תודוס איש רומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תודוס איש רומי היה מנהיג בקהילת יהודי רומא בתקופת התנאים. זמנו המדויק אינו ידוע.

התנא רבי יוסי מספר עליו שהנהיג ברומא מעין תחליף לקרבן הפסח, אכילת גדי שנצלה בשלמותו ("גדי מקולס") בליל הסדר. המעשה זכה לביקורת חריפה מצד חכמי ארץ ישראל, שאמרו שראוי לנדות אותו אלמלא מעמדו המיוחד. לדעתם יש מקום לחשש שהמנהג ייתפס כהקרבת קרבנות מחוץ לבית המקדש, דבר האסור לחלוטין על פי ההלכה.[1] [2]

התלמוד (פסחים נג ע"ב) מתלבט האם נמנעו מלנדות את תודוס משום שהיה אישיות תורנית או משום שחששו ממנו. מסקנת התלמוד שהיה אישיות חיובית, שכן הובאה דרשה בשמו:

"מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש? - נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים: ומה צפרדעים, שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהו 'ובאו ועלו... ובתנוריך ובמשארותיך'... בשעה שהתנור חם, אנו, שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה".

עוד מספר התלמוד שתודוס היה מפרנס תלמידי חכמים.

אישיות נוספת שהוזכרה לצד תודוס איש רומי היא פלטון איש רומי, שהציע מקור דרשני אחר למסירות נפשם של חנניה מישאל ועזריה.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוספתא ביצה ב, טו. על פי גרסת התלמוד בברכות יט ע"א מי ששלח לנדותו הוא שמעון בן שטח, ולפי זה ניתן לתארך את זמנו למאה ה-1 לפנה"ס. אולם הגרסה שם מפוקפקת ואיננה מתאימה לכתבי יד ולמקבילות בספרות חז"ל, בהן הושמט שמו של שמעון בן שטח מן הסיפור, כפי שהעיר בדקדוקי סופרים.
  2. ^ מנהג מקביל לזה של תודוס עשה גם רבן גמליאל בביתו (משנה, ביצה ב, ז), אך הוא לא הנהיג זאת ברבים.
  3. ^ מדרש תהלים מזמור כח. דרשה נוספת של איש זה מופיעה במדרש שיר השירים רבה, פרשה ח א.