תבנית:ערך מומלץ 29 בספטמבר 2013
מדבר יהודה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 ק"מ ורוחבו כ-25 ק"מ.
האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה, המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים) שאותו חורצים נחלים הזורמים ממערב למזרח.
בניגוד לנגב, מדבר יהודה איננו חלק מרצועת המדבריות העולמית, אלא מדבר מקומי הנקרא "מדבר צל גשם". ענני הגשם העולים מהים התיכון נעים מזרחה וממטירים את רוב המים שבהם כגשם מעל מישור החוף והרי יהודה, שבהם הטמפרטורות נמוכות יחסית. כאשר העננים גולשים במדרון מעל מדבר יהודה, הטמפרטורה גבוהה יותר, הם מתרחבים ואינם יכולים להמטיר עוד גשמים מהלחות שעוד נותרה בהם.
ברמת המדבר ובתחומי מצוק ההעתקים חיים עדרי יעל נובי, קבוצות של שפני סלע ומספר נמרים. עופות אופייניים הם עורב קצר זנב, שחור זנב, טריסטרמית, סיס, סנונית, זנבן, סלעית, וקורא מדברי. במדבר חיים זוחלים רבים ביניהם נחשים ארסיים כמו אפעה ושרף עין גדי. בנחלים יש דגים ודו-חיים. הצומח במדבר יהודה מושפע בעיקר מן המסלע, כמות המשקעים. והרעייה המסיבית המכלה את הצמחים באזורי המרעה. מדבר יהודה מהווה נקודת מפגש בין ארבעה אזורים פיטוגאוגרפיים (הים-תיכוני במערב, הסהרו-ערבי והאירנו-טורני במדבר עצמו, והסודני בנאות המדבר), ולכן קיימות בו חברות צומח מגוונות.
תנאי השטח והאקלים הקיצוניים של מדבר יהודה מנעו התיישבות קבע משמעותית ברוב שטחו בימי קדם, מלבד בנאות המדבר, שהחשובה שבהן היא עין גדי. התנאים הקשים באזור משכו לאזור משכו התנאים הקשים מורדים ונמלטים מהחוק, בפרט בתקופת בית שני. בתקופה הביזנטית הוקמו בו מנזרים רבים.