תהיה בריא מוריס מגי

תהיה בריא מוריס מגי
A Sick Day for Amos McGee

מידע כללי
מאת	פיליפ ס׳ סטד
איורים	ארין א׳ סטד
הוצאה
הוצאה	הוצאת כנרת
הוצאה בשפת המקור	Roaring Brook Press
תאריך הוצאה	25 במאי 2010

"תהיה בריא מוריס מגי" הוא ספר ילדים שנכתב על ידי פיליפ ס' סטד ואויר על ידי בת זוגו ארין א' סטד הסיפור פורסם לראשונה ב-25 במאי 2010 על ידי הוצאת האור ״Roaring Brook Press״ . הספר זכה לשבחים רבים ובין היתר הוכתר להיות הספר הנבחר של הספריות הציבוריות של ניו יורק. הודות לסיפור זכו בני הזוג בשורה של פרסים וביניהם זכתה ארין במדליית קולדקוט.

על הכותב ועל המאיירת

מחבר הספר פיליפ ס׳ סטד והמאיירת ארין ס' סטד, גרים באסם משופץ בן 100 שנה, מול תחנת "אמטרק" באן הארבור, מישיגן, יחד עם כלבם. ארין ופיליפ נפגשו בשיעור אמנות, בבית הספר התיכון ״Divine Child High School״ בדירבורן, מישיגן. הם נישאו בספטמבר 2005 ועברו לעיר ניו יורק, שם פיליפ עבד ב״מוזיאון הילדים של ברוקלין״ וארין עבדה בחנות ספרים שנקראת ״Books of Wonder״ , כעוזרת למנהל האחראי על העיצוב. לאחר החזרה לאן ארבור, הם שיתפו פעולה ביצירת הספר "תהיה בריא מוריס מגי".

רקע ופרסום

ארין התייאשה מעבודתה כמאיירת והחליטה להפסיק לאייר ולצייר במשך שלוש שנים. פיליפ, בעלה, מצא איור של פיל שציירה והחליט לכתוב סיפור במיוחד בשבילה, סיפור שיתאים לציור. פיליפ לקח את ארין עם ניל פורטר (מי שהפך להיות ברבות הימים העורך של הסיפור) לארוחת ערב, ובה הם ביקשו ממנה לאייר את הסיפור. סיפור זה היה הראשון שארין איירה, ותהליך האיור הכולל נמשך שנה שלמה. הזוג עבד יחדיו כדי לחפש ולמצוא היכן ניתן להחליף חלקים מילוליים בחלקים מאוירים. ליוצרי הספר היו ציפיות נמוכות מן הספר עקב אופיו השקט, ולכן בהדפסה הראשונית של הסיפור', ב-2010, הודפסו רק אלפים בודדים של עותקים.אך להפתעתם המכירות הלכו ופרחו, ואלה הובילו להדפסת מאות אלפי עותקים. הספר תורגם לשפות שונות וביניהן צרפתית, ספרדית, יפנית, עברית ורוסית, וזכויותיו נמכרו ב־17 מדינות שונות.

תקציר העלילה

מוריס מגי הוא אדם דייקן, וכל יום שלו נראה כיום הקודם לו: הוא קם מן המיטה, לובש את מדי העבודה ועולה על אוטובוס מספר 5, שיוצא בשעה 6:00 בבוקר, כדי להגיע לעבודתו כשומר גן החיות. מוריס תמיד מפנה זמן ביומו כדי להיות עם חבריו הטובים ותמיד דואג שיקבלו את מה שהם זקוקים לו. הוא משחק שח-מט עם הפיל (שחושב וחושב לפני כל מהלך שלו), מתחרה בריצה נגד הצב (שאף פעם לא מפסיד), יושב בשקט עם הפינגווין (הביישן מאוד), משאיל ממחטה לקרנף (שֶׁאפו תמיד דולף) ולעת ערב קורא סיפורים לינשוף (שפוחד מן החושך). יום אחד שומר גן החיות המסור, מוריס מגי, מתעורר עם צינון נוראי ונאלץ להישאר בביתו. החיות חשות בחסרונו של חברן הנאמן ותוהות היכן הוא. בדאגה רבה הן מחליטות שעליהן לנסוע אל ביתו ולהנעים את זמנו. החיות משמחות את מוריס, ואת שגרת יומן ושגרת יומו הקבועה הן מבצעות בביתו – הפיל משחק שח-מט עם מוריס, הצב משחק מחבואים עם מוריס מפני שהוא עייף מכדי לרוץ, הפינגווין יושב על המיטה ומחמם את כפות רגליו, וכאשר מוריס מתעטש, הקרנף מביא לו ממחטה במהירות.

ביקורת ופרשנות

בר חיון, כתב בעיתון הארץ, כתב במאמר ביקורת על הסיפור שהעלילה פשוטה למדי, כמעט דלה, גם בהשוואה לרוב הספרות המיועדת לבני ארבע, אך זהו סיפור שטומן בחובו כמה מתנות נהדרות, חלקן מפתיעות. הוא מוצא בסיפור מספר רבדים: ״ראשית, העובדה שחבריו של מוריס הם בעלי חיים מעמידה כבר בהתחלה מצב בלתי מאוזן״, ״אין באמת ציפייה שהם יעניקו לו משהו קונקרטי בתמורה, וכך מצטיירת תמונה של חברות חסרת תנאי.״ הוא מוסיף כי: ״הרושם הזה מועצם עוד יותר מתוקף מיקומם של בעלי החיים בגן החיות״, ״מפני שאף אחד אינו מצפה שהחיות ייצאו ממנו כאחרוני המבקרים ויתפסו אוטובוס כדי לסעוד את חברם החולה״. לדעתו של בר חיון, סטד ממחיש כי למרות שערבות הדדית היא תנאי לחברות אמת, היא לעולם אינה דבר מובן מאליו. וכבר כאן הסיפור הקטן והדל לכאורה מצליח להשיג הרבה מאוד.

רובד נוסף אליו מתייחס בר חיון הוא אופן עיצוב הדמויות: ״החיות מתגלות כטיפוסים מובחנים, כאילו היו בני אנוש, ובשום אופן אינן מתמצות לכדי מכלול הסטריאוטיפים המזוהה אתן – הינשוף, למשל, פוחד מהחושך; והצב, למרות אטיותו, חייב לנצח בכל תחרות ריצה.״ ובקשר לדמותו של מוריס בר חיון כותב: ״מוריס הוא מעין זקן-ילד, שעל אף גילו ושפת גופו האטית והשפופה בכל זאת ישן עם דובי וחולק תשוקה למשחק, ובשל כך, בין השאר, יצליח לעורר הזדהות בקרב הקוראים הצעירים״.

ד״ר נירה לוין מתייחסת בכתבת ביקורת על הספר באתר הביקורות הספרותיות ״דףדף״ לצד נוסף של הסיפור: לדעתה, ״"תהיה בריא מוריס מגי" הוא סיפור על חברוּת אמת, סיפור על בדידות שסופו אופטימי: מוריס מגי הוא איש בודד, בודד מאוד: הוא גר לבדו בבית קטן התקוע בין שני בתי קומות. במטבחו יש ספל אחד וקערית אחת וקומקום אחד, וכשהוא מכין לעצמו ארוחת הבוקר – קערית הסוכר היא בת שיחו. באגרטל רק פרח אחד, ועל הקיר תמונה אחת שנראה בה פינגווין אחד. אפילו היצורים הנקרים בדרכו הם לבדם: ציפור אחת, עכברון אחד. גם בגן החיות נראים רק בעלי חיים בודדים – פיל אחד, קרנף, צב, ינשוף...

הסיפור הקטן מראה איך החיבה השוררת בין מוריס לבין כל אחד מבעלי החיים הופכת את הבודדים לחבורה, שחבריה קרובים זה לזה, נוגעים זה בזה, מפגינים חיבה זה כלפי זה ופועלים יחד״.

איורי הסיפור

האיורים של הסיפור מכילים פרטים נסתרים שעוזרים להעניק אופי לכל דמות ודמות בסיפור הן מבחינת מבחר הצבעים שבו השתמשה ארין והן בקווים העדינים שיצרה. האיורים המפורטים עוזרים לנסוך עדינות גם בחיות הגדולות והכבדות כמו הפיל וגם להאנישם. ארין יצרה את איורי הסיפור באמצעות טכניקת עץ ועפרונות – הֶדפסי עץ שעליהם ארין הוסיפה קווים עדינים ביותר באמצעות עיפרון, וכן השתמשה בפלטת צבעים יחד עם צהוב ואדום שיצרו ניגודיות.

עיצוב הדמויות עצמן גם כן מכיל פרטים קטנים שיוצרים את קסם העדינות של הסיפור. ביניהם הצורה שבה מוריס והפינגווין יושבים ועומדים כשקרסוליהם מופנים פנימה. את הקסם הזה ניתן לראות גם בסופו של הסיפור כאשר החיות עומדות מסביב מוריס לקראת השינה – רגלו השמאלית של מוריס נמצאת על האף של הקרנף, וידו השמאלית על החדק של הפיל – מדובר בנגיעות עדינות, קטנות ופשוטות שמכילות אנושיות ורגישות. אלה יוצרים את תחושת החיבה לדמויות בסיפור ואת ההזדהות איתן.

בתוך האיורים העדינים מסתתרת גם עלילת משנה המתבטאת בסיפורו של הבלון האדום שמלווה את העלילה המרכזית מן ההתחלה ועד הסוף. בתחילת הסיפור ניתן לראות את הבלון מחלון הבניין השכן של מוריס. לאחר מכן הוא נראה באוטובוס אחוז, כנראה, על ידי דמות הנוסעת אל גן החיות. בהמשך, הבלון משוטט באוויר ונתפס על ידי הפינגווין שמביא אותו אל ביתו של מוריס כאשר נסע לשם עם חבריו. בסצנת הסיום של הסיפור, כאשר כל החברים לנים אצל מוריס, ניתן לראות את הבלון מרחף מחוץ לביתו לאור הירח. מסע הבלון מתגלה כמעגל סגור שבא לבטא נתינה לאחר וקבלה בתמורה. נוסף על כן, הוא מבטא גם את עיקרון האהבה ההדדית, אהבה שעוברת בין אחד לאחר ואף פעם לא נפסקת.

המבקרת של מגזין הספר הורן קיטי כינתה את האיורים של הסיפור כמצוירים היטב ומשלימים את הטקסט העדין. ארין זכתה בשנת 2011 במדליית קולדקוט על האיורים שלה ויו״ר הוועדה, ג׳ודי צוקרמן, שיבחה את הספר ואף אמרה: ״אפיון חביב ואקספרסיבי באיורי חילוף שניתנו בגוונים עמומים מייחדים את ספר התמונות הנצחי הזה״.

ביקורות ומוסר השכל

הסיפור קיבל ביקורות טובות מ־Krikus Review ומ־Publishers Weekly שכינו אותו "הספר הטוב ביותר של השנה" ואף ״הניו יורק טיימס״ הגדיר אותו כאחד מספרי הילדים המאוירים הטובים ביותר לשנת 2010. שבחים אלה היו הודות לאיורי העץ המיוחדים של הסיפור ולמסר החשוב שמעביר – תמיכה ועזרה לחברים.

בסיפור מוצגים ערכי החברות, הנתינה ההדדית, העזרה ההדדית והתמיכה ההדדית. בסיפור ערך החברות מוצג כחברות בין שומר גן החיות, מוריס מגי, לבין חיות הגן. אפשר לראות איך מוריס קם כל בוקר בחריצות לגן החיות ומקדיש זמן ואהבה לכל אחת מחיות הגן (כמו קריאת סיפורים לינשוף). כאשר מוריס מתעורר חולה, ערך ההדדיות בא לידי ביטוי – כל חיות הגן, להן מוריס מקדיש הרבה מזמנו, דואגות לו ובאות לבקר אותו. החיות נוסעות לביתו של מוריס כדי לארח לו חברה ולא להשאיר אותו לבד, כפי שהוא לא משאיר אותן לבד.

עוד מוסר השכל הנלמד מן הסיפור הוא יחס אנושי לבעלי החיים. במשך כל הסיפור מוריס מתייחס לבעלי החיים כאל בני אדם, וכך גם כותב הסיפור. הדבר בא לידי ביטוי נוכח העובדה שהכותב והמאיירת בחרו להאניש את בעלי החיים כנוסעים באוטובוס לבקר את חברם, את הינשוף כקורא לעמוס סיפור וכדומה. במקרה של הסיפור הזה לא מדובר רק בהאנשת הדמויות, למשל פינגווין עם גרביים, אלא מתן חיים ונשמה לכל דמות ודמות. בטסי בירד, מנהלת פיתוח האוסף של הספרייה הציבורית של אוונסטון , אף כתבה במאמר ביקורת על הסיפור באתר ״School Library Journal״ שכאשר היא מסתכלת בעיני הדמויות בסיפור היא רואה חיות שלכל אחת מהן חיים עשירים, כל אחת עברה משהו בחייה וראתה דברים בחייה ויצאה מהן חכמה יותר.

לפי פרשנותה של ד"ר נירה לוין, ניתן ללמוד מן הסיפור גם על בדידות והתחושה הקשה שהיא משרה, שמסתיימת בצורה אופטימית. הבדידות מתבטאת בחייו של מוריס אשר חי בגפו וכן נוכח העובדה כי כל פריט בביתו הוא פריט בודד מסוגו. גם בגן החיות נראים בעלי החיים בודדים. הסיפור מבטא איך חיבה (במקרה הזה בין מוריס והחיות) מחברת בין כל אחת מהחיות והופכת אותן לחבורה. בחבורה זו כל אחד קרוב לאחר וכל אחד דואג, תומך ומפגין חיבה לזולת. בחבורה זו תמיד נשארים תמיד ביחד, לטוב ולרע ולא משאירים אף אחד מאחור.

עיבוד הסיפור

בשנת 2015 הועלה הספר לבמת התיאטרון בתיאטרון הקרון בירושלים. עיבוד הספר להצגה התבצע על ידי מעין רזניק ואיילת גולן.

העיבוד זכה לשבחים ולביקורות מעולות. שי בר־יעקב, כתב בידיעות אחרונות: "עיבוד נאה לספר ילדים מקסים... הבובנאית הצעירה והמוכשרת מעין רזניק והבמאית הרגישה איילת גולן יצרו הצגה הנאמנה מאוד לסגנון האיורים של הספר... המופע מתרחש על שולחן עבודה גדול שהופך בהדרגה לעולם המופלא של מוריס... זוהי יצירה מלאה קסם והמצאות, המחיה סיפור קטן, מרגש ומחמם לב. היא נהנית גם מתרומתו של יהונתן בן חיים, מוותיקי הקרון, שבקולו החם והאירוני מלווה את ההצגה כמספר".