לדלג לתוכן

0G

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טלפון רדיו נייד

רדיו טלפון נייד הוא מערכת טלפוניה שהשתמשה בקשר רדיו על מנת לאפשר לאנשים לשוחח זה עם זה תוך כדי תנועה, והייתה הראשונה שאיפשרה זאת בטלפוניה. כיוון שבכך היא הקדימה את התקשורת הסלולרית, היא נקראה למפרע 0G או קדם דור. היא השתמשה במערכות לחץ לדיבור (PTT), שירותי טלפון נייד (MTS), שירות טלפון נייד משופר (IMTS) ומערכת טלפון נייד מתקדמת (AMTS). מערכת הטלפוניה המוקדמת הזאת הזכירה ברבים ממאפיינה את הרדיוטלפון, שכיום נמצא לרוב בשימוש במערכות משטרה או במוניות. עם זאת, מערכת ה-0G נתנה לכלל הציבור גישה למערכת הזאת בשילוב Public Switched Telephone Network (PSTN).

רוב טלפוני הרדיו (0G) לא היו נגישים בקלות, אלא היו מחוברים לכלי רכב לשימושם של אנשי עסקים. הטלפונים עצמם הגיעו גם במעין קופסאות או שהם היו ממוקמים לאורך הכבישים, אך היו קשים מאוד לתפעול. הדגם הראשון (MTS), שהושק ב-1949 על ידי AT&T, שקל 36 קילוגרם, רק 3 אנשים יכלו לבצע בו שיחות בו זמנית בכל העולם, ובכללי היה יקר לתפעול, ושיחה אחת יכלה לעלות עד 40 סנט (כיום 5 דולרים). עם זאת, בהמשך, המערכת הפכה לזולה ופרקטית יותר. אחד מן הדגמים האחרונים של אותה מערכת הטלפוניה, הייתה של מערכת האותות האנלגית B-Netz שפעלה בגרמניה המערבית מ-1972. ב-1979, חברת ניפון טלגרף וטלפון (NTT) היפנית, הוציאה את טלפון ה-1G הראשון, שכלל רשת סלולרית חכמה ומערכת אות אנלוגי.

טלפונים ניידים אלה הותקנו בדרך כלל במכוניות או משאיות (ולכן נקראו טלפונים לרכב), אם כי יוצרו גם דגמים במזוודות ניידות. בדרך כלל, המקמ"ש (מקלט-משדר) הותקן בתא המטען של הרכב וחובר בכבל ל"ראש" (חוגה, תצוגה ושפופרת) שהותקן ליד מושב הנהג.[1]

מערכות ראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מוטורולה, בשיתוף עם חברת בל, הפעילה את שירות הטלפון הנייד המסחרי הראשון (MTS) בארה"ב בשנת 1946.[1]
  • רשת A-Netz הושקה בשנת 1952 במערב גרמניה כרשת הטלפונים הסלולריים המסחריים הציבורית הראשונה במדינה.[2]
  • מערכת 1 (System 1), הושקה ב-1959 בבריטניה כ"שירות הרדיו של הדואר של דרום לנקשייר", כיסתה את אזור דרום לנקשייר והופעלה ממרכזת טלפון במנצ'סטר. מערכת זו היתה ידנית (הקישור נעשה באמצעות מפעיל) ובמשך כמה עשורים הכיסוי שלה היה נמוך מאד.
  • המערכת האוטומטית הראשונה הייתה ה-IMTS של חברת בל שהושקה ב-1964 והציעה חיוג אוטומטי אל הטלפון הנייד וממנו.[3]
  • מערכת הטלפונים הניידים "אלטאי" הושקה לשירות ניסיוני ב-1963 בברית המועצות, ונכנסה לפעילות מלאה ב-1965; זו היתה המערכת האוטומטית הראשונה באירופה.
  • Televerket השיקה את מערכת הטלפונים הניידים הידנית הראשונה שלה בנורבגיה בשנת 1966.
  • רשת Autoradiopuhelin (ARP)(אנ') הושקה בשנת 1971 בפינלנד כרשת הטלפונים הניידים הציבורית הראשונה במדינה.
  • רשת Automatizovaný městský radiotelefon (AMR) הושקה בשנת 1978 בצ'כוסלובקיה.
  • רשת B-Netz הושקה ב-1972 במערב גרמניה כרשת הטלפונים הסלולריים הציבורית השנייה במדינה (והראשונה שלא דרשה ממפעילים אנושיים לחבר שיחות).[4]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Geoff Fors, Bell System Car Telephone History, 1946-1995, WB6NVH
  2. ^ A-Netz, Historydraft
  3. ^ Geoff Fors, [https://www.wb6nvh.com/MTSfiles/Carphone5.htm The Growth Years, 1964-70 Introduction of IMTS], WB6NVH
  4. ^ Das B-Netz, oebl.de