50‎ Ways to Say Goodbye

"**50 Ways to Say Goodbye**"
	סינגל בביצוע טריין
	מתוך האלבום California 37
יצא לאור	11 ביוני 2012
סוגה	פופ רוק•פולק רוק•אינדי פופ
בי-סייד	"Brand New Book"
אורך	4:08
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס•סוני מיוזיק אנטרטיינמנט
כתיבה	פטריק מונאהן•אספן לינד•אמונד ביורקלונד
הפקה	אספיונאג' (Espionage)•בוץ' ווקר

50 ways to say goodby (בעברית: 50 דרכים להיפרד) הוא שיר של להקת הפופ רוק האמריקאית טריין. זהו הסינגל השני מתוך אלבום האולפן השישי שלהם "California 37" והרצועה החמישית מהאלבום. השיר נחשב כסוגת מוזיקה עכשווית למבוגרים ומוזיקת פופ. הוא שוחרר בארצות הברית ב-11 ביוני 2012. זהו להיטם האחרון ב-40 המובילים, שהגיע לשיא במקום ה-20 במצעד הבילבורד הוט 100. השיר הגיע למעמד של זהב על ידי הRIAA ב-20 בספטמבר 2012.^[1] למרות שהשיר נקרא "50 דרכים להיפרד", השיר מתייחס רק ל-11 תירוצים ייחודיים בנוגע לפרידה.

הלחנת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

"50 Ways to Say Goodbye" הוא שיר פופ רוק במפתח E ♭ מינור. זה זמן נפוץ עם קצב של 140 פעימות לדקה. הוא משתמש בגיטרות חשמליות ובקטע כלי נשיפה ומושפע ממריאצ'י וגיטרה אקוסטית. הסולן פטריק מונהאן אמר כי השיר היה "בדיחה (גאג) על בחורה שנפרדת מהחבר שלה ומתראה עם מישהו אחר והיא פשוט כל כך לא בוגרת שהדרך היחידה להתמודד עם זה היא פשוט לספר לחברים שלך שהיא מתה."^[2] המילים הן נרטיב של אירוניה שבהן, כדי להציל את "פניו", הזמר טוען שהוא יגיד שחברתו מתה במגוון דרכים מוזרות במקום להודות שהיא זרקה אותו. השיר קיבל מעט השראה משירו של פול סיימון 50 Ways to Leave Your Lover ובמקור היה אמור להיקרא "50 Ways to Kill Your Lover". השם הזה נדחה מכיוון שהוא יכול לעורר מחלוקת. הנושא של השיר גם עוקב אחרי יציאתו של "My Girlfriend's Dead" של The Vandals ב-1998 מתוך אלבומם Hitler Bad, Vandals Good, שנכתב על ידי וורן פיצג'רלד, שבו במקום להתמודד עם המציאות שחברתו עזבה אותו, הוא מספר כי היא מתה במגוון דרכים.^[3]

קליטה ביקורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניק באסט מה"The Re-View" השווה את השיר לסינגל הקודם שלהם מהאלבום ("Drive By") באומרו "למרות שאין לו את האווירה הקיצית הזו [של "Drive By"], השיר החדשני הזה עדיין מוצף על ידי פזמון חביב וידידותי לרדיו".^[4]

הקליפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הקליפ לשיר ביים מארק קלאספלד, ומופיעים בו דייוויד הסלהוף, טארין מנינג, ג'ונתן ליפניקי ושלישיית מריאצ'י, בנוסף לחברי הלהקה פטריק מונהאן, ג'ימי סטפורד וסקוט אנדרווד (סטאפורד ואנדרווד עזבו מאז את הלהקה). הסרטון מתרחש בסופרמרקט כשמונהאן מסביר להאסלהוף ולמגוון לקוחות ואנשי צוות אחרים על היעדרותה של חברתו. סטפורד מגלם את קופאית החנות ואנדרווד מגלם את הקצב, בעוד את החברה מגלמת מאנינג. הסצנות של חנות המכולת משובצות בקטעים לתירוצים השונים שפטריק ממציא להיעדרותה של חברתו, כמו גם סצנות של הלהקה המופיעה על הבמה. לקראת סוף הסרטון, מעריץ שהחזיק שלטים שמנחם את פאט על האובדן כביכול של חברתו, מחזיק סוף סוף שלט שאומר "Rack City Bitch", רפרנס ל"Rack City" מאת טייגה (ראפר). בסוף הסרטון מתגלה חברתו של פאט בחיים, ואומרת לו שלום ולהאסלהוף, שעומדים נבוכים כשהיא ממשיכה בקניות.

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריק מונהאן - כותב השיר, קולות ראשיים.
אספן לינד - כותב השיר, מפיק, גיטרות נוספות, גיטרה בס, קלידים, קולות רקע, תכנון הקליפ.
אמונד ביורקלונד - כותב השיר, מפיק, תכנון הקליפ.
ג'ימי סטאפורד - גיטרה.
סקוט אנדרווד - תופים.
הקטור מלדונאדו - בס.
ג'רי בייקר - קלידים.
בראד מייג'רס - קרן (כלי נשיפה).

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏ ‏‏ מצעדים ודירוגים
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד הסינגלים האוסטרלי	16
איסלנד	הפלייליסט	12
ארצות הברית	בילבורד הוט 100	20 (בילבורד הוט 100)
	מצעד השירים העכשוויים למבוגרים	11
	מצעד 40 השירים למבוגרים	4
	מצעד שירי הרוק & האלטרנטיביים	4
	מצעד הפופ איירפליי	17
בריטניה	מצעד הסינגלים הבריטי	50
הולנד	מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים	14
הולנד	מצעד 100 הסינגלים ההולנדיים	22
ישראל	מדיה פורסט ישראל	8 (מדיה פורסט)
לבנון	מצעד 20 העליונים הרשמי של לבנון	7
סקוטלנד	מצעד הסינגלים הסקוטי	23
פינלנד	המצעדים הפיניים הרשמיים	7
פלנדריה	אולטראטופ 50	2
צ'כיה	ČNS IFPI	4
קנדה	קנדה הוט 100	17 (קנדה הוט 100)
	CHR/Top 40 Airplay	33
	Hot AC Airplay	8