תסמונת הרגליים חסרות המנוחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבדלים באופי השינה, באדום מטופלים הסובלים מתסמונת הרגליים חסרות המנוחה, בכחול אנשים בריאים

תסמונת הרגליים חסרות המנוחה (נקראת גם "תסמונת הרגל חסרת המנוחה" ו"מחלת וויליס-אקבום" (Willis-Ekbom), באנגלית: Restless Legs Syndrome או בקיצור RLS) היא הפרעה נוירולוגית תחושתית אשר מתבטאת בצורך עז להזיז את הרגליים המלווה בתחושה לא נעימה ברגליים בשעות מנוחה ושינה. התסמונת הזאת גורמת לסובלים ממנה לסבול גם מהפרעות בשינה, שינה לקויה, חוסר תפקוד יומיומי, מתח ואי נעימות וכתוצאה מכך איכות החיים של הסובלים מהתסמונת יורדת משמעותית במצבים קשים של ההפרעה[1].

שכיחות ההפרעה הזאת בעולם המערבי נעה בין 5-11.5% ובאסיה בין 1-7.5%. נראה כי ההבדלים בשכיחות נובעים מסיבות שונות, כולל סיבות גנטיות, סביבתיות ותלויות תרבות[2].

הפרעה זאת שכיחה גם במטופלים שסובלים ממחלות נוספות, כגון אי-ספיקת כליות כרונית, מחלות נוירולוגיות (כגון נוירופתיה), דלקות מפרקים ובעיות בכלי הדם. מצבים רפואיים שעלולים להחמיר את התסמינים של התסמונת הזאת כוללים מחלת כליה, איבוד דם, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ומחלת פרקינסון. גם הריון עלול להחמיר את התסמינים ולהיות קשה. בהשוואה לנשים לא הרות, השכיחות של התופעה היא פי 3 בהריון, התסמינים חזקים במיוחד בטרימסטר האחרון של ההריון ונעלמים מיד לאחר הלידה[3].

לחסר ברזל יש השפעה על הופעת התסמינים ורמות נמוכות של פריטין קושרו עם התסמונת ולכן חלק מהטיפול כולל לפעמים גם מתן של טבליות המכילות ברזל.

בשל מעורבות המוליך העצבי דופמין בהפרעה זאת ובהפרעות קשב, התופעה תוארה גם אצל ילדים ומבוגרים שסובלים מ-ADHD.

קיימות תרופות שעלולות להחמיר את התופעה וביניהם, תרופות נוגדות דיכאון (כולל תרופות ממשפחת ה-SSRI וה-SNRI), תרופות נוגדות בחילות והקאות וחוסמי תעלות סידן. קפאין עלול להחמיר את התופעה ואת הפרעות השינה, וכמו כן צריכה גבוהה של אלכוהול קשורה בהחמרת התסמונת.

תסמינים וסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובלים מתסמונת זאת סובלים מהתסמינים הבאים:

  1. צורך להזיז את הרגל המלווה בתחושה לא נעימה. למרבית המטופלים קשה לתאר את התחושה הלא נעימה ומשתמשים במילים כגון לא נוח, כואב, מרגיש כמו מחטים שדוקרות, תחושה שמשהו זוחל שם, מגרד ועמום. לעיתים המטופלים מרגישים כאילו הרגל נרדמה ויש גם מטופלים שיש להם צורך עז להזיז את הרגליים גם בלי תחושה לא נעימה.
  2. ישיבה או שכיבה עלולה להחמיר את הופעת התסמינים ועלולה לגרום למטופל רצון להזיז את הרגל.
  3. התסמינים מחמירים בערב ובלילה
  4. תזוזה ותנועה עוזרים להקל על התסמינים
  5. התסמינים עלולים להופיע גם בזרועות הידיים ולא רק ברגליים
  6. הפרעות בשינה, קושי בשינה, שינה לא איכותית

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופות שנחקרו בטיפול בתסמונת זאת הן בעיקר אגוניסטים לדופמין (כגון פרמיפקסול) ולבודופה. למרות שתרופות אלו נמצאו יעילות, המתן שלהם לאורך זמן עלול לגרום להופעה של החמרת התסמינים.

תרופות נוספות כוללות את גבאפנטין ו-פרגבלין שהן שתיהן תרופות שמשמשות בטיפול בנוירופתיה. התרופות האלו בהרבה פעמים ניתנות עוד לפני שנותנים את האגוניסטים לדופמין. הסיבה העיקרית היא פחות סיכון להחמרת התסמינים. יחד עם זאת קשישים רגישים יותר לתופעות הלוואי של תרופות אלו.

תרופות נוספות שנותנים לסובלים מהתסמונת כוללים תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים על מנת לטפל בהפרעות השינה והקושי לשמר שינה על פני לילה שלם.

ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שחסר בברזל קשור בהופעת התסמונת, יש לעשות בדיקות דם ולתת טיפול בברזל לסובלים מחסר בברזל. נשים נוטות לסבול יותר מחסר ברזל וכמו כן מטופלים עם אי-ספיקת כליות כרונית סובלים בדרך כלל מאנמיה קשה ואורמיה שעלולה להחמיר את התסמינים.

טיפול לא תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הלא תרופתי[4] כולל:

• שינויים התנהגותיים ושינויים באורח החיים- לדוגמה הפחתת צריכת קפאין, הימנעות משתיית אלכוהול, ביצוע פעולות בזמן ישיבה (כגון פתירת תשבצים), ביצוע פעולות גופניות (כגון רכיבה על אופניים, שחייה או הליכה), ביצוע מתיחות לרגליים לפני השינה וכו'

• שינויים בתזונה - אין ראיות מבוססות מדע ומחקר ששיטות אלו עובדות אבל חלק מהמטופלים מדווח על שיפור כאשר יש שינוי בתזונה (הימנעות מקפאין, מונוסודיום גלוטומט, דיאטה ללא גלוטן).

• שימוש בתוספים כגון מתן מלטונין, מתן ברזל, מתן של ויטמין B6, מתן של מולטי-ויטמינים, שימוש בצמחי מרפא כגון ג'ינקו בילובה, כורכום, פסיפלורה וצמחים מרגיעים אחרים. אין הוכחה מבוססת ראיות באשר ליעילותם של תוספים אלו בתסמונת הרגליים חסרות המנוחה.

• שימוש במכשירים ותכשירים להקלה

• טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Becker PM and Novak M. Diagnosis, comorbidities, and management of restless legs syndrome. Curr Med Res Opin. 2014 Aug;30(8):1441-60.
  2. ^ Koo BB. Restless Leg Syndrome Across the Globe: Epidemiology of the Restless Legs Syndrome/Willis-Ekbom Disease. Sleep Med Clin. 2015 Sep;10(3):189-205
  3. ^ Prosperetti C and Manconi M. Restless Legs Syndrome/Willis-Ekbom Disease and Pregnancy. Sleep Med Clin. 2015 Sep;10(3):323-9.
  4. ^ Denise Sharon. Nonpharmacologic Management of Restless Legs Syndrome (Willis-Ekbom Disease): Myths or Science. Sleep Med Clin 10 (2015) 263–278

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי