ג'יימס קובורן
לידה |
31 באוגוסט 1928 לורל, נברסקה, ארצות הברית ![]() |
---|---|
פטירה |
18 בנובמבר 2002 (בגיל 74) בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית ![]() |
סוגה מועדפת |
מערבון ![]() |
מדינה |
ארצות הברית ![]() |
תקופת הפעילות |
1958–2002 (כ־44 שנים) ![]() |
שפה מועדפת |
אנגלית ![]() |
עיסוק |
שחקן, תסריטאי, שחקן קולנוע, במאי טלוויזיה, מדבב, שחקן טלוויזיה, שחקן תיאטרון ![]() |
מקום לימודים |
|
מספר צאצאים |
2 ![]() |
פרסים והוקרה |
פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1999) ![]() |
https://www.jamescoburn.com/ | |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
ג'יימס קובורן (באנגלית: James Coburn; 31 באוגוסט 1928 - 18 בנובמבר 2002) היה שחקן אמריקאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קובורן למד משחק באוניברסיטת UCLA, לאחר מכן עבר לניו יורק ולמד אצל מאמנת השחקנים הנודעת סטלה אדלר.
קובורן שיחק תחילה במחזות, ועבר לשחק בסרטים. תפקידו המרכזי הראשון היה בסרט "שבעת המופלאים" לצד יול ברינר, צ'ארלס ברונסון וסטיב מקווין.
בסוף שנות השישים הפך לכוכב, אף הוגדר כ'סמל סקס', כשהוא מגלם את התפקיד הראשי בסדרת סרטי ריגול משעשעים "האיש שלנו פלינט". למשך תקופה מסוימת נעלם מהמסך עקב מחלת שרירים ניוונית, ואחר שב להופיע, במשורה. בשנים האחרונות לחייו זכה לעדנה מחודשת ואף זכה בפרס האוסקר לשחקן משנה בשנת 1998 על תפקידו כאביו האלכוהוליסט של ניק נולטה בסרט "פגיעה".
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קובורן מת בפתאומיות, בגיל 74, מהתקף לב, בזמן שהאזין לרדיו. הוא השאיר אחריו אישה, בן ובת חורגת. אשתו, פאולה מורד, נפטרה מסרטן שנתיים לאחר מכן, ב-30 ביולי 2004, בגיל 49.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבעת המופלאים
- הבריחה הגדולה
- האיש שלנו פלינט
- (פט גארט ובילי הנער)
- אקדוחנים צעירים 2
- הדסון הוק
- אמילי הופכת לאמריקאית (1964)
- מאבריק
- פייבאק
- פגיעה
- Last of the Mobile Hot Shots (1970)
- מפלצות בע"מ
- בעבור חופן דינמיט
- חידון בחרוזים
- תככים בטלסה (1997)
- קרבה (2001)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'יימס קובורן
ג'יימס קובורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'יימס קובורן, באתר AllMovie (באנגלית)
- ג'יימס קובורן, באתר TV.com (באנגלית)
- ג'יימס קובורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)