לדלג לתוכן

שירלי הורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירלי הורן
Shirley Horn
לידה 1 במאי 1934
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוקטובר 2005 (בגיל 71)
וושינגטון די.סי.
שם לידה Shirley Valerie Horn
מקום קבורה Fort Lincoln Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–2004 (כ־45 שנים)
מקום לימודים אוניברסיטת הווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאית
סוגה ג'אז
סוג קול קונטרה אלט
שפה מועדפת אנגלית
כלי נגינה פסנתר
חברת תקליטים ורב רקורדס
שיתופי פעולה בולטים מיילס דייוויס
בן זוג שפרד דירינג
צאצאים בת-רייני
מספר צאצאים 1
פרסים והוקרה

בפרס הגראמי על ביצועי הג'אז הווקאליים הטובים ביותר,

תואר דוקטור לשם כבוד למוזיקה מטעם מכללת ברקלי למוזיקה בשנת 2002.
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שירלי ולרי הורן (1 במאי 1934 – 20 באוקטובר 2005) הייתה זמרת ג'אז ופסנתרנית אמריקאית.

היא שיתפה פעולה עם גדולי ג'אז רבים ביניהם מיילס דייוויס, דיזי גילספי, טוטס טילמנס, רון קרטר, כרמן מקריי, וינטון מרסליס ואחרים. היא בלטה ביכולתה ללוות את עצמה על הפסנתר בצורה שכמעט ואין כמוה בזמן שירה, דבר שתואר על ידי המעבד ג'וני מנדל כ"כאילו שיש לה שני ראשים", בשל קולה העשיר והשופע, קונטרה אלט "מעושן", שתואר על ידי המפיק והמעבד הנודע קווינסי ג'ונס "כמו לבוש, המפתה אותך בקולה".

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירלי הורן נולדה וגדלה בוושינגטון די.סי[1]. בעידוד סבתה, אורגניסטית חובבת, הורן החלה בשיעורי פסנתר בגיל ארבע.[2] בת 12 למדה פסנתר והלחנה באוניברסיטת הווארד, בהמשך סיימה את לימודיה במוזיקה קלאסית.[2] להורן הוצע מקום בבית הספר ג'וליארד, אך משפחתה לא יכלה להרשות לעצמה לשלוח אותה לשם. הורן הקימה את שלישיית פסנתר הג'אז הראשונה שלה כשהייתה בת 20. השפעות הפסנתר המוקדמות של הורן היו פסנתרני הג'אז ארול גרנר, אוסקר פיטרסון ואחמד ג'מאל. כשהיא התרחקה מהרקע הקלאסי שלה, אמרה הורן מאוחר יותר, כי "אוסקר פיטרסון הפך לרחמנינוב שלי, ואחמד ג'מאל הפך לדביסי שלי." אזור הג'אז המפורסם ב-U Street בוושינגטון שבה את ליבה (אזור שנהרס בהתרעויות האלימות בשנת 1968 בעקבות הירצחו של מרטין לותר קינג), והיא נהגה להתגנב למועדוני ג'אז לפני שהגיעה לגיל החוקי.

על פי עיתונאי הג'אז ג'יימס גאווין, חברת התקליטים הקטנה "סטריאו-או-קראפט" בניו יורק גילתה בשנות ה-60 את הורן בוושינגטון הבירה והביאה אותה לניו יורק כדי להקליט את אלבומה הראשון, Embers and Ashes. הורן הקליטה עם הכנר סטוף סמית' בוושינגטון הבירה בשנת 1959, כפסנתרנית באחד מקטעי הקצב שהופיעו בתקליט " Cat on a Hot Fiddle". לרוע מזלה של הורן, חברת התקליטים "ורב רקורדס" לא כללה את שמה ברשימת מוזיקאי הליווי של האלבום, והדבר לא תרם לפרסום היכולת המקצועית שלה. (הוצאה מחודשת מאוחרת יותר של הקלטות Verve של סטוף סמית' בחברת ההקלטות Mosaic Records תיעדה את השתתפותו של הורן, וכללה שלושה ביצועים קוליים של הורן לשירי ג'ורג' גרשווין שנותרו מחוץ לאלבום).

תקליט Embers and Ashes של הורן משך את תשומת ליבו של חצוצרן הג'אז מיילס דייוויס, ששיבח את הורן בפומבי והזמין אותה לנגן סטים בהפסקות במהלך הופעותיו במועדון הג'אז בוילג' ונגארד בגריניץ וילג' בניו יורק. לשבחים של דייוויס הייתה תהודה מיוחדת בשני היבטים: מכיוון שהוא זכה לכבוד רב כמוזיקאי, וגם כי לעיתים רחוקות הוא העניק שבחים פומביים למוזיקאים עמיתים באותה תקופה. הופעה חיה משנת 1961 שהוקלטה ברובע Gaslight Square של סנט לואיס יצאה לאור בתקליט אריך נגן (LP ) תחת הכותרת "Live" בוילג' ונגארד. (מהדורה מאוחרת יותר של תקליטור של חומר זה שוחררה תחת הכותרת - At the Gaslight Square 1961).

בשנת 1962 משכה הורן את תשומת ליבו של סגן נשיא (ומעבד הג'אז) של הוצאת התקליטים "מרקורי רקורדס", קווינסי ג'ונס, שהחתים את הורן לחברת מרקורי. בשני התקליטורים שיצאו ב-Mercury, הורן ניגנה מוזיקת פופ מסורתית עם תזמורת ג'אז בינונית, ובאף אלבום לא ניגנה בפסנתר. על פי עיתונאי הג'אז ג'יימס גאווין, הקלטת LP של מרקורי הוקלטה אך מעולם לא הונפקה. נכון לשנת 1993, הקלטות של אותו אלבום ההלכו כנראה לאבוד. אריך הנגן האחרון של הורן בשנות השישים היה "Travelin' Light" בשנת 1965, שהוקלט עבור ABC-Paramount. היא הייתה פופולרית בקרב מבקרי הג'אז, אך לא זכתה להצלחה פופולרית משמעותית.

אף על פי שהקליטה שיר של הביטלס ב - Travelin' Light, הורן התנגדה, באמצע שנות השישים, למאמצים להפוך אותה לזמרת פופולרית, ואחר כך אמרה על ניסיונות כאלה "אני לא אכנע ללחצים אלה".

מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות השמונים, היא פרשה חלקית ממוזיקה. היא שהתה בוושינגטון הבירה כדי לגדל את בתה רייני עם בעלה שפרד דירינג, לו נישאה בשנת 1955, ובמידה רבה הגבילה את המוזיקה שלה להופעות מקומיות. היא הוציאה אלבום אחד בשנת 1972 עבור חברת התקליטים Perception Records, אך התקליט זכה לתשומת לב מועטה, והורן לא ערכה סיורים לקידומו.

בשנת 1978, קיבלה הקריירה של הורן דחיפה כאשר חברת ההקלטות SteepleChase Recordse מדנמרק התחקתה אחריה בוושינגטון הבירה והציעה להקליט אותה עם המתופף בילי הארט, (אותו הכירה הורן שנים רבות) ועם הבסיסט באסטר ויליאמס. התוצאה הייתה האלבום, A Lazy Afternoon, שהיה הראשון מבין ארבעה אלבומי הורן שפורסמו על ידי SteepleChase בין 1978 ל-1984. הורן גם החלה לקבל הזמנות לנגן בצפון אמריקה ובאירופה, כולל "פסטיבל הג'אז של הים הצפוני" ברוטרדם, הולנד, שם הוקלטו שניים מאלבומיה. בשנת 1986 חתמה הורן על חוזה של תקליט אחד עם חברת CBS-Sony לשוק היפני והוציאה את "All of Me", שהוקלט באולפן בניו יורק עם הנגנים הקבועים שלה, בתוספת אורח נגן הסקסופון פרנק ווס שניגן בשלושה קטעים בתקליט.

בתחילת 1987, חברת התקליטים "ורב רקורדס" חתמה איתה חוזה הקלטות, ובחודש מאי אותה שנה הוקלט בהוליווד האלבום החי "I Thought About You", הראשון שלה עבור Verve. שהוקלט בהוליווד.

הורן הקליט סשן נוסף עבור חברת ג'אז עצמאית (Softly של 1987, עבור Audiophile Records), ואז חזרה לחברת - Verve. היא הוציאה בסך הכל 11 אלבומי אולפן והופעות חיות עבור ורב רקורדס . שנים אלה בחברה זו, היו מוצלחות ביותר מבחינה מסחרית בעבורה, והמותג של ורב רקורדס עזר לה מאוד למצוא קהל בינלאומי גדול. בשנת 1991 נתן מיילס דייוויס הופעה נדירה כמלווה באלבומה של הורן " You Won't Forget Me".[3]

אף על פי שהעדיפה להופיע בהרכבים קטנים, כמו השלישייה שלה, היא הקליטה גם עם תזמורות, כמו באלבום שיצא ב - Here's To Life" 1992", ששיר הכותרת הפך לסימן ההיכר שלה. סרט וידאו תיעודי על חייה והמוזיקה של הורן יצא לאור במקביל ל - "Here's To Life" ונשא את אותו שם. הפקה נוספת נערכה בשנת 2001 בשם " You're My Thrill. ".

באותה תקופה, ציין המעבד ג'וני מנדל, כי מיומנות הנגינה בפסנתר של הורן דומה לזו של נגן הג'אז הנודע ביל אוונס. הורן עבדה עם אותו הרכב במשך 25 שנה: צ'ארלס אבלס (בס) וסטיב ויליאמס (תופים). דון הקמן כתב ב"לוס אנג'לס טיימס "(2 בפברואר 1995) על "חשיבותם של הבסיסט צ'ארלס אבלס והמתופף סטיב ויליאמס לצליל של הורן. בעבודתם יחד בעדינות חסרת גבולות, ובעקבות כל אלתור ושינוי ספונטני שלה, הם היו המלווים האידיאליים עבור מבצעת כמוה שברור היה, כי לא תסכים לפחות משלמות ".

אלבומיה "Here's to Life", "Light Out of Darkness" (מחווה לריי צ'ארלס) ו-"I Love You Paris", הגיעו כולם למקום הראשון במצעד הג'אז של מגזין המוזיקה "בילבורד".

לאחר שנאבקה בהצלחה במחלת סרטן השד, היא חלתה בסוכרת ומתה מסיבוכים כתוצאה מהמחלה, בגיל 71.[4][5]

היא נקברה ב-Ft. Lincoln Cemetery בוושינגטון הבירה.[6] מאז מותה שוחררו הקלטות קונצרטים של הורן על גבי תקליטור ו-DVD על ידי חברות התקליטים Resonance Records ו-Image Entertainment.

ב־25 ביוני 2019, הכניס מגזין הניו יורק טיימס את שירלי הורן לרשימת מאות האמנים שעל פי הדיווחים החומר שלהם נהרס בשריפה שפרצה באולפני יוניברסל בשנת 2008.

פרסים והוקרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הורן הייתה מועמדת לתשעה פרסי גראמי במהלך הקריירה שלה, וזכתה בפרס הגראמי על ביצועי הג'אז הווקאליים הטובים ביותר, בפרסי הגראמי ה-41 עבור "I Remember Miles", מחווה לחבר והמנטור. (הציור על עטיפת האלבום צויר על ידי מיילס דייוויס ובו מצוירים שניהם).[5]
  • היא הוכרה רשמית על ידי הקונגרס האמריקני ה-109 בזכות "ההישגים הרבים והתרומות שלה לעולם הג'אז והתרבות האמריקאית", והופיעה בבית הלבן עבור כמה נשיאים אמריקאים. להורן הוענק תואר דוקטור לשם כבוד למוזיקה מטעם מכללת ברקלי למוזיקה בשנת 2002.
  • היא זכתה בפרס הלאומי NEA Jazz Masters לאמנויות בג'אז בשנת 2005 (ההוקרה הגבוהה ביותר שמעניקה ארצות הברית למוזיקאי ג'אז).

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Embers and Ashes (Stere-o-Craft, 1960)
  • Loads of Love (Mercury, 1963)
  • Shirley Horn with Horns (Mercury, 1963)
  • Travelin' Light (ABC-Paramount, 1965)
  • Where Are You Going (Perception, 1973)
  • A Lazy Afternoon (SteepleChase, 1979)
  • All Night Long (SteepleChase, 1981)
  • Violets for Your Furs (SteepleChase, 1982)
  • The Garden of the Blues (SteepleChase, 1985)
  • I Thought About You (Verve, 1987)
  • All of Me (CBS/Sony, 1987)
  • Softly (Audiophile, 1988)
  • Close Enough for Love (Verve, 1989)
  • You Won't Forget Me (Verve, 1991)
  • Here's to Life (Verve, 1992)
  • Light Out of Darkness (A Tribute to Ray Charles) (Verve, 1993)
  • I Love You, Paris (Verve, 1994)
  • The Main Ingredient (Verve, 1996)
  • Loving You (Verve, 1997)
  • I Remember Miles (Verve, 1998)
  • May the Music Never End (Verve, 2003)
  • You're My Thrill (Verve, 2000)
  • Marian McPartland's Piano Jazz with Guest Shirley Horn (Jazz Alliance, 2006)
  • Live at the 1994 Monterey Jazz Festival (Concord, 2008)
  • Live at the Four Queens (Resonance, 2016)

כאורחת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Benny Carter, Benny Carter Songbook (MusicMasters, 1997)
  • Bill Charlap, Stardust (Blue Note, 2003)
  • Benny Golson, One Day, Forever (Arkadia Jazz, 2001)
  • Charlie Haden, The Art of the Song (Verve, 1999)
  • Quincy Jones, For Love of Ivy (ABC, 1968)
  • Carmen McRae, Sarah: Dedicated to You (BMG/Novus, 1991)
  • Oscar Peterson, A Tribute to Oscar Peterson – Live at the Town Hall (Telarc, 1996)
  • Jeffery Smith, Ramona (Gitanes/Verve, 1995)
  • Stuff Smith, Cat on a Hot Fiddle (Verve, 1960)
  • Clark Terry, Live on QE2 (Chiaroscuro, 2001)
  • Toots Thielemans, For My Lady (EmArcy, 1991)
  • Joe Williams, In Good Company (Verve, 1989)

DVD

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Live at the Village Vanguard (Lucy II, 2006)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שירלי הורן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Shirley Horn | American musician, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  2. ^ 1 2 Obituary: Shirley Horn, the Guardian, ‏2005-10-25 (באנגלית)
  3. ^ "Jazz star Shirley Horn dies at 71" (באנגלית בריטית). 2005-10-22. נבדק ב-2021-07-08.
  4. ^ מתה זמרת הג'אז שירלי הורן, באתר ynet, 22 באוקטובר 2005
  5. ^ 1 2 Bernstein, Adam (2005-10-22). "Mesmerizing Jazz Singer and Pianist" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-07-08.
  6. ^ Shirley V. Horn Deering Obituary (2005) The Washington Post, Legacy.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירלי_הורן&oldid=39712174"