שמואל אברבנאל
| לידה |
1473 ליסבון, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
1547 (בגיל 74 בערך) פרארה, מדינת האפיפיור |
| בן או בת זוג |
בנבנידה אברבנאל |
  | |
שמואל אברבנאל הנשיא (1473 - 1551 או 1547) היה איש עסקים ספרדי-איטלקי בולט, איש אקדמיה ותומך יהדות איטליה. הוא ידוע בעיקר בתור מנהל הפיננסי הראשי של המשנה למלך דון פדרו דה טולדו .
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל נולד בשנת 1473, בליסבון, פורטוגל, לאביו יצחק אברבנאל, והיה האח הצעיר מבין שלוש אחיו. בצעירותו נשלח על ידי אביו לסלוניקי ללמוד תורה, שם נעשה לתלמידו של רבי יוסף פאסי[1].
מאוחר יותר התחתן שמואל עם בת דודתו הראשונה בנבנידה אברבנאל[2].
בשנת 1492, בעקבות גירוש ספרד, עזב עם משפחתו את פורטוגל והם עברו לנאפולי[3]. בנאפולי התמנה ליועץ פיננסי למשנה למלך נאפולי, פדרו אלוורז דה טולדו, והצליח גם כאיש עסקים. בתקופה זו צבר שמואל הון רב, והתעשר. לאחר מותו של יעקב אברבנאל - אביה של רעייתו, הוא לקח על עצמו את הנהגת הקהילה היהודית של נאפולי[4].
בשנת 1533 הורה קרל החמישי על גירושם של היהודים שוב, אך אשתו בנבנידה אברבנאל, הצליחה לדחות את ההחלטה בעשר שנים. בשנת 1540, אולצו היהודים לענוד טלאי על בגדיהם. כתוצאה מכך, עזבה המשפחה את נאפולי בשנת 1541, ונענתו להזמנתו של ארקולה השני ד'אסטה, דוכס פרארה, להתיישב בעירו, שהייתה אז מרכז ההגירה הספרדית באיטליה. בפרארה החלו בני הזוג לתמוך בכמה מוסדות יהודיים. ביתם הפך לאכנסייה מועדפת על חוקרים יהודים ונוצרים כאחד, כמו דוד בן יחיא וברוך מבנבנטו .
בתקופה מאוחרת יותר, חשש שמואל - שהרבה לנסוע בדרכים - משודדי דרכים ולכן פנה לסופר העיר ולתשעה עדים כדי לכתוב את צוואתו, בה העניק את כל נכסיו לאשתו, כירושה או כמתנה. הסיבות שנתן לכך היו שהיא הביאה עימה לנישואים נדוניה גדולה, הראתה שיקול דעת ואופי חזק בניהול ענייניו בחוכמה וסיפקה את צורכי הבית לשביעות רצונו. הוא חשש מכך שאחד או שניים מבניו, שהתנהגותם הייתה לא מוסרית ומתנשאת, יחריבו את רכושו ברגע שיירשו אותו. חלק מהסכום הוקצה לילדים, שיקבלו אותו עם נישואיהם, בתנאי שאלו יהיו לרצונה של בנבנידה. לילד מחוץ לנישואים הוקצה סכום נפרד, לפי אותו כלל כמו הילדים האחרים[4].
ב-1547, מת שמואל במפתיע[5]. יצחק, ככל הנראה בנו מחוץ לנישואים של שמואל[6], קרא תיגר על הצוואה בטענה שלפי ההלכה היהודית אישה לא יכולה לרשת. הנושא הפך למחלוקת רחבה בין הרבנים של איטליה וטורקיה. אברבנאל טענה שגם אם אינה יכולה לזכות בנכסי בעלה מכוח ירושה, היא יכולה לזכות בהם מכוח מתנה. טענה נוספת שהעלתה היא הדין דינא דמלכותא דינא, לפיו קיים תוקף הלכתי גם לדין המקום והמדינה - לפיהם אישה יכולה לרשת. למרות המחלוקת, הצליחה אשתו להשתלט על עסקיו[4]. תוך שימוש בקשריה עם תלמידתה לשעבר אלאונורה דה טולדו, היא הצליחה, יחד עם בניה יעקב ויהודה, להגדיל את כוחה העסקי והקימה חמישה בנקים בדוכסות הגדולה של טוסקנה באישורה של ממשלת פירנצה[7]. בספטמבר 1550, הצליחה, באמצעות שוחד, לשדל את קרל החמישי להעניק למאה משפחות יהודיות - שנבחרו על ידה - להתיישב בנאפולי[4].
אביו, רבי יצחק אברבנאל כתב לבקשתו, את הספר נחלת אבות כפי שכתב בהקדמה לספר:
אלוהים יחנך בני שמואל אברבנאל יושב תהלות ישראל... שאול שאלת מעמדי לבאר לך על ספר המשניות היקרות אמרות טהורות כוללות בסתרי הנבואות... כי מתקו לך דברים אשר שמעת מפי ותאמר היעמדו בלבבות ראות רבות ואזנים קשובות דברים שבעל פה פורחות ברוחות והולכי אורחות. וכי אזכרה האחרונות האם תזכרנה הראשונות שנות רבות, יקום אבי יכתוב זאת זכרון בספר, כי הוא באמת נותן אמרי ספר.
בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאברבנאל היו שישה ילדים מאשתו (שלושה בנים ושלוש בנות) וילד נוסף מחוץ לנישואים.
- בנו, יעקב
- בנו, יהודה (ליאו)
- בנו, יצחק (או ראובני)
- בתו, גיאויה
- בתו, לטיסיה
אחת מבנותיו חיה, ככל הנראה כאנוסה, בליסבון[8].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באתר האנציקלופדיה היהודית
- ^ הייתה בתו של יעקב אברבנאל אחיו של רבי יצחק אברבנאל
- ^ "Benvenida Abrabanel", Jewish Virtual Library
- ^ 1 2 3 4 הווארד צבי אדלמן, שמואל אברבנאל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
- ^ יש סבורים שנפטר בשנת 1551.
- ^ מכונה בספרות הרבנית גם "בנימין".
- ^ Renée Levine Melammed, "Life in 16th-century Italian high society", The Jerusalem Post, 28 בנובמבר 2011
- ^ Yael Amato, "Leone Hebreo", The Times of Israel, 10 בינואר 2013