שלמה שלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה שלם בן חיים יחיאל כהן
Solomon Salem
Shlomo Shalem.jpg
לידה 1705
אדירנה האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית
פטירה 1781 (בגיל 76 בערך)
אמסטרדם, הולנדהולנד  הולנד
מקום פעילות וידין, סופיה, בלגרד, אמסטרדם
השתייכות ספרדים
חיבוריו "דברי שלמה" (פרנקפורט, 1753), "שונה הלכות" (1762), "לב שלם" (1773)

הרב שלמה שלם בן חיים יחיאל כהןכתב לטיני: Solomon Salem‏; 1705, אדירנה, האימפריה העות'מאנית - 1781, אמסטרדם, הולנד) היה הרב הראשי של יהודי וידין, יהודי סופיה, יהודי בלגרד והקהילה הפורטוגזית של אמסטרדם.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שלמה בן יחיאל שלם נולד באדירנה. כיהן כרב הראשי של יהודי וידין וב-1740 נתמנה לרב הראשי של יהודי סופיה לאחר פטירתו של קודמו הרב דניאל דוד אשטרוג. ב-1752 הגיע הרב שלם לבלגרד לצורך מנוחת החלמה. בעת הגעתו הייתה הקהילה ללא רב ראשי לאחר עזיבתו של הרב נתן גינצבורג. פרנסי הקהילה ונכבדיה פנו אל הרב שלם בבקשה שיכהן כרב הראשי. הרב נאות בתנאי שיוכל לצאת מבלגרד לערים שונות לצורך הדפסה ופרסום חיבוריו. לאחר מינויו השיא את בתו לדוד בנו של ראש הקהל דוד רוּסוֹ.

הרב שלם נעדר מבלגרד לתקופות ממושכות ולא התפנה לטפל בענייני הקהילה. ב-1761 התיישב באמסטרדם ומונה לרב הקהילה הפורטוגזית. הרב שלם סירב לוותר על תואר הרב הראשי של בלגרד, והמשיך לקבל משכורת מהקהילה, אף על פי שלא שב לבלגרד. הרב דוד פארדו התמנה לממלא מקום הרב הראשי של בלגרד, אך עזב לסרייבו, מאחר שלא ניתן היה למנותו לרב הראשי כל עוד הרב שלמה שלם היה בחיים. במהלך תקופת כהונתו של הרב שלם באמסטרדם התפרסמו כתביו "שונה הלכות" ו"לב שלם".

הרב שלמה בן יחיאל שלם הלך לעולמו באמסטרדם ב-1781 והוא בן 76.[1][2][3][4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד 91–94, 228.
  2. ^ הקהילה היהודית בבלגרד, רבנים בעלי שם, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 64.
  3. ^ הרב שלמה שלם, באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
  4. ^ דוד פיפאנו, שלשלת רבני סופיה ובולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 139, 142.