שרה סיגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרה סיגר
Sara Seager
לידה 21 ביולי 1971 (בת 52)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קונקורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Dimitar Sasselov עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמיתי מקארתור (2013)
  • Nature's 10 (2011)
  • קצינה במסדר קנדה (2020)
  • פרס סאקלר לפיזיקה (2012)
  • פרס הלן ב וורנר לאסטרונומיה (2007)
  • עמית/ה באגודה האמריקאית לקידום המדע (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.saraseager.com/ האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שרה סיגר OC (באנגלית: Sara Seager; נולדה ב-21 ביולי 1971) היא אסטרונומית ומדענית פלנטרית אמריקאית-יהודיה.[1] סיגר היא פרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) וידועה כפורצת דרך במחקריה על כוכבי לכת חוץ-שמשיים והאטמוספירות שלהם, ואחראית לגילוי הראשון של אטמוספירה בכוכב לכת חוץ-שמשי. היא כתבה שני ספרי לימוד בנושאים אלה.[2][3] סיגר זכתה במלגת מקארתור בשנת 2013, תוך ציון עבודתה התאורטית על זיהוי חתימות כימיות באטמוספירות של כוכבי לכת חוץ-שמשיים ופיתוח של מצפה כוכבים בחלל לצפייה במעברים פלנטריים בעלות נמוכה, מונתה כקצינה במסדר קנדה ב-2020 וזכתה להוקרה ופרסים רבים נוספים על עבודתה.[4][5]

השכלה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר קיבלה את התואר הראשון שלה במתמטיקה ופיזיקה מאוניברסיטת טורונטו ב-1994, בסיוע פרס מחקר של אוניברסיטת NSERC, ותואר דוקטור לאסטרונומיה מאוניברסיטת הרווארד ב-1999.[6] בעבודת הדוקטורט שלה בהנחיית פרופ' דימיטר ססלוב (אנ'), פיתחה מודלים תאורטיים של אטמוספירות של כוכבי לכת חוץ-שמשיים.[7]

בין השנים 1999 ל-2002, כיהנה סיגר בתפקיד עמיתת מחקר פוסט-דוקטורט במכון למחקר מתקדם בפרינסטון ולאחר מכן, עד 2006, כחברת צוות מחקר בכיר במכון קרנגי למדע בוושינגטון.[6] בינואר 2007 הצטרפה סיגר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס כפרופסור חבר במחלקה לפיזיקה ובמחלקה למדעי כדור הארץ, האטמוספירה ומדעים פלנטרים, קיבלה קביעות ביולי 2007,[8] וקודמה לפרופסור מן המניין בשתי המחלקות ביולי 2010.[9] מ-2012 היא מחזיקה בקתדרה על שם 'מחזור 1941' למדעים פלנטריים. ב-2017 מונתה גם לפרופסור לאווירונאוטיקה והנדסה אווירונאוטית.[6]

מחקר אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה סיגר מדברת על כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש וגילוי חיים עליהם (2016, באנגלית)

המחקר של סיגר כוון בעיקר לגילוי כוכבי לכת חוץ שמשיים ולניתוחם. בפרט, עבודתה מתרכזת סביב אנלוגים נדירים לכאורה של כדור הארץ, פעילות שגרמה לנאס"א ולאחרים לכנות אותה חלוצה, פורצת דרך ו"אינדיאנה ג'ונס אסטרונומית".[4][10][11] תחזיותיה הביאו לראשונה לגילוי אטמוספירה של כוכב לכת חוץ שמשי, באמצעות טלסקופ החלל האבל.[4] סיגר כיהנה בוועדות רבות לחיפוש וחקר כוכבי לכת אלו.[10]

יחד עם מארק קוצ'נר, חזתה את קיומם של כוכבי לכת פחמניים.[12]

בשנים מאז 2020, התמקדה סיגר בחקר כוכב הלכת נוגה, עם הגילוי הפוטנציאלי של פוספין, גז ביולוגי, באטמוספירה העליונה שלו.[13]

Starshade[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר שימשה כיו"ר צוות הגדרת המדע והטכנולוגיה של נאס"א עבור בדיקת התכנות בשם "Starshade",[14][15] שנועדה לשגר צמד של טלסקופ חלל ודיסקית הסתרה, שתשמש לחסימה מדויקת של האור המגיע מכוכב מרוחק על מנת לאפשר לטלסקופ להפריד את האור העמום בהרבה המגיע מכוכב לכת הסמוך לכוכב.[16]

משוואת סיגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להבהיר כי מתנהל חיפוש חדש אחרי חיים חוצניים, סיגר פיתחה גרסה מקבילה של משוואת דרייק. משוואת סיגר מיועדת להערכת מספר כוכבי הלכת שיכולים לקיים חיים בגלקסיה.[17] במקום חייזרים עם טכנולוגיית רדיו, סיגר שינתה את משוואת דרייק כדי להתמקד בנוכחות של כל תצורת חיים שניתן לזהות מכדור הארץ. המשוואה מתארת חיפוש אחר כוכבי לכת עם גזים ביולוגיים, המיוצרים על ידי יצורים חיים. כדי לאפשר גילוי, גזים אלו צריכים להצטבר באטמוספירה של כוכב הלכת ולהגיע לרמות אותן ניתן לזהות באמצעות טלסקופי חלל.[17] סיגר מצפה שהחיפוש יבוצע באמצעות טלסקופ החלל TESS וטלסקופ החלל ג'יימס וב, כאשר כוכב הלכת עובר בין הכוכב שלו לבין הטלסקופ, והאטמוספירה שלו בולעת אורכי גל מסוימים המהווים חתימה ספקטראלית ייחודית.[17]

כאשר:

  • N = מספר כוכבי הלכת עם סימני חיים אותם ניתן לזהות
  • *N = מספר הכוכבים שנצפו
  • FQ = חלק (יחס) הכוכבים השקטים, בעלי יחסית מעט התפרצויות סולאריות, שגם מפריעות לתצפית האסטרונומית וגם יגרמו לקרינה אולטרא סגולה שתפרק את המולקולות הביולוגיות באטמוספירה
  • FHZ = חלק הכוכבים עם כוכבי לכת סלעיים באזור הישיב
  • FO = חלק הכוכבים עם כוכבי לכת אותם ניתן לגלות מרחוק
  • FL = חלק מכוכבי הלכת המקיימים חיים
  • FS = חלק מצורות החיים המייצרות אטמוספירות פלנטריות בעלות גז אחד או יותר היוצרים חתימה ספקטראלית אותה ניתן לגלות ולזהות מרחוק

סיגר השתמשה במשוואה זו לחישוב עבור כוכבים נפוצים, מסיווג ספקטראלי M, והעריכה באופטימיות, לדבריה, כי יש סיכוי, אם כי לא גדול, שיתגלו שני כוכבי לכת חוץ שימשיים הניתנים ליישוב במהלך העשור הקרוב (2013-2023).[17] כוכבי לכת אלו יהיו כנראה נעולים ב-"נעילת גאות", דהיינו מפנים תמיד את אותו צד אל הכוכב שלהם כמו היחס בין הירח וכדור הארץ.[17] כמובן, אין במציאת כוכב לכת כזה כדי להבטיח שהחיים שעליו יהיו אינטליגנטיים.[17]

חללית אסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 2008 ל-2020 סיגר הייתה היזמת והחוקרת הראשית של פרויקט חלליות אסטריה (אנ') (טלסקופ חלל ברזולוציה של שניית קשת).[15][6] הרעיון היה לפתח טכנולוגיה לבניית מספר גדול של טלסקופים זולים וקטנים, למחקר פוטומטרי מדויק כאשר כל אחד מהם יתמקד בתצפית לאורך זמן ארוך במספר קטן של כוכבים בניסיון לגלות כוכבי לכת סביבם.[15] טלסקופ אסטריה נועד לגלות את הירידה המזערית בעצמת הקרינה מכוכב כאשר כוכב לכת של המערכת שלו חולף לפניו, שיטה שנקראת "שיטת המעבר" (Transit Technique).[15][4] הטלסקופ מומש כקיובסאט בן שש יחידות, כפרויקט שיתופי בין MIT למעבדה להנעה סילונית של נאס"א, שנקרא בראשיתו ExoplanetSat. אסטריה שוגרה למסלול נמוך סביב כדור הארץ מתחנת החלל הבינלאומית ב-20 בנובמבר 2017, ופעלה בהצלחה עד לדעיכת מסלולה ב-24 באפריל 2020.

TESS[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר כיהנה כסגנית המנהל המדעי של תוכנית טלסקופ החלל TESS בין 2016 ל-2020, טלסקופ שיועד למצוא אלפי כוכבי לכת חוץ שמשיים.[15][11] עד שנת 2021 נמצאו 66 כוכבי לכת חוץ שמשיים חדשים בעזרתו, כולם קרובים מספיק להדמיה וחיפוש אחרי חתימת חיים.[18]

חיפוש חיים על פני נוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2020–2021, סיגר הובילה צוות שהציע משימה לא מאוישת לכוכב הלכת נוגה, חללית זעירה עם מטעד השוקל קילוגרם אחד לחקר האפשרות של חיים באטמוספירה של נוגה.[19][20] המשימה תהיה חללית במימון פרטי שתשוגר על ידי Rocket Lab על רקטת האלקטרון עם תאריך יעד לשיגור בינואר 2025.[21]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס בוק של הרווארד לאסטרונומיה לשנת 2004.[6]
  • אחת מעשרת ההדענים המבריקים של Popular Science Magazine, 2006.[22]
  • ב-2008, צוינה כאחת מעשרים המדענים הטובים ביותר מתחת לגיל 40, על ידי Discover Magazine.[23]
  • צוינה כאחת מעשרת המשפיעים של 2011 על ידי Nature.[24]
  • פרס סאקלר מטעם אוניברסיטת תל אביב לשנת 2012 על "ניתוח האטמוספירות וההרכבים הפנימיים של כוכבי לכת חוץ-שמשיים".[25]
  • פרס הלן ב. וורנר מטעם האגודה האמריקאית לאסטרונומיה לשנת 2007 על פיתוח "טכניקות יסוד להבנה, ניתוח ומציאת האטמוספירות של כוכבי לכת חוץ-שמשיים".[26]
  • מונתה כעמיתה באיגוד האמריקאי לקידום המדע ב-2012.[6]
  • נבחרה לאחת מ-25 האנשים משפיעים ביותר בתחום החלל מטעם מגזין TIME ב-2012.[11][27]
  • נבחרה ב-2013 כחברת כבוד בחברה המלכותית לאסטרונומיה של קנדה.[6]
  • בספטמבר 2013 הפכה לעמיתת מקארתור תוך ציון תרומתה לקידום מהיר של תת-התחום של כוכבי לכת חוץ שמשיים למרות הסקפטיות בו נתפס על ידי הקהילה המדעית.[4]
  • תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה של קולומביה הבריטית, 2015.[6][28]
  • נבחרה לחברה האמריקנית לפילוסופיה בשנת 2018.[29]
  • ב-2020 נבחרה כעמיתת מורשת של האגודה האמריקאית לאסטרונומיה.[30]
  • מונתה כקצינה במסדר קנדה, בשנת 2020, על מחקר מולטידיסיפלינרי שתרם להבשלה של חקר כוכבי לכת חוץ שמשיים לכדי מדע פלנטרי.[5]
  • זכתה בפרס ספר המדע והטכנולוגיה של לוס אנג'לס טיימס לשנת 2020 על ספרה האורות הקטנים ביותר ביקום.[31]
  • ב-2021 זכתה במדליית "מגלן פרימיום" (אנ') מאת החברה הפילוסופית האמריקאית, על מחקר תאורטי שהוביל לגילוי ראשון של אטמוספירה של כוכב לכת חוץ שמשי.[18]
  • בוגרת כבוד בכנס אלמה מאטר שלה, באוניברסיטת טורונטו באביב 2023.[32]
  • הוכתרה כמדענית הטובה ביותר מטעם Research.com לשנים 2022 ו-2023[33]
  • האסטרואיד 9729 סיגר קרוי על שמה[11][34]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deming, Drake; Seager, Sara (2003). Deming, Drake; Seager, Sara (eds.). Scientific Frontiers in Research on Extrasolar Planets. ASP Conference Proceedings (Volume 294). Vol. 294. San Francisco. Bibcode:2003ASPC..294.....D. ISBN 1-58381-141-9.
  • Seager, Sara (2010). Exoplanet Atmospheres: Physical Processes. Princeton University Press. ISBN 9781400835300.[2]
  • Seager, Sara (2010). Exoplanets. University of Arizona Press. ISBN 978-0-8165-2945-2.[3]
  • Seager, Sara (2020). The Smallest Lights in the Universe: A Memoir. Crown. ISBN 978-0-5255-7625-9.

מאמרים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעל 600 פרסומים, מספר ציטוטים מעל ל-57,000 ואינדקס D של 115 (מעודכן ל־2024), אינדקס h מעל 80 (מעודכן ל-2021).[6][33]

ביוגרפיה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר נולדה בטורונטו שבאונטריו, קנדה.[1][35] אביה, דר' דייוויד סיגר, שאיבד את שיערו כשהיה בן 19, היה רופא, חלוץ ומוביל בהשתלות שיער וכן ייסד מרכז להשתלות שיער בטורונטו, שעדייו נשא את שמו 10 שנים לאחר פטירתו, והוא זה שעורר בה את האהבה לאסטרונומיה.[35][36]

בילדותה לא השתלבה סיגר בחברת הילדים, ולא הבינה מוסכמות חברתיות כמו חגיגת יום הולדת.[35] בבגרותה, נישאה סיגר למייק וובריק ונולדו להם שני בנים.[35] עד שחלה בסרטן ב-2009, וובריק הסיר ממנה כל צורך בפעילות שתחסיר מעבודתה בחיפוש כוכבי לכת חוץ שימשיים, או שתעצור בעדה מלקיים נסיעות עבודה: היא מעולם לא ערכה קניות, בישלה או מילאה דלק באוטו, אם כי טיפלה במטלות בית אחרות כמו כביסה.[35][37] לפני מותו, ערך וובריק מסמך בן שלושה עמודים עם הוראות מפורטות לאשתו לגבי ההבטים הטכניים של ניהול חיים בחברה בה היא חיה.[35] סיגר התאלמנה ב-2011, ולאחר פטירת וובריק בעלה, מטלות כמו הכנת ארוחות או סנדוויצ'ים לילדים הפכו בלתי נסבלות עבורה - אפילו שימוש בכרטיס אשראי היה אתגר.[35] היא שקלה לעזוב את עבודתה, אבל הדיקן שלה שכנע אותה להישאר לאחר שהשיג עבורה סיוע פיננסי לשכירת מטפלות לילדים.[35] ב-2013 סיגר פיתחה זוגיות חדשה, עם צ'ארלס דארוו, אסטרונום חובב שפגשה בכנס.[35] גם דארוו לקח על עצמו את מטלות הבית על מנת לשחרר את סיגר לעבודתה הייחודית.[35]

ב-2016, לאחר שהניו יורק טיימס פרסם מאמר מקיף על חייה, ידיד שלה שלח לה אימייל שבו הוא טען שייתכן שהיא אוטיסטית. בהתחלה היא הכחישה, מכיוון שנראה לה מוזר שהיא לא תדע זאת על עצמה, אך מאוחר יותר פנתה לאבחון וקיבלה תשובה רשמית כי היא אכן אוטיסטית בתפקוד גבוה (אספרגר). האבחנה הקלה עליה וסייעה לה לקבל את עצמה.[38][39]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה סיגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Cohen, Anne (27 בספטמבר 2013). "Four Jews Win MacArthur 'Genius' Awards". The Forward. ארכיון מ-29 באוקטובר 2020. נבדק ב-30 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Seager, Sara (2010). Exoplanet Atmospheres: Physical Processes. Princeton University Press. ISBN 9781400835300.
  3. ^ 1 2 Seager, Sara (2010). Exoplanets. University of Arizona Press. ISBN 978-0-8165-2945-2.
  4. ^ 1 2 3 4 5 "Sara Seager: Astrophysicist | Class of 2013". MacArthur Foundation. 15 בספטמבר 2013. ארכיון מ-4 בספטמבר 2019. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 "Governor General Announces 114 New Appointments to the Order of Canada". Governor General of Canada. 27 בנובמבר 2020. ארכיון מ-23 בינואר 2021. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Sara Seager, SeagerCV2021.pdf, saraseager.com, ‏2021
  7. ^ Seager, Sara (1999). Extrasolar giant planets under strong stellar irradiation (PhD thesis). Harvard University. Bibcode:1999PhDT........18S. OCLC 43085140. ProQuest|304503987.
  8. ^ "MIT Corporation grants tenure to 50 faculty". MIT News Office. 14 בנובמבר 2007. ארכיון מ-28 בספטמבר 2020. נבדק ב-8 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Corporation announces faculty promotions and appointments". MIT News Office. 29 בדצמבר 2010. ארכיון מ-28 בספטמבר 2020. נבדק ב-8 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Rodriguez, Joshua (3 באוקטובר 2008). "On a quest for astronomy's holy grail". NASA. ארכיון מ-19 בפברואר 2022. נבדק ב-8 במרץ 2024. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 4 Foss, Kelly (20 בספטמבר 2018). "Holy Grail". Gazette – Memorial University of Newfoundland (באנגלית). ארכיון מ-7 ביולי 2019. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Exoplanet Interior Composition, Sara Seager (באנגלית)
  13. ^ Jennifer Chu, Astronomers may have found a signature of life on Venus, MIT News | Massachusetts Institute of Technology, ‏2020-09-14 (באנגלית)
  14. ^ Miriam Kramerpublished, Incredible Technology: Giant Starshade Could Help Find an Alien Earth, Space.com, ‏2014-03-24 (באנגלית)
  15. ^ 1 2 3 4 5 Sara Seager, My satellite would fit in a small suitcase. But it could help us find other worlds., technologyreview - MIT News, ‏January/February 2021
  16. ^ Lisa Grossman, NASA revives Starshade to let Earth-like worlds shine, New Scientist, ‏25 September 2013 (באנגלית)
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 Powell, Devin (4 בספטמבר 2013). "The Drake Equation Revisited: Interview with Planet Hunter Sara Seager". Astrobiology Magazine. ארכיון מ-25 בפברואר 2021. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 2021 Magellanic Premium Medal, www.amphilsoc.org (באנגלית)
  19. ^ "Venus Life Finder Mission Study" (PDF). Venus Cloud Life. MIT. 10 בדצמבר 2021. pp. 15–23. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ ""Newer, nimbler, faster:" Venus probe will search for signs of life in clouds of sulfuric acid". MIT. 10 בדצמבר 2021. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Rocket Lab Probe". Venus Cloud Life. MIT. 7 במרץ 2023. נבדק ב-10 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "The Fifth Annual Brilliant 10: Worms, planets, extra dimensions: just a few of the things that inspire the most creative young scientists of the year". Popular Science. 13 בספטמבר 2006. ארכיון מ-21 בינואר 2021. נבדק ב-7 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Witman, Sarah; Grant, Andrew; Svoboda, Elizabeth (20 בנובמבר 2008). "20 Best Brains Under 40: Young innovators are changing everything from theoretical mathematics to cancer therapy". Discover (magazine)|Discover. ארכיון מ-9 בנובמבר 2020. נבדק ב-7 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Hand, Eric (21 בדצמבר 2011). "Sara Seager: Planet seeker". Nature. 480 (7378): 437–45. doi:10.1038/480437a. PMID 22193082. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ "Sara Seager Named Co-Winner of the 2012 Sackler Prize". MIT News Office. 18 באפריל 2012. ארכיון מ-4 באפריל 2013. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Sara Seager honored for research on extrasolar planets, MIT News | Massachusetts Institute of Technology, ‏2007-02-05 (באנגלית)
  27. ^ Bjerklie, David (2012). "The 25 Most Influential People in Space" (PDF). Time. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 במאי 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ 2015 Webcasts | Okanagan Graduation, graduation.ok.ubc.ca
  29. ^ "Election of New Members at the 2018 Spring Meeting". American Philosophical Society. ארכיון מ-23 בדצמבר 2019. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "AAS Fellows". American Astronomical Society. ארכיון מ-18 במרץ 2021. נבדק ב-8 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Twitter, Winners of the 2020 L.A. Times Book Prizes announced, Los Angeles Times, ‏2021-04-17 (באנגלית אמריקאית)
  32. ^ Honorary Degree Recipients | The Office of the Governing Council, Convocation, governingcouncil.utoronto.ca, ‏2019-06-26 (באנגלית)
  33. ^ 1 2 Best Scientists - Physics / Sara Seager, research.com
  34. ^ Dr. Sara Seager, www.theskyscrapers.org
  35. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Jones, Chris (7 בדצמבר 2016). "The Woman Who Might Find Us Another Earth". The New York Times Magazine. ארכיון מ-14 בפברואר 2021. נבדק ב-1 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ Michael D. Lemonick (2012). Mirror Earth: The Search for Our Planet's Twin. Bloomsbury Publishing. p. 65. ISBN 978-0-8027-7902-1. ארכיון מ-23 במאי 2020. נבדק ב-7 במרץ 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  37. ^ Seager, Sara (14 בינואר 2013). "So Many Exoplanets... So Few Women Scientists". The Huffington Post. ארכיון מ-3 באוקטובר 2013. נבדק ב-25 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Denio Lourenco, Renowned Canadian astrophysicist shares new memoir about grief, love and science, ctvnews (באנגלית)
  39. ^ Sara Seager, The Smallest Lights in the Universe: A Memoir, Doubleday Canada, 2020-08-18. (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שרה_סיגר&oldid=38316028"