תצורת בענה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תצורת בענה בגאולוגיה היא תצורה הבנויה מאבן גיר. לאבני התצורה יש חשיבות כלכלית עקב היותן אבני בנייה מבוקשות: "מֶלֶכֶה", גיר לבן גס-גביש ו"מיזי חילו", גיר לבן דק- גביש. בדרך כלל שכבות המלכה עבות ומעליהן מונחות שכבות דקות של מיזו-חילו. עובי התצורה כ-100 מטר.

התצורה נקראת על שם כפר בענה בגליל התחתון, שם תוארה לראשונה על ידי הגאולוג אשר שדמון. תצורה זו היא מחבורת יהודה, וזמנה בתקופת הטורון, הנכלל בתור הקרטיקון העליון וגילה המשוער הוא 88–95 מיליון שנה.

הרכב התצורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה במגרש הרוסים

אבני תצורת בענה, המיזי-חילו וה"מלכה", הן המשובחות באבני ירושלים. הן מורכבות מרבבות שלדיהם של יצורי ים ואצות-ים גירניות. הן בנו שוניות בחופיו של האוקיינוס הרדוד שכיסה בעבר הרחוק את ארץ ישראל. סחף נהרות לא הגיע לאוקיינוס ולכן הקלציט בסלעים לא הופרד ממי הים, במשך תקופה ארוכה, השלדים נמסו, התגבשו, התהדקו והתקשו בלחץ הטין הנערם עליהם, עד שהפכו לסדרה איתנה של גיר משוכב, צח ומבהיק.

מיזי-חילו (המתוקה) מורכבת מגבישים מיקרוסקופיים צפופים המקנים לה מראה צהוב-לבן אחיד. קלציט מקושט ב"תפרים" דקיקים ומסולסלים, הקרויים סטילוליטים. היא קשה לסיתות ונשברת בשברים חלקים, חדי קצה. לובנה של האבן כמעט שאינו עומם עם השנים. אמנם אין היא סופגת לחות עקב צפיפותה ולא במהרה יתפתחו עליה כתמי אצות וחזזיות.

אבני המיזי-חילו ניתנות לצפייה בירושלים החדשה בכנסייה הרוסית במגרש הרוסים ובארמון הנציב - כיום מטה האו"ם.

אבן ה"מלכה" המלכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבני הכותל הדרומיות - ראו את האבנים התחתונות

אבן ה"מלכה" המלכותית נחשבת למעולה. בהיותה טרייה היא לבנה כחלב. רבים מגבישיה גדולים ונוצצים. המלכה רכה לחציבה מן המיזי-חילו, אך במגע ממושך עם האוויר היא מתקשה. למרות נקבוביותה אין היא נכתמת באצות וחזזיות - אולי על שום נקיונה מחרסית ומתרכובות ברזל.

לאבן זו יש מסורת עתיקה בשימוש. בירושלים החלו לבנות באבן בראשית המאה ה-10 לפנה"ס. הגבעה שהייתה ידועה בשם "גורן ארוונה", ולימים בשם הר הבית, הייתה עשויה סלעי מלכה משובחים שנחשפו צפונה עד לגבעה גבוהה עוד יותר, אשר לימים נודעה בשם "הבירה", או בשיבוש מיוונית: חקרא ("הגבוהה").

הישראלים בעזרת אומנים פיניקיים מצור ומגבל בנו את העיר. עיקר המפעלים יוחסו לשלמה. בשטח נותרו העדויות לתכנון, כאשר החציבה תוכננה בקפדנות להקנות להר המוריה מערכת מצוקי הגנה מעבריו, חפיר מגן עמוק מצפונו, ומערכת בריכות ותעלות מים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איתמר פרת אבן מאסו הבונים - בתוך "טבע וארץ" אייר תשמ"ז, מאי 1987, חוברת 294 בהוצאת החברה להגנת הטבע, מערכת טבע וארץ - קוים לתולדות החציבה בירושלים