תרפיה פרימאלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תרפיה פרימאלית היא פסיכותרפיה מבוססת-טראומה שיצר הפסיכולוג היהודי-אמריקאי ארתור ג'אנוב. לפי ג'אנוב, נוירוזה נגרמת כתוצאה מהכאב המודחק של טראומות ילדות. ג'אנוב גורס שניתן להביא כאב מודחק לתודעה לשם התרתו במהלך הטיפול. תרפיה פרימאלית פותחה כשיטה לשחרור הכאב המודחק באמצעות חווייתו מחדש – דהיינו זיכרונות רגשיים, להבדיל מזיכרונות תפיסתיים – מתוך ניסיון לשחרר את הכאב באמצעות עיבוד מלא ואינטגרציה. כך האדם נעשה יותר אמיתי (כאשר עד כה היה בניתוק מחלקים מאישיותו עקב הדחקה). מטרת היעד של התרפיה היא צמצום או ביטול ההשפעה המכרעת שיש לטראומה מוקדמת על התנהגותו של האדם הבוגר.[1]

התרפיה תפסה מקום חשוב במהלך תקופה קצרה בשנות ה-70 המוקדמות של המאה העשרים, לאחר פרסום ספרו הראשון של ג'אנוב, "הצעקה הראשונית". היא שימשה השראה למאות קליניקות בכל העולם, ששאלו ממנה רעיונות. כמו כן, היא העניקה השראה לדמויות מפורסמות מהתרבות הפופולרית, כמו למשל הזמר ומחבר השירים ג'ון לנון, השחקן ג'יימס ארל ג'ונס והפסנתרן רוג'ר ויליאמס, שהיו תומכים בולטים של תרפיה פרימאלית. מאז ירדה הפופולריות שלה, משום שג'אנוב לא הצליח להגיע אל התוצאות המחקריות הנדרשות לשם שכנוע פסיכולוגים ביעילותה. עם זאת, תומכי השיטה ממשיכים לצדד ולעסוק בתרפיה הפרימאלית או בווריאציות שלה.

מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ג'אנוב, הדרך היחידה לבטל נוירוזה היא לאפשר למטופל הנוירוטי להיזכר בטראומה בסביבה טיפולית. הוא מסביר שהאדם הנוירוטי יכול במצב זה לחוות מחדש את רגשותיו בתגובה לתקריות הטראומטיות המקוריות, אך לבטא כעת את התחושות שהודחקו בשעתן, ובכך להתיר את הטראומה. ג'אנוב האמין שישנו רק מקור אחד לחולי נפשי (מלבד פגמים גנטיים): כאב מוטבע (imprinted pain). הוא טען שמקור יחיד זה של נוירוזה מצביע על כך שייתכן רק מרפא אחד יעיל: חוויה מחדש (re-experiencing).

כאב, צרכים, תודעה והדחקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאוריה הפרימאלית, כאב פרימאלי הוא חסך או פגיעה המהווים איום על התפתחות הילד. הזהרתו של ההורה אינה מהווה בהכרח כאב פרימאלי עבור הילד, לעומת השפלה מוחלטת לדוגמה. תינוק שהוריו השאירו אותו להתייפח בעריסה חש כאב למשל, אך לא הפגיעה כשלעצמה היא שמגדירה כאב פרימאלי אלא ההקשר של הכאב, או משמעותו עבור התודעה המתפתחת של הילד.[2] בתיאוריה הפרימאלית, תודעה אינה רק ערות-מודעת, אלא מתייחסת גם למצב האורגניזם כולו, כולל המוח, בו יש גישה שוטפת בין חלקים.[3]

ג'אנוב מתאר "כאב" ככזה שאינו מכאיב, משום שברגע שהאדם מתחיל לחוש אותו הוא נהפך לרגש, כך שמרבית הסבל נמצא בחסימה או בהדחקה ולא בכאב עצמו. לטענתו, הרבה מכאבי הילדות הם תוצר של צרכים שלא סופקו. בספרו הוא מסביר את השקפתו על צרכים בסיסיים, תוך הסתמכות על פסיכולוגים מוקדמים יותר. צרכינו הראשוניים הנם גופניים בלבד: הזנה, ביטחון ונוחות. בשלב מאוחר יותר מתפתחים צרכים רגשיים דוגמת חיבה, הבנה וכבוד לרגשותינו. לבסוף, מתפתחים צרכים אינטלקטואליים כמו לדעת ולהבין.[4] כשצרכים אינם מסופקים לאורך זמן רב מדי, מסביר ג'אנוב, התוצאה היא כאב.

מקורות הנוירוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התיאוריה הפרימאלית, אנשים רבים סובלים ממידה כלשהי של נוירוזה. נוירוזה זו מתחילה משלב מוקדם מאוד בחיים (במיוחד ב"תקופה הקריטית" - מלידה עד גיל שלוש)[5] כתוצאה מחוסר סיפוק של צרכים. תיתכן טראומה בודדת או מספר טראומות, אך לרוב מדובר בהזנחה או התעללות על בסיס יום-יומי.

נוירוזה, לפיכך, עשויה להתפתח החל בלידה, או אף לפניה. הסברה היא שכאב מאוחר "מתיישב" על כאב זה בתהליך הקרוי "הרכבה" (compounding).[6]

במהלך הילדות, מתפתחות "הגנות" מתוחכמות יותר, כשהצרכים המוקדמים שלא מולאו ממשיכים ללחוץ להשגת מימוש בדרכים סמליות, ולפיכך בלתי מספקות.

פריימאל (Primal)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה פריימאל, כשם עצם או כפועל, מתייחסת לתהליך שבו "חיים מחדש" הרגשה כואבת מהילדות. ג'אנוב מצא, יחד עם חוקר בשם הולדן, שפריימאל מושלם (מהלך שלם של החוויה) ניתן לזיהוי לפי עלייה "קדם-פרימאלית" בסימנים חיוניים כגון דופק, טמפרטורת הליבה של הגוף, ולחץ דם המובילים לחוויית הרגש ואז צניחה של הסימנים הללו לרמה תקינה יותר מזו שהחלו בה. ג'אנוב טען שלאחר הפריימאל ("פוסט-פריימאל") יוצף המטופל בתובנות משל עצמו.

בהתבסס על מחקרים פנימיים שביצע ג'אנוב, הסיקו הוא והולדן שהעלייה הקדם-פרימאלית בסימנים החיוניים מצביעה על כך שההגנות הנירוטיות של האדם נמתחות בידי הכאב המתגבר לנקודה שבה נוצר "התקף חרדה חמור" (התיאור המקובל), והנפילה לרמות תקינות יותר מהקדם-פרימאליות מעידה על פתרון, או שיחרור, הכאב במידה כלשהי.[7]

ג'אנוב הבדיל בין הפריימאל לבין קתרזיס רגשי, או תגובת פורקן, כשתגובת פורקן היא "פסאודו-פריימאל".[8] לפריימאל מתייחסים גם כ"רגש שהתחבר", אך לרוב תהליך החיבור המוחלט של רגש לתודעה (תהליך הפוך מהדחקה) ייקח חודשים או אפילו שנים, ויידרשו לכך פריימאלים רבים.[9]

מערך, תהליך ומשך הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיית העל של תרפיה פרימאלית כמעט לא השתנתה מראשית ימיה. התרפיה מתחילה בשלושה שבועות אינטנסיביים הכוללים חמישה-עשר מפגשים באורך בלתי מוגבל עם מטפל יחיד. בהמשך, המטופל מצטרף למפגשים קבוצתיים עם מטופלים ומטפלים אחרים פעם או פעמיים בשבוע למשך פרק הזמן הנחוץ. מפגשים פרטניים יכולים עדיין להתקיים, אך לא בכל יום.

בספר "הצעקה הראשונית" (יצא לאור באנגלית בינואר 1970, ותורגם לעברית ב-1983 בהוצאת זמורה-ביתן) כתב ג'אנוב "לאחר כשמונה חודשים המטופל לרוב במצב טוב... מטופלים רבים מסיימים לפני פרק הזמן הזה. חלקם נשארים בטיפול עשרה או אחד-עשר חודשים. הכול תלוי במידת החולי שלהם בהתחלה."[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'אנוב ארתור (1983). הצעקה הראשונית. מאנגלית: חיים גליקשטיין. תל-אביב, זמורה-ביתן.
  • ג'אנוב ארתור (1993). הצעקה הראשונית החדשה: תרפיה פרימאלית אחרי עשרים שנה. זמורה.
  • Alexander, Theresa (1997). Facing the Wolf: Inside the Process of Deep Feeling Therapy. Plume. ISBN 0452275210.
  • Holden, E. Michael; Janov, Arthur (1975). Primal man: the new consciousness. New York: Crowell. ISBN 978-0-690-01015-2.
  • Janov, Arthur (1970). The Primal Scream (A Delta Book). Dell Publishing Company. ISBN 978-0-349-11829-1.
  • Janov, Arthur (1991). The new primal scream: primal therapy 20 years on. [Wilmington, Del.]: Enterprise Pub. ISBN 978-0-942103-23-6.
  • Janov, Arthur (2006). Primal Healing: Access the Incredible Power of Feelings to Improve Your Health. Franklin Lakes, N.J.: New Page Books. ISBN 978-1-56414-916-9.
  • Reese, Robert T. (1988). Healing fits: the cure of an epileptic. Los Angeles: Big Sky Press. ISBN 978-0-944592-00-7.
  • Videgård, Tomas (1984). The success and failure of primal therapy: 32 patients treated at the Primal Institute (Janov) viewed in the perspective of object relations theory. Stockholm: Almqvist & Wiksell International. ISBN 978-91-22-00698-5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Arthur Janov, The Cure, The Primal Scream, Dell Publishing Company, 1970, עמ' Chapter 8
  2. ^ Arthur Janov, Prisoners of Pain, Anchor Books, 1980, עמ' 9
  3. ^ E. Michael Holden ;Arthur Janov, Primal man: the new consciousness, New York: Crowell, 1975, עמ' 1-4
  4. ^ Arthur Janov, The new primal scream: primal therapy 20 years on, Wilmington: Enterprise, 1991, עמ' 5
  5. ^ Arthur Janov, Primal Healing: Access the Incredible Power of Feelings to Improve Your Health, Franklin Lakes, N.J: New Page Books, 2006, עמ' 42-48
  6. ^ Arthur Janov, Primal Healing: Access the Incredible Power of Feelings to Improve Your Health, Franklin Lakes, N.J: New Page Books, 2006, עמ' 94
  7. ^ Holden, E. Michael; Arthur Janov, Primal man: the new consciousness, New York: Crowell, 1975, עמ' 137-146
  8. ^ Colin Feltham, Ian Horton (ע), The SAGE Handbook of Counselling and Psychotherapy, SAGE, 2006, עמ' 299
  9. ^ Arthur Janov, The new primal scream: primal therapy 20 years on, Wilmington: Enterprise, 1991, עמ' 362