דוד זכאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד זכאי
ZakayFam.jpg
לידה 16 בספטמבר 1886 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בינואר 1978 (בגיל 91)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורך עיתון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דוד זכאי בשנות ה-40

דוד זכאי (ז'וּכוֹביצקי) (חתם בשם העט ז. דויד) (16 בספטמבר 1886, ב' בתשרי תרמ"ז15 בינואר 1978, ז' בשבט תשל"ח), איש העלייה השנייה, מורה עברי, מפעילי תנועת העבודה, עיתונאי ופובליציסט עברי בתקופת היישוב ובמשך 30 שנה לאחר הקמת המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום קבוצתי לרגל הופעת העיתון דבר, 1 דוד בן-גוריון, 2 פולה בן-גוריון, 3 זלמן שזר, 4 אליעזר קפלן, 5 אליהו גולומב, 6 דוד זכאי, 7 משה שרת 8 ישראל גורי, 1925.
דוד זכאי עם הטלסקופ על גג הבית תצפית לכוכבים ולשירות ההגנה 1929.
משפחת זכאי מימין לשמאל: הבן הצעיר אברהם, הבת חנה האם רחל, הבן הבכור יעקב האב דוד זכאי ואירמה רעייתו של יעקב, פסח תש"א.

דוד זכאי נולד ב 1886 בשם דוד ז'וּכוֹביצקי בעיירה אוסטרושיצקי[1] שבפלך מינסק, באימפריה הרוסיתתחום המושב, כיום בבלארוס), בן ליצחק ז'וכוביצקי (נצר לר' ישעיה ז'וּכוֹביצֶר, ה'צדיק הנסתר' מהכפר ז'וכוביץ שליד מיר), למדן משכיל, סוחר, שכתב ב"המליץ" וב"הצפירה", ולהוֹדה לבית גיטלין. קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדרים ובישיבה במינסק.

כבר מגיל צעיר נמשך לרעיון התחייה הלאומית היהודית ותחיית הלשון העברית. לאחר תום לימודיו כיהן כמורה עברית בעברית ב"חדר מתוקן" בעיירה קרוצ'י שבפלך מוהילוב[2] ובבית ספר עברי לבנות בעיירה גולטה שבפלך חרסון.

בשנת 1909 נישא לרחל בת הרב אברהם אהרנסון הכהן (רב באבוליץ ובקרוצ'ה, ואחיו של הרב שלמה הכהן אהרונסון, רבהּ של קייב והרב הראשי האשכנזי הראשון של תל אביב). אחיה של רחל היה הסופר זלמן יצחק אנוכי ( ז"י אנוכי).

באותה שנה, 1909, עלו בני הזוג לארץ ישראל, לאחר שדוד ביקר בה כבר בקיץ 1908. בארץ המשיך לכהן כמורה במושבות גדרה ובאר טוביה. היה מפעילי תנועת העבודה, כתב רשימות בעיתון "הפועל הצעיר". עם חבריו של דוד נמנה הסופר יוסף חיים ברנר.

בקיץ 1914 נסע ללוות קבוצה מתלמידי גימנסיה "הרצליה" לחופשה בבתי הוריהם ברוסיה, ועקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא יכול היה לחזור ארצה עד פסח 1920. בחזרתו היה למנהל ועדת התרבות של "אחדות העבודה".

עם ייסוד ההסתדרות הכללית בשנת 1920 היה במשך זמן קצר המזכיר הכללי הזמני עד להיבחרו של דוד בן-גוריון ב-1921 למזכיר הכללי הראשון.

בהמלצת דוד בן-גוריון שינה דוד ז'וכוביצקי את שם משפחתו לעברי ובחר ב-זכאי, שמזכיר בצליל את השם המקורי.

עד לייסוד העיתון "דבר", בשנת 1925, ערך את ביטאון ההסתדרות (ה"פנקס") ואת ביטאון "אחדות העבודה" "קונטרס", שם גם פרסם את מדורו "טורים". עם ייסוד "דבר" הצטרף באופן טבעי לסגל העיתון שבו פרסם את טוריו, היה חבר ומזכיר המערכת, היה עורך לילה ובתקופה מסוימת גם ערך את העיתון. חתימתו "ז. דויד", לוותה אותו במשך כל שנותיו ב"דבר".[3] במדורו "קצרות" ביטא בתמציתיות חוויות מחייו, אירועים מחיי היישוב והעם היהודי וכתב על אודות אישים, ספרים ואנשי רוח. "קצרות" קובצו בשני ספרים.

זכאי היה אסטרונום חובב וסקירות על גרמי השמיים פרסם בטורו החודשי "בשמיים". תצפיותיו בכתמי השמש, במשך שנים רבות, התפרסמו בהוצאת מצפה הכוכבים בציריך והוא אף תרגם לעברית את הספר "אסטרונומיה" של נורמן לוקייר (Lockyer), מדען ואסטרונום בריטי, בעל עניין מיוחד בשמש (תל אביב: קופת-הספר, תרפ"ט 1929, בסדרת "דעת: ספרי מדע לנוער ולעם).

ב"קול ירושלים" שידר הרצאות על אסטרונומיה.

בזמן מאורעות תרפ"ט, 1929,הוחבא במרתף ביתו בתל אביב, בשד' הקרן הקיימת (לימים שד' בן-גוריון) נשק של ה"הגנה". על גג הבית עמד הטלסקופ לתצפיות אסטרונומיות שבעזרתו תצפתו אנשי ה"הגנה" על הסביבה

בחצר ביתו הייתה לזכאי תחנה מטאורולוגית קטנטנה שבעזרתה דווח באופן קבוע ובמשך שנים רבות מאוד על כמויות המשקעים שנמדדו.

בשנות החמישים הרצה בשידור ב"קול ישראל" ובפורומים שונים על אגדה ומדרשי חז"ל. הרצאותיו קובצו בספר "נקרא באגדה".

זכאי כיהן כציר אסיפת הנבחרים וציר לקונגרס הציוני ה-19 בלוצרן, 1935. היה חבר מרכז הסתדרות המורים, חבר ועד החינוך, וכתב ב"החינוך".

בשנת 1956 זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות.

דוד זכאי נפטר בתל-אביב בשנת 1978, בן 91 היה במותו ונטמן

בבית העלמין "נחלת יצחק". הותיר אחריו שני בנים ובת ושבעה נכדים.

בנו יעקב היה פעיל ב"הגנה", ביתו חנה שרתה ב ATS (חיל הנשים של הצבא הבריטי) ואברהם היה המפקד הראשון של הפלי"ם וראש מספן הציוד בחיל הים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קצרות, תל אביב: דבר, תשי"ד 1955. (לקט מאמרים שנדפסו ב"דבר")
  • קצרות, תשי"ג-תשל"ב, הוצאת דבר, 1973.
  • נקרא באגדה: כפשוטה ולאור ימינו, תל אביב מחברות לספרות, תשכ"ה 1964. (דברי אגדה והסברים; מבוסס על שיחות ששודרו ב"קול ישראל" בשנים תשט"ז-תשי"ז)[4]
  • קצרות תשי"ג–תשל"ב,‫ תל אביב: דבר, תשל"ג 1973.

אחרים:

  • חיי אז"ר: לחג הגבורות, כ"ד שבט תרי"ד-תרצ"ד,‫ תל אביב: המרכז לנער של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י, תרצ"ד. ‬(ספרית המרכז לנוער; חוברת ב)
  • זלמן שזר: דיוקנו של נשיא / כתבו: דוד זכאי, חנוך ברטוב, ישעיהו אברך, תל אביב: עם עובד, 1973. (אלבום איורים לכבוד הנשיא שזר בלוית מובאות מדבריו ומכתביו ורשימות על אודותיו)

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד זכאי (עורך), דבר: מאסף במלאת עשרים וחמש שנים לדבר עתון פועלי ארץ ישראל, תל אביב: דבר, תש"י.[5]
  • יוסף זלצמן: חמישים שנה להירצחו בשדות כנרת, תרע"ד – כ"ד בחשון – תשכ"ד / (ליקט והביא לביה"ד: מ' מלמד; ערך: ד' זכאי),‫ כנרת: המרכז החקלאי וקבוצת כנרת, תשכ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד זכאי בוויקישיתוף

משלו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוסית: Острошицкий Городок; בבלארוסית: Астрашыцкі Гарадок; ראו דף העיירה באתר JewishGen.
  2. ^ ברוסית: Круча; ראו דף העיירה באתר JewishGen.
  3. ^ טורים: אקדמות, דבר, 1 ביוני 1925.
  4. ^ ראו ביקורות: א. א. הלוי"נקרא באגדה", דבר, 22 באפריל 1965; ג. קרסלדברי אגדה ב"קצרות", דבר, 25 במאי 1965.
  5. ^ ראו ביקורת: נתן גורןעל המאסף דבר, דבר, 17 בנובמבר 1950.