שירת הדרום

שירת הדרום
Song of the South
מבוסס על	Uncle Remus
בימוי	הארווי פוסטר; ווילפרד ג'קסון
הופק בידי	וולט דיסני
תסריט	ספר:; ג'ואל צ'אנדלר-האריס; תסריט:; דאלטון ס. ריימונד; מורטון גראנט; מוריס ראפף; ביל פיט; ראלף רייט; ג'ורג' סטאלינגס
עריכה	וויליאם מ. מורגן
שחקנים ראשיים	רות ווריק; בובי דריסקול; ג'יימס באסקט; לואנה פאטן; לוסיל ווטסון; האטי מקדניאל; גלן לידי; ג'וני לי; ניק סטיוארט
מדבבים	James Baskett (Br'er Fox); Nick Stewart (Br'er Bear); Johnny Lee (Br'er Rabbit)
מוזיקה	דניאל אמפיתיאטרוב; פול ג'. סמית; אדוארד פלאם
צילום	גרג טולנד
אנימטור	אריק לארסון, Blaine Gibson, ג'ושוע מידור, George Rowley, ג'ון לונסברי, Brad Case, מרק דייוויס, אולי ג'ונסטון, מילט קאהל, לס קלארק, קליף נורדברג, Rudy Larriva, Hal Ambro, דון לוסק, Al Coe, Harvey Toombs, Tom Massey, Ken O'Brien, Murray McClellan, Jack Campbell, Hal King
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	חברת וולט דיסני
חברה מפיצה	RKO Radio Pictures
שיטת הפצה	הפצה לאולמות הקולנוע
הקרנת בכורה	12 בנובמבר 1946; 12 בנובמבר 1948
משך הקרנה	94 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט מונפש למחצה, סרט דרמה, סרט לכל המשפחה, עיבוד קולנועי, סרט פנטזיה
תקציב	2,125,000‏$
הכנסות	3,300,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	songofthesouth80
	דף הסרט ב־IMDb

שירת הדרום (באנגלית: Song of the South) הוא סרט קולנוע של אולפני וולט דיסני שיצא לאקרנים בשנת 1946. סרט זה היה הראשון ששילב אנימציה ושחקנים חיים. עלילת הסרט והסיפורים המופיעים בו מבוססים על אוסף סיפורי הדוד רמוס, אוסף סיפורים מהפולקלור של אפרו-אמריקאים מדרום ארצות הברית שנאספו ועובדו על ידי ג'ואל צ'נדלר האריס. בעקבות טענות שהסרט גזעני ופוגעני כלפי הקהילה האפרו-אמריקנית, דיסני חדלו להקרין או להפיץ אותו החל משנת 1986, והוא לא שוחרר מעולם באופן רשמי בווידאו ו-DVD.^[2] אם כי בסוף 2022 הסרט הועלה ליוטיוב בחלוקה ל-30 סרטונים בני 2-3 דקות כל אחד^[3].

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתרחש בתקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. ילד בשם ג'וני והוריו, סאלי וג'ון, עוזבים את מקום מגוריהם ועוברים אל בית סבתו בג'ורג'יה. כשהם מגיעים אל בית הסבתא נודע לילד שאביו עוזב לצורכי עבודה והוא ואמו יגורו בבית סבתו. הילד המבולבל בורח מבית סבתו בתקווה להגיע לאביו שנמצא במדינות הצפון.

לפני שעוזב הילד את חוותה של סבתו הוא פוגש משרת זקן, הדוד רמוס, שהוא מספר סיפורים, את הילדה גיני ואחיה ג'ייק וג'ו, ואת בנו של הדוד רמוס-טובי. הדוד רמוס מרגיע את הילד ומשכנע אותו לחזור לבית סבתו בזכות סיפוריו על אחא ארנב שמחליט לעזוב את ביתו ויוצא למסע הרפתקאות בו הוא פוגש את אחא שועל ואחא דוב הרוצים ללמד אותו לקח על תעלוליו אך ללא הצלחה.

המחלוקת סביב הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענות לגזענות בסרט נסובו סביב מספר נושאים:

זמן ההתרחשות לא מצוין בפרוש בסרט, ולכן צופי הסרט עלולים לחשוב שדמויות השחורים הם עבדים. מכיוון שהסרט מציג את החיים בחווה כאידיליים ושמחים, אפשר לפרשו כתמיכה בעבדות.
עובדי החווה השחורים שרים כמה שירים, במהלך העבודה ובדרכם אליה או ממנה, וגיבור הסרט, המשרת הדוד רמוס, מספר על ימים מאושרים בהם אי אפשר שלא לשיר. ניתן לפרש זאת כחיזוק לטענת תומכי העבדות ששירת העבדים היא הוכחה שטוב להם.
גם אם מבינים שאין בסרט עבדים אלא רק משרתים, עדיין השחורים מוצגים כשמחים במעמדם החברתי הנמוך.
כמה סיפורים השזורים בעלילת הסרט ניתן לפרשם כמסר שאי אפשר לברוח מהגורל, ועל כל אחד להשלים עם מקומו.
בסרט מוזכר המונח "tar-baby", מונח שיש לו משמעויות רבות, ביניהן כינוי גנאי לשחורים.^[2]^[4]

מנגד, נטען שהסרט שם שחקנים שחורים במרכז, באופן חריג לתקופתו, וכן מציג את דמויותיהם בצורה חיובית, בעוד שהנבלים הם לבנים. כמו כן הוא מציג ידידות בין-גזעית, והסיפורים שבו מבוססים על פולקלור אפרו-אמריקני.^[5]

שירים המופעים בסרט והתפרסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זי-פה-די-דו-דה": הושר פעמיים - בתחילה על ידי הדוד רמוס ובסוף הסרט על ידי הילדים.
"מה שלומך": הושר על ידי הדוד רמוס, הארנב, ודמויות מצוירות נוספות.
"לכל אחד יש מקום צחוק משלו": הושר על ידי הארנב.