מאיר ויזלטיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


מאיר ויזלטיר
מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, נובמבר 2021
מאיר ויזלטיר בבית אריאלה, נובמבר 2021
לידה 8 במרץ 1941 (בן 80)
ט' באדר ה'תש"א
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
עיסוק משורר, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1961–הווה (כ־60 שנה)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מֵאִיר וִיזֶלְטִיר (נולד ב-8 במרץ 1941, ט' באדר ה'תש"א) הוא משורר ומתרגם ישראלי. מהבולטים שבמשוררי ובמתרגמי ישראל, פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ס (2000).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויזלטיר נולד במוסקבה, ברית המועצות, ב-1941. במהלך מלחמת העולם השנייה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. אביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד (ויזלטיר הזכיר מוות זה בשירו: "אבי קיבל כדור בראש / בגיל ארבעים ושלוש, / ואני, בן שבעים ואחת, / עוד לא קיבלתי מט"[1]). אמו נאסרה ב-1945 על ידי השלטונות הקומוניסטים, ובעקבות זאת עברה עליו ילדותו עם אחותו הבכורה ובעלה, שעזבו ב-1946 את ברית המועצות לפולין. ב-1947 עברו לוויסבאדן שבמערב גרמניה, וב-1949 עלו לישראל. לאחר עלייתו התגורר ויזלטיר תקופה קצרה בקיבוץ רמת השופט, משם עבר לשכונת עין התכלת בנתניה ולאחר מכן, בגיל 14, לתל אביב. שנה לאחר מכן, ב-1956, הותר לאמו לעלות לארץ.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל במהלך שירותו הצבאי, בשלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אך עזב ולבסוף למד ספרות אנגלית והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. היה פרופסור חבר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, ולאחר פרישתו הוא פרופסור אמריטוס.

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל (ויזלטיר), ולהם בת יחידה בשם נטליה. אחר כך היה נשוי לעורכת הסרטים אתי ויזלטיר, ולהם בת יחידה בשם מרתה. מאוחר יותר היה במערכת יחסים זוגית עם ימפה בולסלבסקי (אחותה של המתרגמת נילי מירסקי), ובעקבות מותה ביוני 2015 כתב את "שברי שיר מול ימפה", שיר קינה בן 24 פרקים שראה אור תחילה כספר נפרד, ולאחר מכן חתם את ספר שיריו "האדם הנידף".

בשנת 2007 עבר אירוע מוחי, ממנו התאושש כליל.

בשנת 2009 נבחר לעמית כבוד של מוזיאון תל אביב לאמנות.[2]

בקיץ 2016, בעת חופשה בברלין, התמוטט ואושפז במחלקת טיפול נמרץ עקב פקיעת כלי דם בבטנו. על כך אמר ויזלטיר: "אין לי ספק שאלמלא נטליה הבינה מה קורה, הייתי מת. היא הצילה את החיים שלי".[3]

ויזלטיר זכה בפרס ביאליק 1995, בפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות על תרגומו למחזה "האשליה" (2003), בפרס ישראל לספרות ושירה ליוצרים בשנת תש"ס, ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"א. בנימוקי הפרס כתב חבר השופטים, כי "שירתו הבוטה, המעורבת, המשלבת רטוריקה פוליטית וחברתית עם ממדים אקזיסטנציאליסטיים, הייתה מן הכוחות המרכזיים שעיצבו את פני המודרניזם בשירה הישראלית בשנות השישים והשבעים; אולם היא הוסיפה להתפתח ולהתחדש גם בעשורים הבאים, ובין היתר גבר בה רישומם של היבטים אוטוביוגרפיים אינטימיים ומופנמים."[4]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויזלטיר ידוע בשיריו הפוליטיים. במהלך השנים כתב שירי מחאה רבים נגד שלטון ישראל בשטחי יהודה ושומרון, נגד מלחמת לבנון הראשונה ונגד המערכת התרבותית המקיימת את תרבות המלחמה הישראלית (אופנהיימר, 2004). כמו כן ידוע ויזלטיר בשירי האהבה החושניים שלו, בשיריו העירוניים ובשיריו הקוראים להתבוננות כמו "באמת".

כמה משיריו הולחנו והתפרסמו כפזמונים, בהם "יש לי סימפטיה" (לחן: שלמה גרוניך) ו"שובי לפרדס" (לחן: יהודית רביץ).

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויזלטיר תרגם מספר מחזות מאת ויליאם שייקספיר בלשון המשלבת בין משלבים שונים של השפה ומתוך זיקה לשירתו. המחזות שתרגם הם: "מקבת" (עם עובד, 1985), "אנטוניוס וקלאופטרה" (עם עובד, 1988), "טימון איש אתונה" (עם עובד, 1989), "ריצ'רד השלישי" (הקיבוץ המאוחד, 1991), "אגדת חורף" (הקיבוץ המאוחד, 1999), "יוליוס קיסר" (זמורה-ביתן, 1999) ו"סימבלין" (בבל, 2006).

במבוא לתרגומיו הראשונים כתב ויזלטיר:

"השתדלתי שלשון הנוסח העברי תהיה חיה, נוחה להגייה בפי השחקן ולקליטה באוזן, מעוגנת בעברית הישראלית ונקיה מסלסולים ארכאיים. אין פירוש הדבר שחתרתי לעברית מדוברת רגילה – נקודת המוצא האמיתית היא לשון השירה העברית של העשורים האחרונים... שקספיר דומה לנו במאפיין מרכזי ומכריע של לשונו – התנועה החופשית והמהירה להפליא, הלוך ושוב, בין רבדים רבים של הלשון, מן הנשגב (או המקודש) עד לוולגארי. רק כך ניתן לקיים את אמינות הרגש ואת החיוניות העצומה של השיח השקספירי... המתרגם את שקספיר חייב לזכור שהוא עובד בראש ובראשונה בשביל השחקן, ועליו להוציא מתחת ידו טקסט שיהיה נוח להגייה, ובמידת האפשר – קליט בשמיעה הראשונה".[5]

תרגם עשרות ספרים מאת מחברים אחרים. בהם, רומנים מאת צ'ארלס דיקנס, רוברט גרייבס, אלדוס האקסלי, וירג'יניה וולף, ד.מ. תומאס וג'וזף הלר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות

על יצירתו:

מיצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
דוד אבידן, עמליה כהנא-כרמון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חנוך לוין

1994
הבא:
יעקב אורלנד, יהודית הנדל