NGC 3377

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 3377
NGC 3377 Hubble WikiSky.jpg
NGC 3377 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים אריה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 8 באפריל 1784
סוג גלקסיה אליפטית
בהירות 10.38[1]
סיווג מורפולוגי E5-6[2]
עלייה ישרה 10ʰ 47ᵐ 42.4ˢ
נטייה ‏08.3″ ‏59′ ‏13°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 19.8-
מרחק[2] 36,300,000 שנות אור
11,129,506.99 פארסק
קוטר 54,950 שנות אור
מסה ‎2.8×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 665[2] ק"מ/שנייה
0.0022

NGC 3377 היא גלקסיה אליפטית בקבוצת הכוכבים אריה, הנמצאת במרחק של כ-36.3 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת אריה I. הגלקסיה נמצאת כ-9.8 מעלות ממזרח לכוכב הבהיר רגולוס וכ-6.6 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב θ באריה. כמעלה מדרום מערב לה נמצאת NGC 3412 וכ-1.4 מעלות מדרום לה נמצאות שלוש הגלקסיות M105,‏ NGC 3384 ו-NGC 3389, כאשר כולן חוץ מ-NGC 3389 שייכות גם כן לקבוצת אריה I. במרחק זוויתי של כ-7 דקות קשת מצפון-מערב ל-NGC 3377 נמצאת גלקסיית לוויין לא-סדורה ננסית שמסומנת כ-NGC 3377A ולה בהירות מדרגה 13.6, כך שקשה להבחין בה באמצעות ציוד חובבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.38 והיא התגלתה ב-8 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, וקיבלה את הציון II.99 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1786, כשהיא מתוארת כבהירה למדי וקטנה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים ורשם אותה כערפילית מספר 754 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833, בו הוא תיאר אותה כבהירה מאוד, עגולה עם מרכז שמתבהר בפתאומיות לצורה של כוכב.[5] הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים תחת הציון GC 2201 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 3377, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, די גדולה, מאורכת ומתבהרת באופן חד במרכזה ליצירה של גרעין בהיר.[6]

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלה הזוויתי של NGC 3377 הוא כ-5.2 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-55,000 שנות אור, מעט יותר מחצי קוטרו של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-‎2.8×1010מסות שמש, כ-5% ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממנה היא מסת הכוכבים שבה,[3] והשאר הוא חומר אפל שטיבו אינו ידוע. בדומה לגלקסיות אליפטיות אחרות, ב-NGC 3377 יש מעט מאוד מימן חופשי ומסתו מוערכת בפחות מ-‎4×107‎ מסות שמש,[7] כך שכמעט לא נוצרים בה כוכבים חדשים - פחות מ-5 מסות שמש ב-1,000 שנים,[3] למעט במרכז הגלקסיה, שממנו נפלטים ספקטרום פליטה של מימן וקרינה בתחום העל-סגול,[8] מה שמאפיין בדרך כלל אזורי H II שבהם נוצרים כוכבים חדשים. נראה שבמרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו סביב ‎1.1×108‎ מסות שמש.[9] את הגלקסיה מקיפים מאות צבירים כדוריים,[9] כמו גם גלקסיית הלוויין הננסית NGC 3377A, שמרחקה ממרכזה של NGC 3377 הוא כ-65,000 שנות אור בלבד.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 3377 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SIMBAD: NGC 3377
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 NED: NGC 3377
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
  4. ^ W. Herschel: Catalogue of one thousand new nebulæ and clusters of stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, Vol. 76, p. 475 (1786)
  5. ^ J. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, Vol. 123, p. 398 (1833)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 99 (1888)
  7. ^ S. E. Schneider: Neutral hydrogen in the M96 group - The galaxies and the intergalactic ring, Astrophysical Journal, Part 1, vol. 343, p. 95 (1989)
  8. ^ I. D. Karachentsev, S. S. Kaisin & E. I. Kaisina: Extending the Hα survey for the local volume galaxies, Astrophysics, Vol. 58, Iss. 4, p. 5 (2015)
  9. ^ 9.0 9.1 G. F. Snyder, P. F. Hopkins & L. Hernquist: Relation Between Globular Clusters and Supermassive Black Holes in Ellipticals as a Manifestation of the Black Hole Fundamental Plane, The Astrophysical Journal Letters, Vol. 728, Iss. 1, article id. L24, p. 3 (2011)
  10. ^ A. Vicari, P. Battinelli, R. Capuzzo-Dolcetta, T. K. Wyder & G.: Arrabito Large-scale star formation in galaxies. II. The spirals NGC 3377A, NGC 3507 and NGC 4394. Young star groupings in spirals, Astronomy & Astrophysics, vol. 384, p.25 (2002)