שירת הדרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירת הדרום
Song of the South
Song of south poster.jpg
בימוי הארווי פוסטר
ווילפרד ג'קסון
הפקה וולט דיסני
תסריט ספר:
ג'ואל צ'אנדלר-האריס
תסריט:
דאלטון ס. ריימונד
מורטון גראנט
מוריס ראפף
ביל פיט
ראלף רייט
ג'ורג' סטאלינגס
עריכה וויליאם מ. מורגן
שחקנים ראשיים רות ווריק
בובי דריסקול
ג'יימס באסקט
לואנה פאטן
לוסיל ווטסון
האטי מקדניאל
גלן לידי
ג'וני לי
ניק סטיוארט
מוזיקה דניאל אמפיתיאטרוב
פול ג'. סמית
אדוארד פלאם
צילום
מפיץ RKO Radio Pictures
מדינה ארצות הברית
הקרנת בכורה 12 בנובמבר 1946
ישראלישראל 12 בנובמבר 1948[1][2]
משך הקרנה 94 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 2,125,000‏$
הכנסות 3,300,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו songofthesouth80
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שירת הדרוםאנגלית: Song of the South) הוא סרט קולנוע של אולפני וולט דיסני שיצא לאקרנים בשנת 1946. סרט זה היה הראשון ששילב אנימציה ושחקנים חיים. בעקבות טענות שהסרט גזעני ופוגעני כלפי הקהילה האפרו-אמריקנית, דיסני חדלו להקרין או להפיץ אותו החל משנת 1986, והוא לא שוחרר מעולם באופן רשמי בווידאו ו-DVD.[3]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19, בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, עוזבים ילד בשם ג'וני והוריו, סאלי וג'ון, את מקום מגוריהם ועוברים אל בית סבתו במדינות הדרום. כשהם מגיעים אל בית הסבתא נודע לילד שאימו ואביו מתגרשים והוא ואמו יגורו בבית סבתו. הילד המבולבל בורח מבית סבתו בתקווה להגיע לאביו שנמצא במדינות הצפון.

לפני שעוזב הילד את חוותה של סבתו הוא פוגש משרת זקן, הדוד רמוס, שהוא מספר סיפורים, את הילדה גיני ואחיה ג'ייק וג'ו, ואת בנו של הדוד רמוס-טובי. הדוד רמוס מרגיע את הילד ומשכנע אותו לחזור לבית סבתו בזכות סיפוריו על אחא ארנב שמחליט לעזוב את ביתו ויוצא למסע הרפתקאות בו הוא פוגש את אחא שועל ואחא דוב הרוצים ללמד אותו לקח על תעלוליו אך ללא הצלחה.

המחלוקת סביב הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענות לגזענות בסרט נסובו סביב מספר נושאים:

  • זמן ההתרחשות לא מצוין בפרוש בסרט, ולכן צופי הסרט עלולים לחשוב שדמויות השחורים הם עבדים. מכיוון שהסרט מציג את החיים בחווה כאידיליים ושמחים, אפשר לפרשו כתמיכה בעבדות.
  • עובדי החווה השחורים שרים כמה שירים, במהלך העבודה ובדרכם אליה או ממנה, וגיבור הסרט, המשרת הדוד רמוס, מספר על ימים מאושרים בהם אי אפשר שלא לשיר. ניתן לפרש זאת כחיזוק לטענת תומכי העבדות ששירת העבדים היא הוכחה שטוב להם.
  • גם אם מבינים שאין בסרט עבדים אלא רק משרתים, עדיין השחורים מוצגים כשמחים במעמדם החברתי הנמוך.
  • כמה סיפורים השזורים בעלילת הסרט ניתן לפרשם כמסר שאי אפשר לברוח מהגורל, ועל כל אחד להשלים עם מקומו.
  • בסרט מוזכר המונח "tar-baby", מונח שיש לו משמעויות רבות, ביניהן כינוי גנאי לשחורים.[3][4]

מנגד, נטען שהסרט שם שחקנים שחורים במרכז, באופן חריג לתקופתו, וכן מציג את דמויותיהם בצורה חיובית, בעוד שהנבלים הם לבנים. כמו כן הוא מציג ידידות בין-גזעית, והסיפורים שבו מבוססים על פולקלור אפרו-אמריקני.[5]

שירים המופעים בסרט והתפרסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "זי-פה-די-דו-דה": הושר פעמיים - בתחילה על ידי הדוד רמוס ובסוף הסרט על ידי הילדים.
  • "מה שלומך": הושר על ידי הדוד רמוס, הארנב, ודמויות מצוירות נוספות.
  • "לכל אחד יש מקום צחוק משלו": הושר על ידי הארנב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]