חבורת יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האכסניה-האוסטרית-ירושלים - שילוב בין גיר האבן הלבנה: "מֶלֶכֶה" לבין האבן: "מיזי אחמר" - אדמדם בהיר

חבורת יהודה היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל. הסלעים המרכיבים את חבורת יהודה הם: דולומיט, גיר וקירטון. מהתקופות : קנומן - טורון מתוֹר הקרטיקון.

חבורת יהודה חשובה ביותר מבחינה הידרולוגית מכיוון שהיא היא שלד אקוויפר ההר, וממנה שואבים את מי התהום. כמו כן היא מקור חשוב לאבני הבניה המוכרים בשמות: "מלכה" - לבן בהיר ו"מיזי אחמר" - אדמדם בהיר.

הגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרי הגליל סלעי החבורה יוצרים נוף טרשי-מצוקי אופייני. עוביה כ-700 מטר. היא נחלקת לחמש תצורות, מהקדומה שבהן לחדשה שבהן[1]:

  • תצורת כסולות - דולומיט
  • תצורת כמון - דולומיט
  • תצורת דיר חנא - דולומיט או קירטון עם צור - ברכס ראש הנקרה
  • תצורת סיכנין - דולומיט
  • תצורת בענה - אבן גיר - לאבני התצורה יש חשיבות כלכלית עקב היותם אבני בניה מבוקשות: אבן גיר לבנה גסת-גביש המכונה "מֶלֶכֶה", ואבן גיר לבנה דקת-גביש המכונה "מיזו חילו". בדרך כלל שכבות המלכה עבות ומעליהן מונחות שכבות דקות של מיזו-חילו. עובי התצורה כ-100 מטר.

השומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרי השומרון החבורה מיוצגת על ידי סלעי גיר קשים הכוללים שכבות דקות של חוואר. עוביה נאמד ב-1,000 מטר. בשטח היא ניכרת בנוף הטרשי, בגובה של חצי מטר עד מטר וחצי. על סלעים אלה מתפתח קרום נארי שהוא קרום בליה המתפתח בתנאי אקלים לח על סלעים גיריים.

התצורות העליונות שלה תצורת ורדים ותצורת בענה מופיעות בשומרון:

  • תצורת הוורדים נחשפת, בין השאר, במערב השומרון, בערוצים עמוקים. עבייה המרבי החשוף הוא 90 מטר. גילה קנומן עליון והיא בנויה דולומיט גס גביש, קשה, היוצר נוף של טרשים אפורים.
  • תצורת בענה נחשפת באזור המחצבות שמדרום לכביש שכם - טול כרם, באזור משולש הכפרים א-רמה, כפר ראעי-עלאר, בשולי קמר אום אל-פחם ובאזור עזמוט שבשולי קמר פרעה. הסלע השולט הוא אבן גיר דקת-גביש, משוכבת היטב, עם בליה קרסטית. גיל התצורה טורון ועוביה נע בין 40 מטר ל-120 מטר.

יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרי יהודה נחשף מחבורה זו חתך של 900 מטר המורכב מהתצורות הבאות:[2]

  • תצורת כפירה - גיר, דק-גביש ודולומיט.
  • תצורת גבעת יערים - דולומיט אפור, גס גביש עד בינוני גביש.
  • תצורת שורק - דולומיט חוארי צהבהב לחלופין עם שכבות חואר - עליה רוב הטרסות החקלאיות. מעיינות עין חמד וסטף נובעים משכבה זו.
  • תצורת כסלון - מופיע כמצוק כהה אחיד, הבולט בנוף - מורכבת מדולומיט אפור וגיר דק-גביש.
  • תצורת בית מאיר - שכבות דקות של דולומיט צהבהב לחלופין עם שכבות חואר. מתאים לטרסות חקלאיות.
  • תצורת מוצא - השכבה החשובה בהרי יהודה שכן היא בנויה משכבות חואר - העוצרת מים. ממנה נובעים מאות מעיינות קטנים.
  • תצורת עמינדב - דולומיט משובח המשמש לאבני בניה "מלכה". בונה את הר הקסטל והר צובה.
  • תצורת כפר שאול - בנויה קירטון וקירטון חוארי לבן, רך ופריך, הגיר מוכר בתור אבן ריצוף בשם "מיזי די יאסיני".
  • תצורת ורדים - נוף טרשים נחשפה בגבעת רם ובגבעת הוורדים. בתצורה זו, בגובה 400 מטר מעל פני הים, נוצרו המערות הידועות בהרי יהודה: מערת שורק, מערת שמשון ומערת התאומים[3].
  • תצורת בענה – הפרט התחתון, ממנו מופקות אבני בניה מסוג "מיזי אחמר". יוצר שכבה אוצרת מים ממנה נובע מעיין השילוח; הפרט האמצעי, גיר מסיבי, גס גביש, ממנו מפיקים את אבני "מלכה" - מהם בנוי הכותל המערבי. אבני ה"מלכה" נחצבו כנראה במערת צדקיהו. הפרט העליון, בנוי אבן גיר דקת-גביש - "מיזי חילו" שאף היא משמשת לבניה.

נגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורת יהודה בנגב חולקה לתצורות חצרה, דרורים, שבטה ונצר. תצורת חצרה חולקה לחמישה פרטים: חביון, עין יורקעם, צפית, אבנון ותמר. החתך הסטרטיגרפי מהבסיס לגג החבורה[4]:

  • פרט חביון - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן ובנחל צפית בעובי של כ-140 מטר. תצורת חביון מונחת באי התאמה מעל תצורת חתירה מחבורת כורנוב ובבסיסה אבן גיר המכילה גלאוקוניט. חלקה התחתון בנוי מאבן גיר, דולומיט ואבן גיר דולומיטית צהובה ואפורה, דקי גביש בחילופין עם חוואר ואבן גיר חווארית צהובים. חלקה העליון בנוי אבן גיר דולומיטית משוכבת היוצרת מצוק אופייני.
  • פרט עין יורקעם - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, בנחל עורץ ובקמר ירוחם בעובי 50 עד 80 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר רכה, לבנה עד צהובה, דקת-גביש עם תרכיזי קוורץ, בחילופין עם שכבות חוואר צהוב-אפור.
  • פרט צפית - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, בנחל עורץ ובקמר ירוחם בעובי 40 עד 50 מטר. החלק התחתון הוא מצוקי ובנוי מדולומיט ודולומיט גירי מסיבי, גס עד בינוני גביש, בצבע צהוב, אפור, חום, אדמדם בבליה. החלק העליון בנוי דולומיט ואבן גיר דולומיטית משוכב היטב, בצבע אפור בהיר, חום בבליה, דק גביש.
  • פרט אבנון - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, לאורך מצוק ההעתקים, באנטיקלינות אפעה, דיה וירוחם בעובי 60 עד 100 מטר. בתצורה מובחנות שלוש יחידות. היחידה התחתונה בנויה מאבן גיר קירטונית צהובה, רכה, דקת-גביש, מכילה במקומות תרכיזי צור, בחילופין עם אבן גיר חווארית וחוואר צהוב עד ירקרק.
  • פרט תמר - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה,ירוחם, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה, בערוצים, כולל בנחל צין ולאורך מצוק ההעתקים. עובי התצורה 50 עד 80 מטר. התצורה בנויה מדולומיט, דולומיט גירי ואבן גיר בצבע אפור עד צהוב. הופעתה מצוקית.
  • תצורת דרורים - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה בערוצים, כולל בנחל צין ולאורך מצוק ההעתקים. עובי התצורה עד 30 מטר. התצורה בנויה אבן גיר צהובה עד אדמדמה, רכה, בחילופין עם חוואר צהוב.
  • תצורת שבטה - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה לאורך הערוצים, כולל בנחל צין. עובי התצורה עד 40 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר ביוקלסטית לבנה, גסת עד דקת גביש, מכילה תרכיזי צור בעיקר בחלק העליון. השיכוב הוא מסיבי והתצורה יוצרת מצוק אופייני.
  • תצורת נצר - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה לאורך הערוצים, כולל בנחל צין. עובי התצורה עד 50 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר ליתוגרפית דקת-גביש, לבנה עד אפורה, במקומות אחדים דולומיטית, משוכבת היטב. במקומות אחרים אבן הגיר מצויה בחילופין עם שכבות של אבן גיר קירטונית.

מבחר סלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלובן של "פרט ראש הנקרה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלובן של "פרט ראש הנקרה" מתצורת דיר חנה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלי שדות - רשות שמורות הטבע, יעקב מימרן - המכון הגאולוגי, מיפוי שימושי שטח - גיליון שכם, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ בעריכת יעקב אשל, מכללת יהודה ושומרון - מכון מחקר, 1993, קדומים אריאל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]