Know hope

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Know hope
אין תמונה חופשית
שם לידה אדם יקותיאלי
תאריך לידה 1986 (בן 31 בערך)
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, גרפיטי

Know Hope הוא שם העט של האמן הפוסט גרפיטי הישראלי-אמריקאי אדם יקותיאלי. הוא החל להציג את יצירותיו ברחובות תל אביב בשנת 2005,[1] בין השאר בכיכרות השונות בעיר, בכיתובים על קירות מבנים מוזנחים ובגינות ציבוריות.

הפסבדונים שלו הוא משחק מילים בין הומופונים: הביטוי האנגלי "No hope" פירושו "אין תקווה". משמעות פועל האנגלי "to know" היא "להכיר" או "לדעת".

בעבודותיו משתמש האמן בטכניקות המשלבות ציורי קיר, הדפסים, הדבקי-קרטון ואפילו מוביילים. על אף שבתחילת דרכו הציג האמן ברחובות העיר בלבד וללא הסכמה פורמלית של הרשויות, כיום מציג "Know Hope" את עבודותיו גם במוסדות לגיטימיים כמו הביאנלה בהרצליה, פסטיבל "פצ'ה קוצ'ה" בתל אביב, ואף בחו"ל (בין השאר בלונדון, בנורווגיה, בלוס אנג'לס ובמנהטן).[2]

עבודה של נו הופ בווינה

תחילת עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Know hope" נולד בדרום קליפורניה שבארצות הברית, ועלה לישראל עם הוריו כשהיה בן 10. לדבריו, מעולם לא למד אמנות במוסד על-תיכוני, אך היה מוקף בה. שני הוריו היו אמנים, ועיקר ניסיונו והידע שלו נרכשו על ידי ניסוי וטעייה.[3][4]

עבודותיו החלו להופיע ברחובות העיר תל אביב בשנת 2005, בעיקר בכיתובי גרפיטי באמצעות תרסיס צבע שהציגו את כינויו על ארונות חשמל, לוחות מודעות, חומות וקירות של מבנים, עניין שהיווה מעין חידה באשר לשאלת קיומו. רק כאשר הציג מספר מעבודותיו במקומות ציבוריים ומקוריים (כמו באתר השיפוצים ברחוב בר גיורא בשנת 2006, ובאזור גדר ההפרדה בבית לחם בשנת 2007) החל הציבור בעיר מתעניין בהן.

המעבר לקונצנזוס בקהילת האמנות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן ובשל השאיפה להדביק טרנדים גלובליים בעולם האמנות, המעודדים יצירה חתרנית (כמו של אמן הגרפיטי הבינלאומי בנקסי, למשל), הפכו עבודותיו של "Know hope" ושל אמני פוסט-גרפיטי אחרים לפופולריים יותר ויותר – ראשית בגלריות בתל אביב (כמו גלריית "אורבניקס"), ולאחר מכן גם במוסדות יוקרתיים ו"מעונבים" יותר בעולם האמנות כמו הביאנלה בהרצליה.[5] על המעבר לקונצנזוס אמר "Know hope" שהוא מודע למחיר שהוא עלול לשלם בעקבות העיסוק באמנות ממוסחרת, הכוללת מכירת עבודות והצגתן תמורת תשלום. מאידך, טוענים מנהלי גלריות וחוקרי אמנות כי המעבר מהרחוב לגלריות הוא בעצם משאלת לבם של אמנים אלו, וכי רצונם הוא לתקשר עם הציבור כמו האמנים הממוסדים.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דניאל זילברברג‏, שכונת התקווה, באתר וואלה! NEWS‏, 12 במאי 2009
  2. ^ ים המאירי, אמן הרחוב "נו הופ" מפריך את הטענה שאמן ישראלי לא יכול לפרוץ לחו"ל בלי גלריה, באתר הארץ, 3 ביולי 2009
  3. ^ ראיון באתר Artsy.com
  4. ^ מתוך אתר חברת הביגוד "Jin-G"
  5. ^ עמית יולזרי‏, גרילה או גלריה?, באתר וואלה! NEWS‏, 12 באוקטובר 2009
  6. ^ כגון סרג' תירוש, בעל בית מכירות פומביות בתל אביב, ותמר סופר, חוקרת אמנות ומרצה לאמנות אורבנית.