שירים שונים (נתן זך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שירים שונים מאת נתן זך
מאת נתן זך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שירים שונים הוא קובץ שיריו השני של נתן זך, אשר ראה אור בשנת 1960.[1] הספר מוּכּר כספרו הראשון של זך, זאת בשל התכחשותו המאוחרת לספר שיריו הראשון שירים ראשונים.[2]

שירים שונים הוא אחד המייצגים המובהקים של התמורה השירית שחוללו זך ומשוררים אחרים בני דור המדינה בשירה העברית בשנות ה-50. עם יציאתו של הספר, הפך זך לאחת הדמויות המכוננות והמשפיעות ביותר בשדה הספרות העברית. מעמד זה אִפשר לזך להציב שורה חדשה של מושגי ביקורת ומאפיינים שיריים, אשר הולידו תפיסה מחודשת בנוגע לשאלה מהי שירה במיטבה.

הספר מציג מוזיקליות שירית חדשה, המבוססת על חיוּוי שירי מינימליסטי, מתוחכם ומאופק מבחינה רגשית. כמו כן, מבחינה לשונית הספר מתאפיין בדלות אמצעים פיגורטיביים ובלשון הדיבור, והטון-הדובר נוטה להשתמש לא אחת באירוניה.[3] 

ההקשר ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955 ראה אור ספר ביכוריו של זך שירים ראשונים. בשנים אלה ייסד זך עם יהודה עמיחי, משה דור, אריה סיון, בנימין הרשב ואחרים את חבורת "לקראת", שכונתה מאוחר יותר קבוצת "משוררי דור המדינה", וחוללה תמורה בפואטיקה של השירה העברית. זך היה ממובילי החבורה, שנעשתה בחלוף העשור לקבוצה מרובת כוח בשדה הספרות בישראל. לצד חבורה זו, שנמנו בה הנזכרים לעיל, פעלו משוררים נוספים דוגמת דליה רביקוביץ, דן פגיס ודוד אבידן, ששמרו על זיקה עם מהלכי הקבוצה אך גם על מידת עצמאות, הן בנוסחים הפואטיים שלהם והן בתפיסה של שיח הביקורת.

עיקרה של תמורה פואטית זו, שנתן זך היה לדוברהּ ולמנסחהּ המרכזי, היה תנועה אל שירה אישית יותר וניסיון להתרחק משירה העוסקת בנושאים פוליטיים-לאומיים ואידיאות גדולות. משוררי דור המדינה ביקשו להתקרב אל אני-סובייקט, החוֹוה את היום-יום כ"משתתף פעיל בעולם",[4] בהיעדר פאתוס, רטוריקה וגרנדיוזיות, ובהיעדר תבנית שירית שקולה וחרוזה. במידה רבה כוננה שירת דור המדינה את המעבר מן החוץ אל הפנים, וביקשה להעביר את מעשה-השיר, על צורתו ועל תוכנו, מן המציאות החיצונית אל המציאות הפנימית.

הפולמוס עם נתן אלתרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-50' פרסם נתן זך, משורר צעיר, מאמר שכותרתו: "הרהורים על שירת אלתרמן".[4] המאמר תקף באופן חריף את שירת אלתרמן, וסימן תפנית מכריעה בשירה העברית לקראת המחצית השנייה של המאה ה-20.

ברשימה זו פרשׂ זך את מה שראה כ"כשליו השיריים" של אלתרמן, והאשימו בין השאר בפאתוס ובהתרחקות מלשון הדיבור, ב"הינזרות משפת הרחוב", וכמי שנתון בשִעבוד "למרותה של סימטריה משקלית חד גונית".[4] אותה הסימטריה היוצרת את הבית השקול ואת משמעת החריזה היא, לטענת זך, זו "הנוטלת את נשמתה של מילה במקומה".[4]

אולם רשימת ביקורת זו, לא רק האירה את חסרונותיו השיריים של אלתרמן, אלא גם ביקשה להעמיד מודל שירי הופכי מובהק, אנטי-אלתרמני. לטענת זך, הסכמה הסימטרית המאפיינת את שירת אלתרמן יוצרת אפקט היפנוטי אשר גורם לקוראים לקרוא את השיר בלי השתהות ובחוסר תשומת לב. לעומת זאת, "ההטעמות הבלתי-מגויסות של הנשימה, המוכתבות על ידי תוכן השיר והרגש שבו, יוצרת מתיחות המעוררת אותנו מהתרדמה ההיפנוטית של המשקל במידה מספקת כדי לשים לב".[4]

הספר שירים שונים ממחיש את התפיסה הפואטית שהשתמעה מביקורתו של זך על שירת אלתרמן. שירי הקובץ מתאפיינים בריתמוס, בחרוז חופשי ובלשון דיבור. מצב היסוד האופייני לשיר הוא דיבור מפי אני-בודד, מהורהר, עמום, מודע לעצמו, מתבונן וספק-מעורב בעולם.

רעיונות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי הקובץ מורכבים מחומרי בסיס תמאטיים, מצומצמים בהיקפם וביריעתם. רבים משירי הקובץ עוסקים ביחסים שבינו לבינה, פרידה, בדידות, ניכור, זרות, אבדן וחידלון. כמו כן רבים משירי הקובץ דנים במעשה הדיבור השירי באופן ארס-פואטי.[3] שירי הספר נוקטים מצד אחד לשון דיבור "רזה" ולכאורה לא-שירית, ומן הצד האחר – מוזיקליות עשירה, חד-פעמית ולא-צפויה המדגישה את הטון, את הסיטואציה ואת המתח בין מה שנאמר לבין מה שלא נאמר. לטענת חוקרת הספרות נורית בוכוייץ, שירי הספר מקיימים "מתאם שלילי בין התמאטיקה הטעונה מאוד לבין דרכי עיצובה, היוצרים הנמכה של הדרמטי ושל הטיעון".[3]

"שיר ערב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לאחד משירי הקובץ המבטא היטב את חדשנותו הסגנונית של זך הוא "שיר ערב",[1] המתאר את לבטי הדובר לאחר שנפרד מנערתו:

בָּעֶרֶב

כְּשֶׁאָמְרָה לִי נַעֲרָתִי

לֵךְ

יָרַדְתִּי לָרְחוֹב לְהִתְהַלֵּךְ

וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ וּמִסְתַּבֵּךְ

מִסְתַּבֵּךְ וְהוֹלֵךְ

וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וּמִסְתַּבֵּךְ.

שיר קצר ופשוט זה ממחיש באופן ממצה את מהפכת הסגנון שזך חולל בשירים שונים. השיר מתאפיין בלשון יומיומית, פשוטה ולא מעונבת, מפתיע בדלותו הלשונית, ועושה שימוש בחזרה מעובה בחזרה. השיר מתאר אירוע מצער לכאורה, אך אין הוא מתאמץ להעביר את כאב הפרידה. דרך הריתמוס של השיר ומצלולו, מועברת תחושת ה"פלונטר" שחש הדובר, דרך סיבוך ההליכה משתקפת התסבוכת הפנימית. הכאב מועבר בצורה מעודנת, פשוטה ומינימלית.

"רגע אחד שקט בבקשה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי

רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה. הוּא הָלַךְ

וְעָבַר עַל פָּנַי. יָכֹלְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי

אַדַּרְתּוֹ. לֹא נָגַעְתִּי. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.

הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ

הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן

לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה

רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת. אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים

אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם

בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר

לִי בְּנִי.

בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.[1]

 

שיר זה, הפותח את הקובץ שירים שונים, נפתח במשפט שנעשה לתו ההיכר של התמורה השירית המזוהה עם זך: "רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני / רוצה לומר דבר מה". האני-הדובר פונה בלשון דיבור אל נמען לא-מוגדר. הפנייה שלו מקוטעת, לא ברורה, מגומגמת, ומוסבת אל מעשה הדיבור עצמו. הסיטואציה הדיבורית אינה ברורה, ואף על פי כן היא מרתקת. בהמשך הבית מתאר הדובר דמות שעברה על פניו ("הוא הלך / ועבר על פני. יכולתי לגעת בשולי / אדרתו"), אך אין אומר הדובר מה זיקתו לדמות העוברת. הדמות מצטיירת כסוג של נווד, אולי נביא או אֵל – יש לה אדרת כמו לאליהו הנביא, והיא נושאת מאפיינים סותרים של דמות אב סמלי, שהוא מחד גיסא מלא הוד מקראי או אגדי, ומאידך גיסא, עלוב וסהרורי.[5]

המבע של הדובר מלא חזרות, פסיחות ופערים. כך למשל הוא מאריך ומשתהה בפיסת מידע אחת: "יכולתי לגעת בשולי אדרתו / לא נגעתי". על פניו נדמה שהשיר מתאר קשר מוחמץ ופרידה מוחמצת בין אב לבנו. אמנם השיר מפזר כל מיני רמזים ואזכורים המערפלים את הסיטואציה הקונקרטית, ויוצרים תחושה של ריבוי משמעות. הבית האחרון פותר לכאורה כמה מהשאלות שהעלה השיר: האב פונה לבנו בתואר "בני". יש בזה משום תיקון של ההחמצה, אלא שאופן המסירה של המפגש מערער את כל מה שהתברר עד לנקודה זו – הבן שביקש לומר דבר-מה, שהתייסר והצטדק, אינו אומר דבר ישיר.

שני שירים אלה הם משיריו הידועים ביותר של זך, שהפכו סמלי שירתו. שירים אלה מדגימים את הפואטיקה הזכית באופן מזוקק: שירה שהיא לכאורה פשוטה, מעוכבת רגש, מוזיקלית-דיבורית, בלתי צפויה, ניסיונית ושונה מכל מה שנתפס כשירה לפני שירים שונים.

השפעת היצירה והתקבלותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר שירים שונים נחשב לאחת מפסגות השירה העברית המודרנית, והוא מספרי השירה המשפיעים והחשובים עד ימינו. ספר זה קידם תמורה בכל תחומי השיר ובתפיסת השירה בכללותה, ועיצב את פניה של השירה העברית שנכתבה אחריו. רבים ממשוררי דור המדינה וממשוררי הדורות המאוחרים לה הושפעו מנוסח השירה של זך, במודע או שלא במודע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר ויזלטיר, "חתך אורך בשירתו של זך", סימן קריאה, 10, עמ' 405–429, 1980
  • מיכאל גלוזמן, שירת הטבועים: המלנכוליה של הריבונות בשירה העברית בשנות החמישים והשישים, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2018
  • רחל ויסברוד, בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש"ח לתש"ך, האוניברסיטה הפתוחה, 2002
  • גבריאל מוקד, ארבעה משוררים: דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, האוניברסיטה המשודרת, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006
  • נסים קלדרון, פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1985

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 נתן זך, שירים שונים, המחבר, תש"ך
  2. ^ חמוטל צמיר, בשם הנוף: לאומיות, מגדר וסובייקטיביות בשירה הישראלית בשנות החמישים והששים, כתר, הוצאה לאור, 2003, עמ' 219
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 נורית בוכויץ, רשות מעבר : חילופי נורמות, מאיר ויזלטיר ושירת שנות הששים, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2008
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 נתן זך, הרהורים על שירת אלתרמן, עכשיו 3–4, 1959, עמ' 109-123
  5. ^ רות קרטון-בלום, הרהורים על פסיכו תיאולוגיה בשירת זך, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2009