שרף עין גדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצפעון שחור
צפעון שחור בגן החיות הלימודי חיפה
צפעון שחור
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
משפחה: צפעוניים
סוג: Atractaspis
מין: צפעון שחור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Atractaspis engaddensis
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שרף עין-גדי או צפעון שחור[2] (שם מדעי: Atractaspis engaddensis), הוא מין נחש ממשפחת הצפעוניים המצוי בין היתר באזור בקעת ים המלח ובמדבר יהודה, בסיני, ירדן ובצפון ערב הסעודית. הוא נחשב לארסי ביותר מבין תשעת הנחשים הארסיים המוכרים מישראל[3].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המדעי של הנחש, Atractaspis engaddensis, מורכב משם הסוג שלו, Atractaspis, המורכב מהלחם של שתי מילים לטיניות, המילה atraktos שמשמעה הוא חץ והמילה aspis שמשמעה הוא מגן או צפע,[4] ומהמילה engaddensis (המציינת את שם המין) שהיא השם הלטיני של עין גדי, בה התגלה נחש זה לראשונה, בשנת 1944, על ידי ח. מנדלסון.

תיאור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעו שחור מבריק ואחיד לכל אורכו, גופו גלילי דק וקשקשי גופו חלקים ללא קרינים, אורך נפוץ כ-60 ס"מ אולם מגיע עד 80 ס"מ. ראשו משוטח ואינו רחב מצווארו בשונה מנחשים ארסיים אחרים כדוגמת צפע מצוי. הלסת העליונה מכסה את התחתונה העניים קטנות ושחורות וראייתו גרועה, והלשון וורודה.

ככלל, הצפעון מבלה את מרבית זמנו בהתחפרות מתחת לפני הקרקע או במחילות ולכך מותאם מבנה ראשו שאינו מובדל מהצוואר והוא צר וארוך, ובניגוד לרוב הנחשים הארסיים ממשפחת הצפעוניים אליה הוא משתייך ראשו אינו משולש. מבנה ראש צר זה מתאפשר הודות לבלוטות ארס מאורכות ודקות של הנחש אשר נמשכות עד צווארו[5]. זעמן שחור ופתן שחור מצוי דומים במקצת לצפעון השחור אולם הם גדולים ממנו, מבנה גופם אינו דק כשלו וראשם רחב מהצוואר.

פעילות נחש זה היא לילית בעיקרה. ימצא באזורי מדבר צחיחים או צחיחים למחצה. תפוצתו בסיני, ירדן ובצפון ערב הסעודית. בישראל נמצא בערבה, ים המלח כיכר סדום וצפונה לבקעת הירדן עד לגלבוע במדבר יהודה ממעלה אדומים ומזרחה, וכן בלב הנגב. צפעון שחור הוא נחש המבלה זמנו במחילות תת-קרקעיות, ימצא מתחת לסלעים, וישנם תצפיות שלו מתחמם על כבישים בלילות חמים. אף על פי שאזורי חיותו מדבריים בעיקר הוא ימצא בעיקר בנאות מדבר בסביבת נחלים ומעיינות, בהם ישנה צמחייה, וככל הנראה הוא זקוק ללחות זו. לעיתים יחדור לישובי אדם בתחום תפוצתו. כהגנה הוא מתגלגל כאשר זנבו כלפי מעלה וראשו מוסתר מתחת לגופו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצפעון השחור שתי שיני ארס ארוכות, אך בשל מפתח פיו הקטן אינו מסוגל לזקוף שיני ארס אלו בדומה לרוב החברים במשפחת הצפעוניים, ובעת הכשה הוא שולף שן ארס אחת היוצאת הצידה מפיו, כך בעת כניסה למחילות לטאות, מזונו העיקרי, הוא דוחק גופו לצד הלטאה בתוך החלל הצר ומכה הצידה ואחורה בראשו ומכיש-דוקר את גופה באמצעות שן הארס הקטלנית שלו, מות הלטאה יגיע תוך שניות ספורות[5]. לעיתים יתפוס את הלטאה בפיו בעודה בחיים ויכיש אותה למוות תוך כדי אחיזתה בפיו. טרפו הנפוץ הוא חומטיים שונים בדגש על נחושית עינונית, נחשים צעירים שבקעו לא מכבר ומכרסמים קטנים[5].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזדווגות הצפעון השחור תתרחש בחודשים יולי אוגוסט, תקופה מאוחרת זו של זיווג יחסית לנחשים אחרים ייתכן ועשויה להעיד על מוצאו הטרופי. מסוף ספטמבר ועד נובמבר תתרחש הטלת 2–3 ביצים באורך של כ-75 מ"מ בסביבה לחה החיונית להתפתחות העוברים. הביצים המוארכות גדולות ביחס לממדיו של הצפעון השחור וביחס לנחשים בכלל. הצעירים יבקעו לאחר כ-3 חודשים כאשר הם מצוידים במערכת ארס קטלנית כשל הוריהם[5].

ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארס

נחש זה נחשב לארסי שבנחשי ישראל לפי מדד ה-LD50. כמות זעירה של 0.06 מ"ג ארס שלו כוחה להרוג מחצית מאוכלוסיית עכברים במשקל כולל של ק"ג אחד (כלומר מדד ה-LD50 של הארס של הצפעון השחור הוא 0.06 מ"ג\ק"ג, ב-I.V[6]), כמות מקסימלית בבלוטת הארס שלו עצמתה להמית כ-50% מ-8,000 עכברים[3]. ארסו של הצפעון השחור פוגע בתפקוד מערכת העצבים (נוירוטוקסיים), הלב (קרדיוטוקסים) ובכלי הדם (המורגיים). חיות ניסוי שהוזרק להן ארס של צפעון שחור מתו כתוצאה משיתוק, בעיקר משיתוק של שרירי הנשימה, בניתוח שלאחר המוות נמצאו גם שטפי דם פנימיים[5]. בשונה משאר הנחשים הארסיים הנפוצים בישראל, שמרווח מזמן ההכשה ועד טיפול הרפואי הוא לרוב בן כמה שעות, להכשה מנחש זה יש לעיתים פחות משעה עד כשל מערכתי שיוביל למוות.

לוכדי נחשים לא יכולים לאחוז צפעון שחור בצווארו ובראשו כרוב הנחשים, מכיוון שהוא מכיש (יש אומרים דוקר) הצידה ואחורה, ועלול להכיש את לוכדו באמצעות שליפה בלבד של שן הארס שלו ובפה סגור. אין נסיוב נגד ארס לנחש זה בישראל[7], אך הכשותיו הן נדירות בעיקר בשל נוכחותו הדלילה בסביבת האדם. בשנת 2002 מת אדם מהכשה, בעת שניסה ללכוד צפעון שחור ביישוב רימונים[8].

על פי בדיקות מעבדה של מיליגרם מול מיליגרם, הארס של הצפעון השחור הוא הקטלני ביותר מבין ארסי הנחשים בארץ. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לפתח נסיוב שיוכל לרפא הכשות נחשים מסוג זה.[9] לפחות מעבדה אחת תכננה לפתח נסיוב נגדו, אבל אין מידע לגבי התקדמות העבודה שלהם.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרף עין גדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צפעון שחור באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ האקדמיה ללשון העברית. (תשכ"ג, 1963). צִפְעוֹן שָׁחֹר, שם מקובל נוסף צֶפַע עֵין-גֶּדִי, מילון בעלי חיים – א"י, מונחי מחלקת הזוחלים.
  3. ^ 3.0 3.1 LD50 of venomous snakes מאתר SnakeDataBase
  4. ^ Atractaspis מאתר Merriam-Webster
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 ד"ר אברהם ארבל ועזריה אלון (1984), החי והצומח של ארץ ישראל כרך 5 -דו-חיים וזוחלים. משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, עמ' 156-157
  6. ^ מדד ה-LD50 נבחן בין השאר בהזרקת הארס לאזורים שונים בגוף. הזרקה תת-עורית (S.C), הזרקה הישר לעורקים ולורידים (I.V), הזרקה לרקמות השריר (I.M), או אל הצפק (I.P)
  7. ^ טיפול במקרי הכשות, עקיצות ונשיכות בעלי חיים מאתר מרכז רפואי הדסה
  8. ^ גילי סופר, זהירות, נחשים, באתר ynet, 14 ביולי 2002
  9. ^ וכשרואים נחש לידכם, מה עושים אז? מאתר ערוץ 7
  10. ^ יוצאים למדורות? היזהרו מנחשים מאתר ערוץ 7