תקרית ולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימון איי הנסיך אדוארד, מקום התקרית

תקרית ולה (מוכרת גם בשם ההבזק הדרום-אטלנטי) הייתה אירוע "הבזק כפול" של אור שזוהה על ידי הלווין האמריקאי "ולה הוטל" ב-22 בספטמבר 1979.

מומחים שבחנו את המידע שיערו כי ייתכן וההבזק הכפול, מאפיין מוכר של פיצוץ גרעיני, היה תוצאה של ניסוי בנשק גרעיני: "המסקנות של הפאנל הנשיאותי היו מרגיעות, שכן הן הניחו כי ההסבר הסביר ביותר לזיהוי של ולה הוא פגיעת מטאורואיד בלוויין - בעיקר בגלל אי-ההתאמה בקריאות הבהאנגמטר. אחרים שניתחו את המידע, ביניהם סוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקני, המעבדות הלאומיות וקבלנים של משרד ההגנה, הגיעו למסקנה שונה מאוד - לפיה המידע תמך באפשרות כי ב-22 בספטמבר 1979, לווין ולה 6911 זיהה פיצוץ גרעיני."

למרות זאת, מעולם לא יצא מכלל אפשרות שהאות של ההבזק הכפול היה אות אלקטרוני שגוי שנוצר על ידי חיישן מזדקן בלוויין הישן. מעולם לא זוהתה אף האמתה של הפיצוץ, כדוגמת נוכחותם של תוצרי-לוואי גרעיניים באוויר וזאת על אף גיחות רבות באזור של מטוסי חיל האוויר האמריקאי שהותאמו במיוחד לזהות נשורת רדיואקטיבית באוויר.

בנוסף, צוין כי מטאורואידים מסוימים יוצרים פרצי פיצוץ שנמדדים בין כמה קילוטונים של TNT (האירוע המזרח-תיכוני) ועד מגהטונים של TNT (אירוע טונגוסקה) בעודם נכנסים לאטמוספירה. במקרים כאלה הגילויים הפיזיקליים לרוב שונים מאוד מאלה שנצפו בתקרית, מכיוון שמטאורואידים בודדים אינם מפיקים את מאפיין ההבזק הכפול של פיצוץ גרעיני. עם זאת, עלו השערות נוספות, לפיהן הלוויין הבודד זיהה שילוב נדיר וחריג של תופעות טבעיות - כלומר החיישנים תפקדו כראוי, אך האירוע היה לא-גרעיני.

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ההבזק הכפול" זוהה ב-22 בספטמבר 1979, ב-00:53 GMT, על ידי הלוויין האמריקאי ולה הוטל 6911, שנשא חיישנים שונים שעוצבו במיוחד על מנת לזהות פיצוצים גרעיניים. בנוסף להיותו מסוגל לזהות קרני גמא, קרני-X ונייטרונים, הלוויין הכיל גם שני בהאנגמטרים מסיליקון מוצק שמסוגלים להבחין בהבזק האור הכפול המקושר עם פיצוצים גרעיניים - הבזק אור עצמתי ומהיר ואחריו הבזק שני, ארוך יותר.

הלוויין דיווח על מאפייני ההבזק הכפול של פיצוץ גרעיני פנים-אטמוספירי בעוצמה של 2-3 קילוטונים באוקיינוס ההודי בין איי קרוזט (אי קטן ומיושב בדלילות בחזקה צרפתית) ואיי הנסיך אדוארד ששייכים לדרום אפריקה ב-47°00′00″S 40°00′00″E.

למרות הזמן שחלף, עדיין קיים ספק רב לגבי אמיתות הדיווח של הלוויין. הלוויין ולה הוטל 6911 היה פרט מזוג לווינים ששוגרו ב-23 במאי 1969 - למעלה מעשר שנים לפני תקרית ההבזק הכפול, ולווין זה כבר עמד יותר משנתיים אחרי "אורך החיים המתוכנן" שלו ביום בתקרית. היה ידוע כי ללווין יש חיישן הבזק אלקטרו-מגנטי (EMP) תקול והוא פיתח פגם (ביולי 1972) בזיכרון ההקלטה שלו, אולם הפגם הזה פתר עצמו עד מרץ 1978.

בנוסף, הערכות טכניות מוקדמות בחנו את האפשרות לפיה ולה הקליט צירוף של תופעות טבעיות, דוגמת ברק בשילוב עם פגיעת מטאור. כתבות חדשות מוקדמות נוספות מאותה תקופה דנו באפשרות של פגיעת גוף חיצוני גדול, כדוגמת אסטרואיד, בלוויין. חיישני ההבזקים של ולה היו רגישים לברקי-על, דבר שהוביל לנסיעתם של שני מדענים, ג'ון וורן ורוברט פריימן מהמעבדה הלאומית לוס אלמוס, לחקור ברק-על נדיר שהתרחש מעל היבשה באי בל, ניופאונדלנד באפריל 1978. התצפיות שלהם מהאירוע, המוכר בשם 'הפיצוץ באי בל', דיברו על נזק מבני, חיות חווה מתות ומכשירי חשמל שהושמדו בנוסף לראיות נוספות (הרעם של ברק-העל נשמע בקייפ-ברויל, מרחק 55 קילומטרים ממקום האירוע). הפיצוץ באי בל הוא אחד מכ-600 פיצוצים מסתוריים שהתרחשו לאורך קו-החוף המזרחי של צפון אמריקה בין סוף 1977 לאמצע 1978.