שלמה נתן קוטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

רבי שלמה נתן נטע קוטלר (תרכ"ו, 1865, קובנה - כ"ה בשבט תש"ה, 8 בפברואר 1945, ירושלים) היה רב וראש ישיבה ליטאי. שימש במשרות רבניות בקהילות יהודיות בליטא ובארצות הברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקובנה בשנת תרכ"ו, בצעירותו היה מקורב לרב יעקב יוסף (חריף), אז בקובנה ולימים "הרב הכולל" של ניו יורק. נישא לחיה טויבע, וכבר בהיותו בגיל 21 התמנה למשרתו הראשונה כר"מ בישיבת לומז'ה. אחר כך שימש במשך שנים כר"מ בישיבת סלובודקה, כרב ור"מ בעיר בירז', ועם פתיחת ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק, כיהן בה כר"מ ראשון והעביר שיעורים בתלמוד.

התפרסם מאד בישיבות ליטא, ותלמידי חכמים חשובים הפליגו בשבחו, כך מצוטט הרב אליעזר גורדון רבה של טלז וראש הישיבה בה כמי שאמר עליו שהוא "הקצות החושן של דורנו".

במשך חמישים שנה שימש ברבנות בערים שונות, רבנותו הראשונה הייתה בעיר אוזבנט בליטא, כשהתמנה מכרו רבי יעקב יוסף חריף כרב הראשי (הראשון והיחיד) של העיר ניו יורק, התלווה אליו כעוזר לכל ענייני הרבנות, ובתקופת מחלתו כיהן כממלא מקום הרב הראשי לניו יורק. כשחזר מארצות הברית התמנה לרבנות העיר קורשן במחוז שאוויל, ומשם עבר לכהן ברבנות לוקניק. בתקופת כהונתו כרבה של לוקניק הסמוכה לטלז, נהגו בחורים מישיבות טלז וסלובודקה לסור לביתו כדי לשוחח עמו בדברי תורה, הוא גם היה אחראי להענקת כתבי סמיכה לתלמידי ישיבת טלז, ורק לאחר הסכמתו היו ראשי הישיבה מצרפים את חתימתם.

לאחר שנים ספורות ברבנות לוקניק, החליט לעלות לארץ ישראל, לפני עלייתו נסע בשנית לארצות הברית כדי להיפרד מבניו ובנותיו שגרו שם. בהיותו בדטרויט חלתה ונפטרה אשתו הרבנית, ובשל כך התעכב בדטרויט כ-7 שנים, הוא הדפיס בה את ספרו "בית שלמה". בדרכו לארץ ישראל התעכב שוב בליטא כשנה, ובשנת תרצ"ג הגיע לארץ ישראל[1].

התיישב בירושלים וגר בה עד פטירתו בכ"ה בשבט תש"ה, 8 בפברואר 1945.[2] הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

ספריו ופרסומים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד ספרי השו"ת שלו "כרם שלמה" בשלושה חלקים, הדפיס הרב שלמה נתן קוטלר גם ספר בשם "בית שלמה" ובו דרשות ופלפולים לפתיחות וסיומי ששה סדרי משנה ומסכתות התלמוד הבבלי.

הוא גם ערך את הספרים "נטעי נעמנים" ו"עטרת יצחק" של רבי יצחק אייזיק רבינוביץ משאוויל, את ספרו של בנו רבי חיים רבינוביץ, "הפלאה שבערכין" ואת ספרם המשותף "דברי יצחק ודברי חיים".[3] בספרים אלו משוקעים הוספות וחידושים רבים משלו. הוא הותיר אחריו כתבים רבים, חלק מהם נדפסו בכרך השלישי של ספרו "כרם שלמה" שנדפס בירושלים בשנת תשל"א.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יצחק אהרן ומינה קוטלר
  • שמואל דוב וחיה שמחה קוטלר
  • שרגא יהודה והדה שפרינצא קוטלר
  • אברהם יהונתן ומינה קוטלר
  • לאה מאטלא והרב אריה לייב קפלן - יו"ר מרכז הרבנים בשיקגו
  • מירה וד"ר אורי רזאווסקי
  • רבקה אידא, נישאה לרב יוסף צבי דוידובסקי - רבה של צרנובציץ, פולין (נפטר בי"ד בסיוון תרצ"ד בגיל 45). מחבר "אמרי יוסף" על משנה תורה לרמב"ם. ולאחר פטירתו עלתה לארץ ישראל ונישאה לרב יעקב משה חרל"פ[4]
  • איטה מלכה ושאול
  • מאשה והשיל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיק עלייתו ארצה באתר ארכיון המדינה, עמ' 458-464
  2. ^ דרכו האחרונה של הרב רש"נ קוטלר ז"ל, הצופה, 12 בפברואר 1945
  3. ^ נטעי נעמנים, פיעטרקוב, תרס"ח. הקדמת המו"ל, באתר HebrewBooks.
  4. ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.