לדלג לתוכן

תאוריית מערכות אקולוגיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תאוריית המערכות האקולוגיות (באנגלית: Ecological Systems Theory) היא תיאוריה מרכזית בפסיכולוגיה ההתפתחותית, שפותחה בשנות השבעים על ידי הפסיכולוג יורי ברונפנברנר (Urie Bronfenbrenner)[1]. התיאוריה מדגישה את חשיבות ההקשר הסביבתי בהתפתחות האדם, ומציגה מודל המורכב מחמש מערכות סביבתיות השזורות זו בזו ומשפיעות באופן הדדי על התפתחותו של הילד[2]. בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים התיאוריה פותחה לכדי המודל הביו אקולוגי של התפתחות (the Bioecological Model of Development)[3].

מבוא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי ברונפנברנר (1917–2005) היה פסיכולוג רוסי אמריקאי וחוקר מוביל באוניברסיטת קורנל. עבודתו הייתה בעלת השפעה עמוקה הן על המחקר האקדמי והן על מדיניות חינוך ורווחה בארצות הברית, בין היתר בתרומתו לפיתוח תוכנית התערבות בשם Head Start לקידום רווחתם והתפתחותם של ילדים במשפחות בעלות משאבים כלכליים מוגבלים[4]. ברונפנברנר הושפע ברעיונותיו מהפסיכולוג ההתפתחותי לב ויגוצקי, שהדגיש את תפקיד הסביבה החברתית בתהליך הלמידה, ומהפסיכולוג החברתי קורט לוין, שראה את ההתנהגות כתוצאה מהאינטראקציה בין האדם לסביבתו[1].

מטרתה המרכזית של תאוריית המערכות האקולוגיות היא להציע מסגרת תאורטית ומעשית להבנת האופן שבו גורמים סביבתיים שונים משפיעים על התפתחות הילד, מתוך שאיפה לפתח התערבויות מבוססות-ידע שיקדמו את רווחתם של ילדים ומשפחותיהם[5].

עקרונות מרכזיים של התיאוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמקדות בהקשר הסביבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות האנושית אינה מתרחשת בבידוד, אלא מושפעת ממערך רב-שכבתי של הקשרים סביבתיים – החל מהמעגלים הקרובים ביותר, בהם המשפחה, ועד להשפעות רחבות של תרבות ומדיניות[1]. התפתחות תקינה תלויה לא רק במאפיינים אישיים אלא גם בטיב האינטראקציה עם מערכות כמו המשפחה, מערכת החינוך, הקהילה והחברה בכללותה[6].

גישה שלמה להתפתחות הילד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל מציע הסתכלות שלמה (הוליסטית) ורבת ממדים הרואה בהתפתחות הילד תהליך מורכב של אינטראקציה דינמית בין גורמים סביבתיים, חברתיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים[2][6]. לפי ברונפנברנר, מתקיים קשר הדדי ומתמשך בין הפרט לבין שכבות ההשפעה השונות, כאשר כל רמה בסביבה משפיעה עליו ומושפעת ממנו לאורך ההתפתחות[7].

המבנה של חמשת המערכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסביבה האקולוגית מורכבת מחמש מערכות אשר מקיימות ביניהן יחסי גומלין ומעצבות את חוויותיו של האדם לאורך חייו. מערכות אלה מסודרות במבנה היררכי של שכבות, כאשר כל רמה מוכלת בזו שמעליה[1]:

1. מיקרוסיסטם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקרוסיסטם (Microsystem; 'מערכת המיקרו', בתרגום מילולי; הסביבה הקרובה) היא המערכת המיידית והקרובה ביותר לילד, הכוללת את כלל הסביבות שבהן הוא מקיים אינטראקציות יום־יומיות ופנים־אל־פנים[1]. מערכת זו כוללת את המשפחה הקרובה, מסגרות חינוכיות (כגון גן ילדים ובית ספר), שכונת המגורים, קבוצת השווים, ומסגרות חברתיות ותרבותיות שהילד נמצא באינטראקציה ישירה עמן[8].

האינטראקציות במיקרוסיסטם משמשות כבסיס ליצירת דפוסי התקשרות ראשוניים, לרכישת מיומנויות חברתיות ולהפנמת ערכים ונורמות[9].

2. מזוסיסטם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזוסיסטם (Mesosystem; 'המערכת האמצעית', בתרגום מילולי; הקשרים בין הסביבות הקרובות) מייצגת את מארג הקשרים והתהליכים המתרחשים בין לפחות שתי סביבות קרובות שבהן האדם המתפתח משתתף באופן פעיל[1]. במילים אחרות, המזוסיסטם היא מערכת המחברת בין מספר מערכות מיקרו, למשל היחסים בין ההורים למורה או בין הגן לסבתא[8].

אינטראקציות אלה משפיעות באופן משמעותי על ההתפתחות ועלולות לפעול בשני כיוונים מנוגדים. למשל, כאשר קיימת התאמה בין ערכי הבית והמסגרת החינוכית, הקשרים מחזקים זה את זה ותורמים להתפתחות חיובית. לעומת זאת, פערים וחוסר עקביות בין הסביבות השונות, עלולים ליצור קונפליקטים והתנגשויות המעכבים את ההתפתחות[10].

3. אקסוסיסטם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקסוסיסטם (Exosystem; 'המערכת החיצונית', בתרגום מילולי; הקשר חברתי-כלכלי) כוללת מערכות שהילד אינו משתתף בהן באופן ישיר או פעיל, אך הן בעלות השפעה עקיפה ומשמעותית על התפתחותו[1]. מערכות אלה כוללות את מקום העבודה של ההורים, שירותי רווחה, מערכות בריאות ותנאים חברתיים-כלכליים רחבים בקהילה[8]. החלטות, שינויים או אירועים במערכות אלה, כגון פיטוריי ההורה או שינויים במדיניות הרווחה, משפיעות על התפתחות הילד דרך השפעתן על ההורים או גורמים אחרים בקשר ישיר עם הילד[11]

4. מאקרוסיסטם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאקרוסיסטם (Macrosystem; 'מערכת המאקרו', בתרגום מילולי; הקשר תרבותי) היא השכבה הרחבה והמקיפה ביותר במודל, הכוללת את התרבות, מערכת הערכים והנורמות החברתיות, האידאולוגיה השלטת והמדיניות הממשלתית הרשמית[1]. רכיבים אלה מעצבים ומשפיעים על תפקודן של כל המערכות האחרות, ובכך קובעים את המסגרת הרחבה שבתוכה מתרחשת התפתחות הילד[11].המאקרוסיסטם מתייחסת לגורמים כגון מעמד חברתי-כלכלי, זהות מגדרית ודתית, השתייכות מגזרית ומדיניות ממשלתית בתחומי חינוך ורווחה[10]. מערכת זו יכולה לפעול כגורם מגביל אשר מצמצם הזדמנויות, או כגורם מקדם שפותח אפשרויות חדשות בהתאם לערכים ולמדיניות[2].

תיאור גרפי של מודל המערכות האקולוגיות של ברונפנברנר, המציג את ההשפעות ההדדיות של הסביבה על התפתחות האדם ברמות מיקרוסיסטם, מזוסיסטם, אקסוסיסטם ומאקרוסיסטם.

5. כרונוסיסטם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הכרונוסיסטם (Chronosystem; 'מערכת הזמן', בתרגום מילולי; מימד הזמן) היא תוספת מאוחרת יותר לתיאוריה, והיא מייצגת את ההשפעה של מימד הזמן וההקשר ההיסטורי על ההתפתחות[12]. המערכת כוללת שינויים המתרחשים לאורך זמן בחיי הילד, משפחתו וסביבתו החברתית-תרבותית, והיא עשויה לשנות את האופן שבו המערכות האחרות בתיאוריה פועלות זו ביחס לזו[11]. השינויים עשויים להיות ברמה האישית והמשפחתית (גירושי הורים, מעבר לבית ספר חדש), ברמה החברתית-כלכלית (משבר כלכלי, מגפה) או ברמה ההיסטורית הרחבה (מלחמות, מהפכות חברתיות)[2]. חלק מהשינויים הללו הם צפויים ונורמטיביים (לדוגמה, מעבר מהגן לבית הספר), בעוד שאחרים עלולים להיות פתאומיים ובלתי־צפויים (לדוגמה, מחלה פתאומית של הורה)[8]. הכרונוסיסטם מאפשרת להבין כיצד אירועים זהים עשויים להשפיע באופן שונה על ילדים בהתאם לגילם, לשלב ההתפתחותי שלהם ולהיסטוריה האישית והחברתית שלהם[13].

המודל הביו־אקולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21, פיתח ברונפנברנר את המודל המקורי לגרסה מתקדמת יותר, המכונה המודל הביו אקולוגי[3]. הפיתוח נבע מהצורך להדגיש את תפקידו הפעיל של הפרט בתהליך התפתחותו[11].

מודל ה־PPCT

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל הביו-אקולוגי מבוסס על מודל ה-PPCT (Process-Person-Context-Time, תהליך-אדם-הקשר-זמן), המדגיש את יחסי הגומלין הדינמיים בין ארבעה רכיבים מרכזיים[10]:

  • תהליך קרוב (פרוקסימלי; Proximal Process) – תהליכים המתייחסים לאינטראקציות קבועות, מורכבות והדדיות בין הילד לבין דמויות, עצמים או סמלים בסביבתו הקרובה (בתוך מערכת המיקרו)[10]. תהליכים אלה, כגון תקשורת יומיומית בין הורה לילד, משחק בין הילד לדמות נוספת, קריאה משותפת או פתרון בעיות, מהווים את המנוע המרכזי להתפתחות[14].
  • אדם (Person) – המאפיינים הביולוגיים, הפסיכולוגיים והאישיותיים של הילד. המודל מכיר בכך שילדים שונים יגיבו באופן שונה לאותם תהליכים קרובים בהתאם למאפייניהם האישיותיים והביולוגיים הייחודיים, כגון גנטיקה ומזג הילד[2].
  • הקשר (Context) – ארבע המערכות המקוריות (מיקרוסיסטם, מזוסיסטם, אקוסיסטם ומאקרוסיסטם) נותרו חשובות כמסגרת שבתוכה מתרחשים התהליכים הקרובים. עם זאת, במהלך התפתחות התיאוריה השתנה המיקוד: במקום להתרכז בתיאור המערכות עצמן, הדגש עבר לתהליכים המתרחשים בתוכן ולאופן שבו מאפייני הפרט והסביבה משפיעים על תהליכים אלו בתור ההקשרים בתוכן פועלות המערכות[2].
  • זמן (Time) – ההכרה בכך שהתפתחות היא תהליך זמני ומתמשך המושפע משינויים במאפייני הפרט, בתהליכים ובהקשר. רכיב זה כולל את הכרונוסיסטם (מאקרו־זמן), המתמקד בשינויים רחבים, ואליו נוספו רמות של מיקרו־זמן (אירועים ספציפיים בתוך תהליכים קרובים) ומזו־זמן (התמשכותם של אירועים בתהליכים קרובים)[2].

השלכות מעשיות של עדכון התיאוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר למודל הביו אקולוגי חולל שינויים משמעותיים במחקר ובהתערבות. השינוי הוביל לדגש מחקרי-אמפירי: ברונפנברנר קרא להעריך את ההתפתחות תוך הסתמכות על תצפיות ישירות ואינטראקציות ממשיות בסביבות חיים אותנטיות, ולא רק בתנאים ניסויים מלאכותיים. בנוסף, המיקוד במחקר עבר לבחינת איכות האינטראקציות ההדדיות, ולא רק לזיהוי קיומן של סביבות תומכות או גורמי סיכון כלליים[5]. בעקבות המעבר, ההתמקדות מכוונת כעת לשיפור התהליכים הקרובים והעמקת איכות האינטראקציות, במקום להסתפק בשינוי התנאים הסביבתיים החיצוניים בלבד[2].

השלכות יישומיות של התיאוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכולוגיה חינוכית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאוריה נחשבת לאחת התיאוריות המשפיעות ביותר בתחום הפסיכולוגיה החינוכית[15]. בהקשר החינוכי, נבחן כיצד כלל ההשפעות הסביבתיות— החל מהאינטראקציות היום־יומיות בכיתה ובבית ועד למדיניות חינוכית ולערכים תרבותיים—משתלבות יחד לעיצוב חוויית הלמידה[16]. התיאוריה מספקת כלים מעשיים לתכנון סביבות למידה תומכות ומותאמות הקשר, ונמצאת בשימוש במגוון תחומים חינוכיים: מעבר חינוכי, למידה בעזרת מחשב, חינוך לגיל הרך, והשכלה גבוהה.

עבודה סוציאלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודה סוציאלית מודרנית, תאוריית המערכות האקולוגיות מהווה מסגרת מרכזית להערכה מערכתית מקיפה של רווחת ילדים ומשפחות. הגישה מאפשרת איתור מקורות תמיכה ומצוקה ברמות שונות[17], וזיהוי גורמי סיכון ומשאבים מגנים בכל אחת מן המערכות[18].

מדיניות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברונפנברנר עצמו היה בין היוזמים הבולטים של תוכנית Head Start בארצות הברית, מיזם פדרלי המיועד לספק תמיכה חינוכית מקיפה לילדים ממשפחות מעוטות הכנסה[4]. התוכנית מיישמת גישה מערכתית הכוללת חינוך פורמלי, שירותי בריאות והעצמת הורים[18].

אבחון והתערבות מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאוריה מספקת מסגרת תאורטית מקיפה להבנת מכלול הגורמים המשפיעים על התפתחות הילד, ומאפשרת לאנשי מקצוע להביא בחשבון את כל הרמות הסביבתיות בעת תכנון התערבויות מותאמות ויעילות[18]. כך למשל, בטיפול בעיכוב התפתחותי ניתן לשקול לא רק את יכולותיו האישיות של הילד, אלא גם את איכות יחסי הגומלין בינו לבין המורה ובני גילו בכיתה (מיקרוסיסטם), את שיתוף הפעולה בין ההורים לצוות החינוכי (מזוסיסטם), את תנאי התעסוקה של ההורים או זמינות שירותי הרווחה (אקוסיסטם) ואת ההקשר התרבותי הרחב (מאקרוסיסטם).

ביקורות על המודל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל זכה להכרה מהירה והתקבל ככלי מרכזי בקרב פסיכולוגים, סוציולוגים ואנשי חינוך[15]. התיאוריה מציעה גישה שלמה ורבת ממדים הרואה את הילד כחלק ממערכות מרובות ומשקפת את המורכבות והדינמיות של חיי המשפחה בפועל[18].

עם זאת, בספרות עלה כי אחת המגבלות המרכזיות בתיאוריה היא הקושי לבחון אותה באופן ניסויי (אמפירי) מובהק[19]. מחקרים יכולים להצביע על קשרים והשפעות בין מערכות אקולוגיות שונות לבין התפתחות הילד, אך לרוב אינם מאפשרים לקבוע סיבתיות ישירה. כמו כן, קיים מחסור במחקר העוסק במזוסיסטם, מה שמקשה על הבנה מלאה של השפעתן של האינטראקציות בין מערכות שונות בחיי הילד – למשל, האופן שבו הקשר בין ההורים לבית הספר משפיע על הסתגלותו החברתית והלימודית[19][20].

השפעה והמשכיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתם של ברונפרברנר ושל תאוריית המערכות האקולוגית והמודל הביו אקולוגי ממשיכה להשפיע על הדורות הבאים של חוקרים ומטפלים[21]. מודלים עכשוויים מתבססים על העקרונות האקולוגיים של התיאוריה להעמקת ההבנה לגבי האופן שבו ההקשרים השונים משפיעים על התפתחות כישורים חברתיים, רגשיים וקוגניטיביים[10].

לדוגמה, השפעתו ניכרת בעבודתו של הפסיכולוג ההתפתחותי ארנולד סמרוף (Arnold Sameroff), שפיתח את המודל הטרנזקציונלי להתפתחות. בדומה לברונפנברנר, סמרוף הדגיש את ההשפעות ההדדיות והדינמיות בין הילד לסביבתו. סמרוף מתאר את ההתפתחות כתהליך של הדדיות מתמשכת, שבו גם הילד וגם הסביבה משתנים לאורך זמן כתוצאה מהאינטראקציה ביניהם[22].

דוגמה נוספת הינה מודל המערכות הטרנזקציונליות-אקולוגיות להבנת פסיכופתולוגיה התפתחותית (transactional/ecological model of developmental psychopathology) והיווצרות חוסן וסיכון פסיכולוגיים של Cicchetti and Tote. מודל זה משלב בין תפיסת המערכות של ברונפנברנר לבין הדגש של סמרוף על תהליכים דינמיים הדדיים בין הילד וסביבתו. המודל מדגיש כי חוסן או סיכון פסיכולוגיים אינם תוצר של גורם יחיד, אלא של אינטראקציות מורכבות ומתמשכות בין מאפייני הילד לבין מערכות ההקשר השונות שבהן הוא פועל, לאורך זמן ובמצבי חיים משתנים[23][24].

כיום, התיאוריה משתלבת עם גישות תאורטיות נוספות, כגון תאוריית ההתקשרות ותיאורית המנטליזציה והתפתחות האמון האפיסטמי כדי להציע הבנה רב-שכבתית של התפתחות פסיכולוגית בילדות[25]. חוקרי מנטליזציה בולטים כגון פיטר פונאגי ופטריק לויטן נשענים על גישתו של ברונפנברנר, ומציעים הסתכלות רחבה על התפתחות הילד. הם מדגישים שהיכולת להבין את המצב הפנימי של עצמנו ושל אחרים (מנטליזציה) ותחושת האמון והיכולת ללמוד ממידע שמועבר מהסביבה (אמון אפיסטמי), מתפתחות בתוך מערכת חברתית רחבה הכוללת, נוסף על קשר הורה-ילד, גורמים נוספים כמו משפחה מורחבת, קהילה ותרבות. במערכת זו, האמון האפיסטמי והתהוותו על פני מספר מערכות אקולוגיות מהווה מרכיב מרכזי שעוזר לילד לפתח חוסן נפשי ולהסתגל טוב יותר לסביבתו[26].

מחקרים עדכניים מתייחסים להתפתחות בעידן הדיגיטלי ומציעים להרחיב את המודל המקורי ולהוסיף "מיקרוסיסטמים וירטואליים", שישקפו השפעה של סביבות מקוונות, כמו רשתות חברתיות[27].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Bronfenbrenner, U. (1979). The ecology of human development: Experiments by nature and design. Harvard University Press. ISBN 978-0-674-22456-8. OCLC 4515541
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Rosa, E. M., & Tudge, J. (2013). Urie Bronfenbrenner’s theory of human development: Its evolution from ecology to bioecology. Journal of Family Theory & Review, 5(4), 243–258. https://doi.org/10.1111/jftr.12022
  3. ^ 1 2 Bronfenbrenner, U. (1999). Environments in developmental perspective: Theoretical and operational models. In S. L. Friedman & T. D. Wachs (Eds.), Measuring environment across the life span: Emerging methods and concepts (pp. 3–28). American Psychological Association. https://doi.org/10.1037/10317-001
  4. ^ 1 2 Urie Bronfenbrenner. (n.d.). Bronfenbrenner Center for Translational Research. Cornell University. Retrieved August 13, 2025, from https://bctr.cornell.edu/about-us/urie-bronfenbrenner
  5. ^ 1 2 Tong, P., & An, I. S. (2023). Review of studies applying Bronfenbrenner’s bioecological theory in international and intercultural education research. Frontiers in Psychology, 14, Article 1233925. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2023.1233925
  6. ^ 1 2 Darling, N. (2007). Ecological systems theory: The person in the center of the circles. Research in Human Development, 4(3–4), 203–217. https://doi.org/10.1080/15427600701663023
  7. ^ Urie Bronfenbrenner | Russian-American psychologist & ecological systems theory. (n.d.). Encyclopædia Britannica. Retrieved August 13, 2025, from https://www.britannica.com/biography/Urie-Bronfenbrenner
  8. ^ 1 2 3 4 Bronfenbrenner, U. (1994). Ecological models of human development. In International encyclopedia of education (2nd ed. Vol. 3). Elsevier.
  9. ^ Rogoff, B. (2003). The cultural nature of human development. Oxford University Press.
  10. ^ 1 2 3 4 5 Tudge, J. R. H., Mokrova, I., Hatfield, B. E., & Karnik, R. B. (2009). Uses and misuses of Bronfenbrenner’s bioecological theory of human development. Journal of Family Theory & Review, 1(4), 198–210. https://doi.org/10.1111/j.1756-2589.2009.00026.x
  11. ^ 1 2 3 4 The bioecological model of human development—Bronfenbrenner. (n.d.). In Major reference works. Wiley. https://doi.org/10.1002/9780470147658.chpsy0114
  12. ^ Bronfenbrenner, U. (n.d.). Ecology of the family as a context for human development: Research perspectives.
  13. ^ Tudge, J., & Hogan, D. (2005). An ecological approach to observations of children’s everyday lives. University of North Carolina at Greensboro.
  14. ^ Bronfenbrenner, U., & Evans, G. W. (2000). Developmental science in the 21st century: Emerging questions, theoretical models, research designs, and empirical findings. Social Development, 9(1), 115–125. https://doi.org/10.1111/1467-9507.00114
  15. ^ 1 2 The Urie Bronfenbrenner top 19: Looking back at his bioecological perspective. (2008). Mind, Culture, and Activity, 15(3), 258–262. https://doi.org/10.1080/10749030802186785
  16. ^ Lippard, C. N., Paro, K. M., Rouse, H. L., & Crosby, D. A. (2018). A closer look at teacher–child relationships and classroom emotional context in preschool. Child & Youth Care Forum, 47(1), 39–59. https://doi.org/10.1007/s10566-017-9414-1
  17. ^ Lang, D. (2020). Parenting and family diversity issues. Iowa State University Digital Press. https://doi.org/10.31274/isudp.8
  18. ^ 1 2 3 4 Lopez, M., Ruiz, M. O., Rovnaghi, C. R., Tam, G. K.-Y., Hiscox, J., Gotlib, I. H., Barr, D. A., Carrion, V. G., & Anand, K. J. S. (2021). The social ecology of childhood and early life adversity. Pediatric Research, 89(2), 353–367. https://doi.org/10.1038/s41390-020-01264-x
  19. ^ 1 2 Eriksson, M., Ghazinour, M., & Hammarström, A. (2018). Different uses of Bronfenbrenner’s ecological theory in public mental health research: What is their value for guiding public mental health policy and practice? Social Theory & Health, 16(4), 414–433. https://doi.org/10.1057/s41285-018-0065-6
  20. ^ Bronfenbrenner’s ecological systems theory. (2025, May 6). Simply Psychology. https://www.simplypsychology.org/bronfenbrenner.html
  21. ^ In appreciation: Urie Bronfenbrenner. (2005). APS Observer, 18(9). https://www.psychologicalscience.org/observer/in-appreciation-urie-bronfenbrenner
  22. ^ Sameroff, A. (2009). The transactional model. In A. Sameroff (Ed.), The transactional model of development: How children and contexts shape each other (pp. 3–21). American Psychological Association. https://doi.org/10.1037/11877-001
  23. ^ Cicchetti, D., & Valentino, K. (2006). An ecological-transactional perspective on child maltreatment: Failure of the average expectable environment and its influence on child development. In D. Cicchetti & D. J. Cohen (Eds.), Developmental psychopathology: Risk, disorder, and adaptation (2nd ed., Vol. 3, pp. 129–201). John Wiley & Sons.
  24. ^ Cicchetti, D., & Toth, S. L. (1997). Transactional ecological systems in developmental psychopathology. In S. S. Luthar, J. A. Burack, D. Cicchetti, & J. R. Weisz (Eds.), Developmental psychopathology: Perspectives on adjustment, risk, and disorder (pp. 317–349). Cambridge University Press.
  25. ^ Fonagy, P., & Campbell, C. (n.d.). Mentalizing, attachment and epistemic trust: How psychotherapy can promote resilience.
  26. ^ Luyten, P., Campbell, C., Allison, E., & Fonagy, P. (2020). The mentalizing approach to psychopathology: State of the art and future directions. Annual Review of Clinical Psychology, 16(1), 297–325. https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-071919-015355
  27. ^ Navarro, J. L., & Tudge, J. R. H. (2022). Technologizing Bronfenbrenner: Neo-ecological theory. Current Psychology, 1–17. https://doi.org/10.1007/s12144-022-02738-3
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תאוריית_מערכות_אקולוגיות&oldid=41902537"