אריה סיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיון ב-1991
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אריה סיון (1929 - 19 ביוני 2015) היה מורה, משורר, סופר ומתרגם ישראלי. חתן פרס ישראל לשירה עברית (2010).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אריה בומשטיין בשנת 1929 בתל אביב. אביו היה איש גדוד העבודה שעלה לארץ ישראל בקיץ 1920, עם שני אחים ושלוש אחיות. אבנר, אחיו של אריה, נפטר בילדותו מטיפוס.

בשנת 1947 הצטרף להכשרה המגויסת של הפלמ"ח, והשתתף במלחמת העצמאות. בשנת 1953 קיבל תואר ראשון בלשון עברית ובספרות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. לפרנסתו עבד, משנת 1955 ועד פרישתו לגמלאות ב-1990, כמורה לספרות, לשון ותנ"ך בבית ספר כצנלסון בכפר סבא.

היה בחבורה הספרותית "לקראת" עם משה דור, נתן זך, בנימין הרשב (הרושובסקי) ואחרים. אוסף שיריו הראשון של סיון יצא לאור ב-1953 בקובץ "בשלושה" בשיתוף עם משה דור ונתן זך, בהוצאת 'לקראת'.

פרסם ספרי שירה, תרגומים, וספר מתח בשם "אדוניס", 1992. כל אלה יצאו לאור תחת שם העט "אריה סיון". לאחר מכן, שינה את שמו בתעודת הזהות לשם זה.

בשנת 1989 זכה בפרס ברנר, ובשנת 1998 - בפרס ביאליק. בשנת 2010 הוענק לו פרס ישראל לשירה עברית.[1]

גר ברמת השרון. היה נשוי לעתידה עד לפטירתה בדצמבר 2011, ולהם שני בנים. בנם אלוף בן הוא עורך העיתון "הארץ".

ספרי אריה סיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירי שריון, 1963
  • ארבעים פנים, 1970
  • אישרורים, 1981
  • חיבוקים, 1983
  • לחיות בארץ ישראל, 1984
  • ארץ מעלה, 1988
  • כף הקלע, 1989 (זוכה פרס ברנר תשנ"א)
  • גבולות החול, 1994
  • דייר לא-מוגן, 1998
  • ערבון: מבחר 1957-1997, בעריכת לאה שניר, 2001
  • חוזר חלילה, 2004
  • על ים ועל חול, הוצאת קשב לשירה, 2009

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
יהושע קנז
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם נורית גוברין, אפרים קישון

1998
הבא:
אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק