זריעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זריעה היא הטמנת זרעים בקרקע על מנת שיגדלו מהם צמחים.

מזרעה

בימי קדם הייתה הזריעה נעשית בצורה ידנית: הזורע היה עובר בשדה עם שק זרעים, ומפזר את הזרעים ביד בצורה אחידה. בשלב ההתפתחותי הבא, היה הזורע נושא מעין תיק עם חור, דרכו היו נופלים הזרעים מעצמם תוך כדי הליכה. יותר מאוחר נכנסו לשימוש מזרעות המחוברות למחרשה, גם אלו היו מעין כלי עם חור דרכו נפלו הזרעים. מזרעות אלו היו זורעות מיד אחרי החריש, שהתבצע על ידי בעלי חיים. כיום זורעים במזרעות חדישות ("דריל") הנמשכות על ידי טרקטור. מזרעות אלו עוקבות אחר גובה הקרקע בכל נקודה, פולחות את האדמה, זורעות מספר רב של שורות בו זמנית, מפזרות דשן מיד עם הזריעה ומכסות את הזרעים תוך שהן מקפידות על גובה כיסוי אחיד.
שיטת זריעה נוספת היא זריעה בהתזה, ללא צורך בפליחה מוקדמת ובכיסוי הזרעים בעפר.בשיטת הזריעה בהתזה מתיזים על הקרקע עיסה של מים וסיבי תאית ועץ בתוספת דשן כשבתוכה זרעים, הזרעים נובטים בתוך העיסה ומשתרשים לקרקע. שיטה זו נפוצה בעיקר בזריעת צמחים מונעי סחיפה, על גדות נחלים ועל חולות נודדים.

פעולות מקדימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזריעה יש להקדים מספר עיבודים. רצוי לקלטר את הקרקע, על מנת לפורר את גושי האדמה ולהטמין את שאריות העשבים והצמחים מהעונה הקודמת. בגידולים מסוימים מקובל לחרוש את האדמה חריש עמוק בטרם הזריעה. לעתים מדשנים את הקרקע טרם הזריעה, בעיקר כשמשתמשים בדשן אורגני. בשנים האחרונות נכנסו עיבודי הדברה לפני הזריעה. בעיקר הדברה כימית של עשבייה, ועיקור הקרקע באש לקטילת זרעי באשה ומזיקים. לאחר הזריעה יש לכסות את הזרעים באדמה, כשחשובה מאוד האחידות בכיסוי, על מנת שהזרעים ינבטו ויציצו בצורה אחידה.

שתילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחים מסוימים נזרעים במשתלה ולא בשטח. זורעים את הזרעים בעציצים קטנטנים, בתוך תערובת קרקע נקייה ומאווררת, ומנביטים אותם בתנאים מבוקרים. את השתילים המוכנים מוכרים לחקלאי, השותל אותם בשטח.

יתרונה העיקרי של הזריעה בשטח על פני שתילה, הוא בכך שהיא זולה - ההובלה של החומר לשטח והעבודה שלא כוללת חפירת בורות. לזריעה בשטח יש גם מספר חסרונות, כגון רגישותם של הנבטים הצעירים לחום ויובש, או ללחות גבוהה מידי בקרקע - בעיות הנחסכות בזריעה במשתלה.
בעצים רבים אין אפשרות להשתמש בזריעה כלל, אם מחמת תכונות הזריעים שלעתים מצמיחים עצים ננסיים או עקרים, ואם מחמת היות העץ דו ביתי (הפריחה הזכרית והנקבית על עצים נפרדים - כך שעצים מסוימים אינם נותנים פירות), והזריעה תגרום לכך שכמחצית העצים יהיו עצים זכריים.
ישנם עצים מסוימים שהזריעים נותנים בהם תכונות שתלניות טובות, או עמידות לתנאים קשים. במקרים אלו מקובל להרכיב ענפים של עץ שתכונות הפרי שלו רצויות, על כנות של זריעים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאכת הזריעה הייתה מהמלאכות העקריות בימי קדם, והלכות רבות ביהדות קשורות בה. מלאכת הזריעה נאסרה בשבת ובשמיטה, ונאסר לזרוע מספר זרעים שונים בתערובת (כלאי זרעים). כמו כן אסור לזרוע במקום שבו נערפה עגלה ערופה, לאחר מקרה רצח לא מפוענח.
הזריעה היא סמל ההשקעה לטווח הרחוק, ופסוקים ופתגמים רבים נכתבו ברוח זו, כגון: "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]