דן פגיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דן פגיס

דן פָּגיס (16 באוקטובר 193029 ביוני 1986) היה משורר ומתרגם עברי, חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות הילדות ברדאוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן פגיס נולד בכ"ד בתשרי תרצ"א ליוסף וליהודית בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה שברומניה. אביו, יליד קישינב שבבסרביה, שלט ביידיש, רוסית ורומנית. אמו גדלה על ברכי התרבות הגרמנית-אוסטרית, שהייתה דומיננטית בקרב יהודי רדאוץ. ב-1934 עלה אביו לארץ ישראל בגפו כדי להכין בית למשפחה. באותה שנה מתה אמו של פגיס במפתיע, והוא עבר לבית משפחת אוסלנדר, סבו וסבתו מצד אמו. חינוכו בבית סבו וסבתו, תחת השגחת מטפלת גרמניה, נשא צביון גרמני אוסטרו-הונגרי, אף שלמד כנראה גם עברית עם מורה פרטי. פגיס, שהצטייר כילד מופנם וסקרן, בילה שעות רבות בספרייה הגדולה של סבו ועשה שם היכרות עם הספרות הקלאסית הגרמנית.

שנות השואה - מגיל 7 עד 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנכרתה ברית בין המשטר הפאשיסטי הרומני למשטר הנאצי בנוגע למלחמה נגד ברית המועצות, החל בתאריך 12 באוקטובר 1941 גירוש המוני של חלק גדול מיהודי בוקובינה למחנות ואתרי ריכוז בטרנסניסטריה שמעבר לנהר הבוג, בשטחי מערב אוקראינה הכבושה. בסך הכל נספו באזור זה כ-10,000 מיהודי רדאוץ. 6,000 יהודים הועמסו על קרונות להובלת בקר והובלו ברכבת לעיירה מרקולשט שבבסרביה, ורובם נטבחו בדרך משם לטרנסניסטריה. ב-13 באוקטובר 1941 הובלו 4,000 יהודים נוספים מרדאוץ לעיירה אוטאץ' (אטאקי) בבסרביה ומשם לטרנסניסטריה, ביניהם משפחת אוסלנדר ועמם פגיס הצעיר.
בתום המלחמה חזר פגיס בליווי סבתו לרומניה, ובשנת 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתאחד עם אביו.

פגיס סירב לדבר על קורותיו בתקופת השואה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה בבלז'ץ

לאחר עלייתו עברת פגיס את שמו הפרטי לדן, השם בו היה ידוע עד מותו. הוא התחנך בחברת הנוער בקיבוץ מרחביה, שם הכיר את המשורר טוביה ריבנר והתיידד עמו. לאחר מכן למד בסמינר הקיבוצים, ובין 1951 ל-1955 לימד בבית ספר יסודי בקיבוץ גת. ב-1956 עבר לירושלים כדי ללמוד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו באוניברסיטה עבד כמורה לספרות בגימנסיה רחביה, והמשיך בפיתוח קריירה אקדמית. בשנת 1976 נעשה פגיס חבר סגל באוניברסיטה והיה לחוקר שירת ימי הביניים.

בסך הכל פרסם בחייו ששה קובצי שירה. את ספר שיריו הראשון, "שעון הצל", פרסם פגיס ב-1959. כן עסק בתרגום ובעריכה; בין היתר אסף וערך את שירי דוד פוגל.

פגיס פרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים, והשתתף במפעל ההוצאה לאור של שירת משה אבן עזרא בשנת 1968. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

פגיס נפטר בירושלים בגיל 56, והותיר אחריו אישה, עדה פגיס ושני ילדים.

לאחר מותו, ב-1987, יצא לאור הספר "שירים אחרונים", וב-1991 יצאה אסופת כל שיריו הכוללת גם חטיבה של קטעי סיפורת שלא השלים. ב-1995 פרסמה אלמנתו, עדה פגיס, ספר ביוגרפי בשם "לב פתאומי".

שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום" מופיע על אנדרטת הקרון ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ.

מיצירותיו (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובצי שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חידוש ומסורת בשירת-החול העברית: ספרד ואיטליה, הוצאת כתר, ירושלים, 1976
  • על סוד חתום: לתולדות החידה העברית באיטליה ובהולנד, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1986
  • מחוץ לשורה: מסות ורשימות על השירה העברית המודרנית, ערך, הקדים דברים והביא לדפוס: חנן חבר, תל אביב: קשב לשירה, 2003.

קובצי שירים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שירי החול של משה אבן עזרא", הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ז
  • "דוד פוגל - כל השירים / מלוקטים בצירוף מבוא ומקורות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ב (1971)
  • "כחוט השני: שירי אהבה עבריים מספרד, איטליה, טורקיה ותימן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"ט (1979)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]