שרלוט אאורבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרלוט אאורבך
Charlotte Auerbach
אין תמונה חופשית
לידה 14 במאי 1899
קרפלד, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 1994 (בגיל 94)
אדינבורו, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה, גנטיקה
מקום מגורים גרמניה, סקולנד
מקום לימודים אוניברסיטת אדינבורו (1936) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט הרמן מולר, Francis Crew עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת אדינבורו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית דרווין לשנת 1977.
תרומות עיקריות
ממניחי היסודות למדע המוטגנסיס (mutagenesis).
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרלוט "לוטה" אאורבךגרמנית: Charlotte Auerbach;‏ 14 במאי 1899, קרפלד, גרמניה17 במרץ 1994, אדינבורו) הייתה ביולוגית וגנטיקאית יהודייה-אנגלייה, ילידת גרמניה. ממניחי היסודות למדע המוטגנסיס שכונתה לעיתים "האמא של המוטגסיס הכימי"[1]. אאורבך הייתה ידועה בעיקר בזכות הגילוי, ב-1941, שניתן לגרום למוטציות בגנים באמצעים כימיים - מוטגנסיס כימי. בהמשך פעילותה האקדמית רבת השנים הייתה ידועה בידע הרחב שלה בגנטיקה, בעיקר בנושא המוטציות.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא משפחתה הוא מברסלאו (כיום ורוצלב שבפולין). סבא שלה ליאופולד אאורבך היה שם פרופסור לאנטומיה. "מחלת פרידריך-אאורבך" ו"פלקסוס אאורבך"[2] נקראים על שמו. שרלוט נולדה ב-14 במאי 1899 בקרפלד, להוריה פרידריך שהיה כימאי ואמה זלמה לבית זקס. ב-1904 עברה עם משפחתה לברלין, שם למדה בעממי ובתיכון. בשנת 1924 סיימה את לימודיה האוניברסיטאיים ועבדה כמורה בבתי ספר תיכוניים. ב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, היגרה לסקוטלנד. ב-1939 קיבלה אזרחות בריטית, באותה שנה אמה הצטרפה אליה באדינבורו.

אאורבך לא נישאה מעולם. היא נפטרה באדינבורו ב-1994.

השכלה ומסלול מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאורבך למדה, זואולוגיה, בוטניקה, כימיה ופיזיקה באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג, שם למדה אצל האנס שְּפֵמָן[3], ווירצבורג. ב-1928 החלה לעבוד על דוקטורט בתחום הביולוגיה ההתפתחותית במסגרת מכון קייזר וילהלם לביולוגיה (Kaiser-Wilhelm-Institute für Biologie) אולם הפסיקה כעבור שנה. אאורבך המשיכה את לימודי הדוקטורט, ב"מכון לגנטיקה של בעלי חיים" של אוניברסיטת אדינבורו. את התואר קיבלה ב-1935. היא נשארה במכון עד תום פעילותה האקדמית. ב-1947 קיבלה דרגת מרצה. ב-1958 הועלתה לדרגת פרופסור חבר (1957 לפי מקור אחר[3]). ב-1959 מונתה לראש היחידה למחקר מוטגנטי. ב-1967 מונתה לפרופסור מן המניין. ב-1969 פרשה לגמלאות.

פעילותה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוקטורט שלה, אותו סיימה ב-1935, עסק בהתפתחות הרגליים של זבוב הפירות.

בסוף שנות השלושים לימד באדינבורו פרופסור הרמן מולר הנחשב לאחד מאבות המוטגנסיס והוא שהפנה אותה לתחום מחקר המוטציות.

בכנס מדעי מרכזי על מוטציות גנטיות (Cold Spring Harbor Symposium on the gene and mutation) שהתקיים ב-1941 אמר הרמן מולר שכל הניסיונות ליצור מוטציות מלאכותיות באמצעים כימיים לא הניבו עדיין תוצאות חיוביות, אך שבועות אחדים לפני כן הצליחה אאורבאך לעשות ממש זאת. היא יצרה מוטציות בזבובי הפירות באמצעות גז חרדל אלא שניסויים אלו נעשו במסגרת מחקר סודי על גז החרדל ואסור היה לפרסמם[4]. ההישג המחקרי המשמעותי הזה פורסם רק לאחר תום המלחמה, ב-1946.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות עבודתה פרסמה אאורבך 91 מאמרים מדעיים.

פעילותה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאורבך הייתה ליברלית בדעותיה. תומכת נלהבת של האגודה הבריטית למאבק בחימוש הגרעיני ומתנגדת לאפרטהייד.

תפקידים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש על שמה של שרלוט אאורבך

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרלוט אאורבך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]