Erwünschtes Freudenlicht, רי"ב 184

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Erwünschtes Freudenlicht, (גרמנית: "אור השמחה הרצוי" נ"א "אור עליז מבורך") היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור היום השלישי של חג השבועות ובוצעה לראשונה ב-30 במאי 1724.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה נכתבה על ידי משורר אלמוני, למעט הפרק החמישי, שהוא למעשה הבית הראשון מהמנון פרי עטו של אנארג מִווילדנפלס (מגרמנית: Anarg zu/von Wildenfels). קיימת סברה כי הקנטטה היא שכתוב של קנטטה חילונית עוד מתקופתו בעיר קטן, בשנת 1721[1].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה כתובה לשלשה סולנים סופרן, אלט, וטנור, מקהלה, שני טרברסי, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו. הקנטטה מורכבת משישה פרקים.

  1. רצ'יטטיב (טנור) Erwünschtes Freudenlicht,
  2. דואט (אלט וסופרן) Gesegnete Christen, glückselige Herde (נוצרים ברוכים, עדר בר מזל)
  3. רצ'יטטיב (טנור) So freuet euch, ihr auserwählten Seelen! (שמחו, נשמות נבחרות!)
  4. אריה (טנור) Glück und Segen sind bereit, (אושר וברכה נכונים)
  5. כוראל (מקהלה) Herr, ich hoff je, du werdest die (אדון, אני מקוה, שלא)
  6. כורו (מקהלה) Guter Hirte, Trost der Deinen, (רועה טוב, מנחם אנשיך)

היבטים ביצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה נפתחת באופן מעט יוצא דופן ברצ'יטטיב ולא כמרבית הקנטטות בפרק מקהלה, כוראל או פתיחה כלית (אינסטרומנטלית) חופשית. בתחילה הטרברסי מלווים בעדינות, בטריולות בחלקי ששה-עשר, יחד עם קונטינואו גם כן מדוד (מבחינה דינמית-עדין), הטנור המספר, הכל ליצירת אווירת המבוא המזמינה, אפשר בארס-פואטיות ליצירה עצמה אך למעשה כהכנה לחלק הבא בפרק ואף לפרק הבא, כמו כן בתיאור משפטים כמו Erwünschtes Freudenlicht ו-Auf! Eilt zu ihm, verklärt vor ihm zu stehen – "קומו, אוצו אליו לעמוד לפניו טובים יותר". לקראת שלשת רבעי הפרק המפעם עולה, את הרצ'יטטיב היבש מחליף קטע אריוזו (כמו אריה) קצר, במקום הטרברסי בא תפקיד קונטינואו, שהוא אולי עשיר יותר (מאפשר החלפת העוגב בכלי קשת) והטנור שר בין היתר במליסמה (החזקת הברה אך בחילופי תווים-צלילים) קו קישוטי לקונטינואו, בסיום חזרה על תיבות הפתיחה עם ליווי הטרברסי.

הדואט נפתח באופן מטעה למדי, במעין ריקוד מתון במקצב שלש שמיניות עם קדמה. אחרי ארבע תיבות (להוציא הקדמה), אופי הריקוד בקול הראשון (הטרברסי והכינורות באוניסונו) מתחלף במלודיה שירתית, שנחתמת בפעמה הראשונה של התיבה השמינית, הפעמה הנותרת (שמינית) היא למעשה קדמה. אך בתיבה התשיעית מופיע מוטיב של הטרברסי והכינורות (כאמור באוניסונו) בסקוונצות אחד חלקי שלשים ושתים, העושות שימוש במבנה הפנימי בעליה וירידה, אך למעשה מטפסות כל מהלך (סקוונצה) וכל תיבה. מוטיב הריקוד, המוטיב השירי ומוטיב הסקוונצות המהירות נשזרים זה בזה, במשחקי דינמיקה (פיאנו ופורטה), כשלעיתים הכינורות מנגנים את המוטיב המהיר לבדם. הדואט נפתח בשירה של האלט והסופרן במרווח טרצה, תחילה לליווי הטרברסי והקונטינואו. הדואט הוא אריה דה קאפו וריטורנלו.

הרצ'יטטיב השני גם הוא לטנור, אך חורג מסולם סול מז'ור שבפרקים הקודמים, ופותח בדו מז'ור, ולמעשה עושה שימוש כמו אופראי במתח והרפיה של יציאה וחזרה לסולם, כל זה ברצ'יטטיב יבש. שבע תיבות מסוף הרצ'יטטיב מתחלף הסולם סופית לרה מינור, בקטע אריוזו קצר (שבע תיבות כאמור), כשהטנור שר המילים החותמות " vollkommne Himmelsfreude" (השמחה השמימית המושלמת) בשפע מליסמה, בִּכְאֵב מנחם.

האריה לטנור, מלווה בכינור סולו וקונטינואו בלבד, היא למעשה טריו סונאטה. תפקיד הכינור הוא מעין פזמון חוזר[2], בפרק קצר ומינימליסטי ביחס לעושר הפרקים הקודמים (הדואט המרהיב והארוך והרצ'יטטיב הדרמטי). לאפקט של הטריו המינימליסטי נוסף הסולם המינורי (סי) ליצירת פרק בעל אופי שונה בקנטטה.

עוד נקודה יוצאת דופן בסדר הפרקים בקנטטה היא שהפרק שלפני האחרון הוא כוראל על המנון, כשבדרך כלל באך מסיים בכוראל, אליו הצטרפו ככל הנראה כל הנוכחים. אחת הסיבות להירמון ההמנונים הייתה שהם היו שגורים בפי כל. ואומנם באך חותם את הקנטטה בפרק למקהלה ולתזמורת, במשקל זוגי, בדומה לגאבוט, שהופך במהרה לדואט לקולות הסופרן והבס[3].

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ההקלטות השונות ליצירה ניתן לציין את אלו של גרדינר ומקהלת מונטוורדי, של פיטר יאן לסינק וקולגיום באך הולנד, של טון קופמן וסולני הבארוק אמסטרדם, של מסאקי סוזוקי וקולגיום באך יפן, של רילינג וקולגיום באך שטוטגרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]