היפרגליקמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היפרגליקמיה (היפר=עודף, גליק=גלוקוז, סוכר, המיה=מגיע מהמילה היוונות "המוס" שפירושה דם) היא רמה גבוהה של סוכר בדם.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב תקין, אצל אדם בריא, לאחר אכילת מזון כלשהו המכיל סוכר, מופרש לדם הורמון הנקרא אינסולין. האינסולין מאפשר לסוכר להקלט בתאים. כך שומר הגוף על רמות קבועות יחסית של סוכר בדם, ומונע מצב של היפרגליקמיה.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל חולים במחלת הסוכרת, עלולה להיות בעיה בהפרשת האינסולין או ביכולת השפעתו על התאים. במצב כזה, לא יקלט הסוכר בתאים לאחר אכילת מזון כלשהו, אלא יישאר בדם. ריכוז הסוכר בדם יעלה, ויתרחש מצב המכונה היפרגליקמיה.

אבחון ובדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שריכוז הסוכר בדם עולה, ניתן לשלול או לאבחן היפרגליקמיה באמצעות בדיקת דם פשוטה. הבדיקה יכולה להתבצע על ידי לקיחת דם מהחולה במבחנה ובדיקתו במעבדה, או בעזרת מכשיר פשוט הנקרא גלוקומטר, שמאפשר למדוד את ריכוז הסוכר בדם באמצעות דקירה קטנה באצבע בלבד.
את ריכוז הסוכר בדם מודדים ב-%mg או ב-mg/dl (מיליגרם לדציליטר, עשירית הליטר). ריכוזי סוכר תקינים נחשבים בין 60mg/dl ל 140mg/dl. במקרים של היפרגילקמיה, ריכוז הסוכר בדם יהיה מעל 140mg/dl.

סימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצב התדרדרות מצבו של החולה בהיפרגליקמיה יהיה איטי בהשוואה לקצב התדרדרות חולה במצב ההופכי- היפוגליקמיה. חולה סוכרתי יפתח בטווח של 12-48 שעות סימני לחץ ומצוקה, תוך מתן שתן (מתוק) בתדירות גבוהה. החולה ירגיש רעב, חולשה, יזיע בכל חלקי גופו, וייראה סמוק למדי. מפַ‏‏ה החולה ניתן להריח ריח אצטון. זהו ריחם של גופי הקטון המופרשים בגוף במצב זה. בין היתר, ייתכן ויופיעו גם בחילות והקאות מרובות.

סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטווח קצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם יכול להיות במצב של היפרגליקמיה לזמן קצר, מבלי שיגרם לו נזק כלשהו. גם אנשים בריאים עלולים להיות במצב של היפרגליקמיה עד שגופם יאזן את רמות הסוכר בדם וזאת מבלי שיגרם להם כל נזק. עיקר הסכנות של היפרגליקמיה מתייחסות לטווח הארוך.

לטווח ארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשבדם החולה יש ריכוז גבוה של סוכר, עלול הסוכר לשקוע בכלי הדם. מכאן, שהסכנה העיקרית היא היצרות כלי דם וחסימתם. הסיבוך העיקרי בתחום זה הוא היצרות של כלי דם קורונירים|כליליים שמספקים דם ללב. חסימה של כלי דם אלה תגרום לאוטם בשריר הלב. ייתכנו חסימות בכלי דם קטנים נוספים, כמו אלה שבעין למשל. חסימה של כלי דם אלה תוביל למחלות עיניים שונות כמו קאטרקט או עיוורון. כלי דם נוספים העלולים להחסם הם כלי הדם של הכליות, ולכן נזק כלייתי הוא סכנה נוספת במצב של היפרגליקמיה. מלבד כל הנזקים שהוזכרו עד כה, הרבה חולי סוכרת הם קטועי גפיים. הנזק לרקמת הגוף נגרם כתוצאה מהפרעה באספקת הדם לגפיים, בשל היצרות כלי הדם.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול העיקרי נגד היפרגליקמיה הוא מניעה. הכוונה היא לאיזון הסוכרת אצל האדם החולה, וזאת על ידי תזונה מאוזנת, סדר יום בריא ומסודר, ולקיחת התרופות במועד הנכון. כל אלה ימנעו חריגה מרמות הסוכר התקינות בדם. מלבד זאת, הטיפול היחיד הוא מתן אינסולין (אם יש, ובאישור רופא בלבד) וקריאה לעזרה-101 (מד"א). הטיפול וההשגחה המקצועיים ביותר יבוצעו בבית החולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.