית המונית נגד הממסד.

צוות השחקנים הראשי

קריס קריסטופרסון בתפקיד ראבר דאק (נהג משאית)
אלי מק'גרו בתפקיד מליסה
ארנסט בורגניין בתפקיד השריף לייל ואלאס
ברט יאנג בתפקיד פיגפן (נהג משאית)
פרנקלין אג'אי (אנ') בתפקיד ספיידר מייק (נהג משאית)

ביקורות

הסרט זכה לביקורות מעורבות, כאשר חלק מהמבקרים שיבחו את סצנות האקשן ואת הפסקול, בעוד אחרים מתחו ביקורת על העלילה. עם זאת, הסרט הפך לקלאסיקה בקרב חובבי הז'אנר בזכות האווירה הרומנטית סביב חיי נהגי המשאיות. ב-Rotten Tomatoes, הסרט קיבל ציון של 43%.

וינסנט קנבי מ"הניו יורק טיימס" כתב כי "נוצרו בעבר סרטים הרבה פחות יקרים והרבה יותר מבדרים על ידי במאים ללא שאיפות להיות אמנים. 'שיירה' היא בדיחה גרועה שפוגעת בבמאי. אין לו אומץ לנגן את הסרט ישר כמלודרמה וגם לא את חוש ההומור כדי להפוך אותו למעין קומדיה של 'הפרחח ובת השריף'. הסרט הוא הונאה גדולה, יקר ומזויף". ^[1]

גם מבקרי הקולנוע בישראל ראו פגמים מסוימים בסרט, אך באופן כללי הייתה ביקורתם חיובית. ורדי בן יעקב כתב ב"מעריב": בסך הכל, סרט נאה ומבדר, מבוים ומשוחק כהלכה ולא נעדר משמעויות שמעבר לזה.".^[2] זאב רב נוף כתב ב"דבר": ""שיירה" הוא סרט של אווירה — ושל רוח חופשית. של נוסטלגיה מתמרדת — ולא סרט של רעיונות מעמיקים ורציפים.".^[3] משה אורן כתב ב"על המשמר": "זהו מוצר אופייני נוסף ממטבחו של פקינפה: גברי, קצבי, קשוח (מבלי להיות אלים במקרה זה), ססגוני ומהנה להפליא. ... קולנוע אמריקני במלוא מובן המילה. עשוי במקצועיות ובתנופה של אדם היודע ליהנות מכך.".^[4]