Once More, with Feeling
| פרק מ"באפי ציידת הערפדים" | |
|---|---|
 | |
| כתובית הפתיחה הייחודית שהופיעה בתחילת הפרק | |
| מספר פרק | 7 |
| מספר עונה | 6 |
| קוד הפקה | 6ABB07 |
| תאריך שידור מקורי | 6 בנובמבר 2001 |
| שפה | אנגלית |
| תסריט | ג'וס וידון |
| הפקה |
ג'וס וידון  |
| בימוי | ג'וס וידון |
| כוכבים אורחים | הינטון באטל (אנ') |
| דף הפרק ב-IMDb | |
  | |
Once More, with Feeling (בעברית: פעם נוספת, ברגש), הוא הפרק השביעי בעונה השישית בסדרת הטלוויזיה באפי ציידת הערפדים ששודרה בין השנים 1997–2003. זהו הפרק היחיד בסדרה שמוצג כמחזמר. את הפרק כתב וביים ג'וס וידון, יוצר הסדרה. הפרק שודר לראשונה ברשת UPN ב-6 בנובמבר 2001.
עלילת הסדרה סובבת סביב באפי סאמרס, נערה מתבגרת שנבחרה על ידי כוחות מיסטיים כקוטלת, וקיבלה כוחות על אנושיים במטרה להילחם בערפדים, שדים ושאר נציגים של כוחות דמוניים מרושעים בעיירה הבדיונית סאנידייל. באפי נעזרת בחבריה הקרובים ובבני משפחתה, המכנים את עצמם "הסקובי גאנג", או "הסקוביס". הפרק "Once More, with Feeling" בוחן שינויים במרקם היחסים של הדמויות השונות באמצעות כלי עלילתי בדמות שד המכונה "סוויט" (אם כי שמו לא מצוין בפרק), והגורם לתושבי סאנידייל להתפרץ בשירה וריקודים ברגעים בלתי צפויים תוך שהם חושפים אמיתות חבויות ורגשות מוסתרים. שם הפרק מגיע משורה ששר סוויט לאחר שהדמויות השונות חשפו את צפונות לבם ונשאו בתוצאות: "say you're happy now, once more, with feeling".
כל צוות השחקנים שר בחלק זה או אחר בפרק, אם כי שתיים מהדמויות קיבלו קטעי שירה מינימליים, לבקשת השחקנים שמגלמים אותן. "Once More, with Feeling" הוא הפרק המורכב ביותר בסדרה מבחינה טכנית. על מנת להפיקו נדרש צוות השחקנים ללמוד שירה וריקוד במקביל להפקת ארבעה מפרקי העונה. היה זה ניסיונו הראשון של וידון בכתיבת מוזיקה. המוזיקה בפרק מגוונת מאוד ונעה בין סגנונות שונים החל בקומדיות מצבים משנות ה-50, ועד לאופרות רוק. הסגנונות השונים מבטאים את רגשותיהם המודחקים של הדמויות. הפרק זכה לתשבחות הביקורת מיד עם שידורו, בעיקר לאור העובדה שהוא כולל אספקטים שמעריצי הסדרה התרגלו אליהם, כמו הומור ושנינות. הפורמט המוזיקלי איפשר לדמויות להישאר נאמנות לטבען בעוד הן נאבקות ברמאויות ובחוסר התקשורת, כחלק ממוטיב של התבגרות והתמודדות עם אתגרים בוגרים שאפיין את העונה השישית כולה.[1][2]
הפרק הוא בין הפופולריים ביותר בסדרה, ואף הוצג מספר רב של פעמים הן בפורמט קולנועי והן בהפקות מעריצים שונות.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך פטרול לילי פותחת באפי בשיר ("Going Through the Motions") אודות חייה ועד כמה חסרי השראה הם הפכו. בבוקר נפגשת החבורה בחנות הקסמים, ומתברר כי על כולם עברו חוויות דומות במהלכן פצחו בשירה באופן בלתי נשלט. החבורה פוצחת בשיר נוסף ("I've Got a Theory / Bunnies") בו מנסים החברים להעלות תאוריות שונות לגבי הגורם לשירה, אך הם אינם חוששים מסכנה מיידית. השירה מסתיימת בבלדה בה הם מביעים ביטחון ביכולתם לפצח את התעלומה ולהתגבר על כל מכשול יחדיו ("If We're Together"). כשבאפי פותחת את דלת החנות במטרה לבדוק האם הם היחידים שהושפעו היא מגלה קבוצה גדולה של לקוחות חנות ניקוי יבש (בהנהגת דייוויד פיורי, כותב ומפיק שותף בסדרה) שרה ורוקדת בשמחה על ניקוי הכתמים מבגדיהם ("The Mustard").
טארה ווילו עוזבות את החנות המטרה להמשיך את המחקר בביתן, אך מתעכבות בעוד טארה שרה לווילו שיר אהבה המספר עד כמה השתפרו חייה מאז הכירה אותה ("Under Your Spell"). בבוקר הבא מתעוררים אניה וזאנדר ופוצחים בדואט המפרט את הסיבות בעטיין הם מפחדים להינשא זה לזו ("I'll Never Tell"). הם מבינים שהשירה מוציאה מהם אמיתות חבויות ומבקשים מג'יילס לפתור את העניין במהרה. בעוד הם משוחחים הם עוברים אישה שמתחננת בשירה לפקח שיוותר לה על דו"ח החניה שהוא כותב ("The Parking Ticket"), ובהמשך עוברים ליד חבורת מטאטאי רחובות שרוקדת באופן מתואם. בערב הולכת באפי לקברו של ספייק במטרה לבדוק האם הוא יודע מה הסיבה לשירה. ספייק טוען שהוא מחוסן להשפעתה מכיוון שלו אין אמיתות מוסתרות, אך לבסוף שר לבאפי אודות אהבתו החד צדדית אליה, ומבקש ממנה לעזוב אותו להמשיך לנוח על משכבו בשלום ("Rest in Peace"). בעונה השביעית מופיע שיר נוסף ששרה אניה באותו ערב ונחתך בעריכה (" I'll Be Mrs"). זהו שיר הסולו היחיד של אניה.
דון מספרת לטארה שהיא שמחה שטארה ווילו התגברו על המריבות ביניהן, וגורמת לטארה לחשוד שווילו גרמה לה לשכוח את המריבות באמצעות כישוף. טארה עוזבת את הבית במטרה לבדוק את הנושא בספרי הקסמים שבחנות, משאירה את דון לבדה. דון מתחילה לשיר בעצב על תחושתה לפיה איש אינו מבחין בה ומתייחס אליה ("Dawn's Lament"), אך מיד נחטפת בידי משרתיו עטויי המסיכות של השד סוויט (בגילומו של הינטון באטל). משרתיו של סוויט כולאים אותה במועדון "הברונז", וניסיונותיה לברוח מהם הופכים לריקוד משותף ("Dawn's Ballet") בסיומו מתגלה בפניה סוויט, שד אדום, לבוש חליפה שצבעיה מתחלפים כרצונו. סוויט רוקד סטפס בעודו שר לדון אודות עצמו, ומסביר לה שזימנה אותו באמצעות התליון שגנבה מחנות הקסמים, וכי לאחר שיסיים את ענייניו בסאנידייל, ייקח אותה לגיהנום ויהפוך אותה למלכתו ("What You Feel"). בשיר מסביר סוויט כי הסודות ששומרים האנשים יגרמו להם לשיר, ובסופו של דבר ישרפו אותם מבפנים. כשהוא מגלה שדון היא אחותה של הקוטלת, הוא שולח את משרתיו למצוא את הקוטלת ולספר לה הכל במטרה למשוך אותה אליו ולראות את הקוטלת נשרפת.
באפי מתאמנת בהנחייתו של ג'יילס שמתחיל לשיר על תחושותיו לפיהן באפי הפכה תלויה בו מדי ובכך הוא מונע ממנה להתפתח ולגדול, ושהוא מרגיש שעליו לעזוב אותה על מנת לפתח את עצמאותה ("Standing"). טארה מגלה שהפרח שמצאה מתחת לכרית הוא חלק מכישוף שכחה שהטילה עליה וילו, והיא וג'יילס שרים דואט בו הם פונים לווילו ובאפי ומסבירים להם שעליהם לעזוב אותן ("Under Your Spell / Standing—Reprise"). באפי ווילו משוחחות ואינן מודעות לשירה. ספייק נכנס לחנות עם אחד ממשרתיו של סוויט, שמזמין את באפי להציל את אחותה השבויה ב"ברונז". ג'יילס אוסר על החבורה לסייע לבאפי, והיא הולכת לבדה בעודה שרה על מצוקתה לאור חוסר האכפתיות שלה מהמתרחש סביבה ובדידותה לאחר שננטשה על ידי חבריה ("Walk Through the Fire"). ספייק מחליט לעזור לבאפי במטרה להרוג אותה לאחר מכן ולהיפטר מהמצוקה שהיא גורמת לו, ולאחר מכן גם ג'יילס ויתר החבורה משנים את דעתם ומחליטים לעזור לבאפי, ומצטרפים בכך לבית השלישי בשיר. אל השיר מצטרף גם סוויט שמציין שהחבורה נמשכת אליו, ועומדת לגלות על עצמה דברים חדשים.
באפי מגיעה אל "הברונז" למפגש עם סוויט. באפי שרה שיר אירוני על חייה השמחים כביכול ("Something to Sing About"). כשהחבורה מגיעה השיר העליז הופך איטי ושקט כשבאפי חושפת לראשונה בפני החבורה כולה שכשמתה בסוף העונה החמישית היא הגיעה לגן עדן, והכישוף שהטילה החבורה והחזיר אותה לחיים משך אותה משם והחזיר אותה לגיהנום של חייה. וילו המזועזעת פורצת בבכי, ובאפי שמנסה למנוע מעצמה להמשיך לשיר פורצת במקום זאת בריקוד ומתחילה להעלות עשן, עד שספייק עוצר אותה ומסביר לה בשירה שהחיים אינם מאושרים, וכי עליה פשוט להמשיך לחיות. מתברר שלא דון זימנה את סוויט, אלא זאנדר שקיווה לסוף טוב. סוויט מוותר על לקיחת הכלה, ונפרד מהחבורה בשיר ("What You Feel—Reprise"). החבורה מבינה שהאמיתות שצפו אל פני השטח שינו את מערכת היחסים ביניהם לנצח ("Where Do We Go from Here?"). ספייק עוזב את החבורה בכעס בעוד הכישוף של סוויט מתחיל להתפוגג, אך באפי משיגה אותו והשניים שרים עוד מספר שורות של דואט ("Coda") בסופו הם מתנשקים.
הקרנות ציבוריות והמחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסדרה קהל מעריצים אדוק, שהמשיך לפעול גם לאחר סיום שידוריה. לאחר שהסדרה הסתיימה מעריצי הסדרה החלו לקיים הקרנות פומביות של הפרק, במסגרתן הגיעו הצופים בתחפושות קוספליי של הדמויות בסדרה, שרו יחד עם הדמויות, ולקיים אינטראקציה פעילה במהלך ההקרנה, בדומה להקרנות פעילות של "מופע הקולנוע של רוקי". קלינטון מקלנג, המפעיל הקרנות מסוג זה, קיבל את הרעיון לקיום הקרנות פעילות של הפרק לאחר שצפה בהקרנה פעילה של הסרט "צלילי המוזיקה" ב-2003. בשנה שלאחר מכן החל לקיים הקרנות פעילות של הפרק בבית קולנוע בבוסטון, אך אלה הצליחו כל כך, עד כי ההקרנות החלו לנדוד ברחבי המדינה. הצופים קיבלו אביזרים בהם יכלו להשתמש במהלך ההקרנות, כמו גם הוראות (למשל לצעוק לדון, אחותה הצעירה של באפי, לשתוק בסצינות מסוימות), וצוות שחקנים המחיז את הפרק לצד המסך שעליו הוקרן הפרק.[3]
ההקרנות הפעילות קיבלו תשומת לב תקשורתית שהלכה וגדלה. ב-2007, במסגרת פסטיבל הסרטים של לוס אנג'לס, הוקרן הפרק בהקרנה פעילה במסגרתה השתתפו גם ג'וס וידון ומרטי נוקסון שהרצו לקהל. באוקטובר 2007, בעקבות ויכוח עם גילדת שחקני המסך על תמלוגים שלא שולמו, החליטה חברת פוקס לבטל את כל הרישיונות להקרנות פומביות של הפרק, מה שהביא לסיומן של ההקרנות הפומביות הרשמיות של הפרק. וידון כינה את ההחלטה "מדכאת מאוד" וניסה להשפיע על האולפנים להפוך אותה, אך ללא הצלחה.[4]
גם קהילת מעריצי באפי הישראלית הציגה את המחזמר מספר פעמים במסגרת פסטיבלים כמו אייקון, הן במסגרות מועדוני מעריצים כמו שגרירות סאנידייל בישראל, והן במסגרות אחרות. בין היתר הומחז הפרק בתרגום מלא לעברית, כשמשפטים שונים עוברתו כך שיתאימו להווי הישראלי. כך למשל, בשיר שבו מתחננת אישה לפקח החניה שיוותר לה על הדו"ח שהוא כותב לה, מסתיים השיר במשפט "Hey, I'm not wearing underwear" שקיבל את התרגום העברי "היי, בעלי במילואים".[5]
ביקורות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שידורו, נחשב הפרק לפורץ דרך ומשפיע במיוחד,[6] וכזה שהביא למגמה לפיה סדרות שאינן מוזיקליות משלבות פרקי מחזמר,[7][8] והוא מדורג תכופות כאחד מפרקי הטלוויזיה הטובים ביותר בהיסטוריה. בדרוג 100 פרקי הטלוויזיה הטובים ביותר בכל הזמנים של ה-TV Guide משנת 2009, דורג הפרק במקום ה-14.[9] בשנת 2018 דירגו כתבי האתר The Ringer רשימה של 100 פרקי הטלוויזיה הטובים ביותר של המאה ה-21, עד כה. בסקירה זו, שבה דורג מכל סדרה פרק אחד בלבד, דורג הפרק במקום ה-25, וכונה "מרהיב וקאמפי".[10] בסקירה שנערכה בשנת 2021 באתר Stacker.com, דורג הפרק במקום ה-40 ברשימת 100 פרקי הטלוויזיה הטובים ביותר בכל הזמנים.[11]
האתר Cinema Blend פרסם סדרת כתבות במסגרתה נסקר בכל כתבה הפרק הטוב ביותר בסדרת טלוויזיה נבחרת. הכתבה השנייה שפורסמה עסקה בסדרה באפי, והכתב ציין שלמרות מתחרים כמו הפרק "Hush" או הפרק הכפול "Becoming" שסיים את העונה השנייה, הרי שהזוכה היה ברור. לדבריו הפרק ממצה את כל הפוטנציאל הן של צוות השחקנים והן של הצוות היצירתי שמאחורי הסדרה, ושבפרק זה הצליח ג'וס וידון להרים את הסדרה לפסגתה הגבוהה ביותר.[12]
באתר Movieweb קיבל הפרק את המקום הראשון מבין הסדרות הדרמטיות ששידרו פרקי מחזות זמר, ואת את המקום הרביעי ברשימת פרקי הסדרה הטובים ביותר, וצוין בו שבניגוד לפרקי מחזמר אחרים הרי שהפרק הפך את השירה למכשיר עלילתי שקידם את העלילה משמעותית, והביא להתפתחות עלילתית שאת תוצאותיה ניתן היה לראות בכל המשך הסדרה.[13][14] גם האתר 25 Years Later ציין לטובה את הנקודות הללו, והוסיף שהחוויה מהצפייה בפרק היא כזו שנשארת עם הצופה לאורך כל חייו.[8]
בכתבה שפורסמה בלוס אנג'לס טיימס לרגל 20 שנה לשידורו של הפרק ציינו צוות המבקרים שסקרו את הפרק שנכון למועד פרסום הכתבה, 20 שנה לאחר צאת הפרק, מדובר עדיין בפרק המוזיקלי הטוב ביותר שנעשה אי פעם בטלוויזיה. המבקרים ציינו לטובה את העובדה שבניגוד לפרקי מחזמר רבים שבאו בעקבותיו, הרי שבפרק הזה השירה היא חלק משמעותי בעלילה, מוסברת באופן הגיוני, בעלת מודעות עצמית, ומובילה את העונה קדימה בעזרת אקספוזיציות וגילויים שהיא מוציאה מהדמויות. המבקרים ציינו לטובה גם את העובדה שהפרק מציג סצנת אהבה לסבית בימים שבהם ייצוג להט"בי מסוג זה לא היה קיים כמעט בטלוויזיה. המבקרים ציינו עוד שהשפעת הפרק ניכרת עד היום בפרקים רבים של סדרות שונות, בין אם הוגדרו כמחזמר ובין אם לא, באופן שלא היה קיים לפני כן.[7]
בכתבה דומה שפורסמה לרגל עשרים שנה לפרק באתר Bloody Disgusting ציין הכותב שוידון הצליח ליצור מחזמר משובח ומופק היטב, מהטובים בהיסטוריה של מחזות הזמר, שעומד בשורה הראשונה של מחזות הזמר יחד עם קלאסיקות כמו "חנות קטנה ומטריפה". הוא ציין לטובה את העיסוק של הפרק עם התמודדות עם הפרעות נפש, ושכל אחד משירי המחזמר הוא בעל זכות קיום בפני עצמו.[15]
פס הקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הפרק יצא לאור אלבום ובו כל 14 השירים שנכללו בפרק, ובנוסף עוד שלושה קטעים שהלחין כריסטוף בק לפרקים אחרים בסדרה. הפסקול יצא לאור בחברת התקליטים "ראונדר רקורדס"(אנ') בספטמבר 2002, עם תחילת עונתה השביעית של הסדרה. ג'ון וירנט, נשיא ומנכ"ל החברה, סיפר לוס אנג'לס טיימס ”אני זוכר שצפיתי בפרק כשהוא שודר באוקטובר האחרון, וכשהוא הסתיים אמרתי לאשתי 'זו השעה הכי טובה של טלוויזיה שראיתי בחיי. מישהו צריך להוציא את פס הקול של זה לאור'. בדקתי ב"פוקס", סתם בירור שטחי, והם ענו לי 'ניסינו, אבל זה לא קרה. אם אתה רוצה לנסות, תרגיש חופשי'.[16]” האתר Allmusic נתן לפס הקול ציון של 5 מתוך חמישה כוכבים, וציין שהפסקול "כיפי בדיוק כמו הפרק עצמו". האתר ציין לטובה את קולם של אמבר בנסון, ג'יימס מארסטרס ואנתוני סטיוארט הד. המבקרת מלינדה היל ציינה ש"פס הקול הוא חובה לכל מעריץ של באפי, אבל יתאים לאוסף המוזיקה של כל אחד".[17]
 | |||
|---|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא | |
 אוסטרליה
|
מצעד הסינגלים האוסטרלי | 97[18] | |
 ארצות הברית
|
בילבורד הוט 100 | 49[19] | |
| מצעד הפסקולים של הבילבורד | 3[20] | ||
 גרמניה
|
GfK – טופ 100 | 7 | |
 צרפת
|
SNEP | 25 | |
האלבום אמנם לא דורג במצעדים בבריטניה, אך בשנת 2022 זכה למעמד אלבום זהב, לאחר שנמכרו למעלה מ-100,000 עותקים שלו.[21]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kaveney, Roz (ed.) (2004). Reading the Vampire Slayer: The New, Updated, Unofficial Guide to Buffy and Angel, Tauris Parke Paperbacks. ISBN 1-4175-2192-9 pp. 13–42.
- ^ Stafford, Nikki (2007). Bite Me! The Unofficial Guide to Buffy the Vampire Slayer, ECW Press. ISBN 978-1-55022-807-6, p. 24.
- ^ Schwartzapfel, Beth (February 25, 2007). Sing Out, Buffy! (אורכב 01.03.2018 בארכיון Wayback Machine), The New York Times. Retrieved on June 8, 2010.
- ^ De Leon, Kris (October 16, 2007) FOX Pulls the Plug on 'Buffy' Sing-Along (אורכב 16.06.2008 בארכיון Wayback Machine), Buddy TV. Retrieved on June 8, 2010.
- ^ יוני כהן אידוב, ערפדים בשמי תל אביב, באתר ynet, 21 באוקטובר 2005
- ^ Jake Schroeder, 30 Classic Episodes That Changed Television Forever, September 14, 2020, Simpli
- ^ 1 2 Tracy Brown, Ashley Lee, Jevon Phillips & Dawn Burkes, 20 years ago, ‘Buffy’ aired the perfect musical episode. Why it’s still the best, November 4, 2021, LA Times
- ^ 1 2 Clay Dockery, “Once More, With Feeling” Uses the Music To Expand the Magic, March 14, 2022, 25 Years Later
- ^ TV's Top 100 Episodes of All Time, June 18, 2009, TV Guide
- ^ https://besttv.theringer.com/ The 100 Best TV Episodes of the Century], The Ringer
- ^ Nicole Johnson, 100 best TV episodes of all time, October 21, 2021, https://stacker.com/
- ^ Sean O’Connell, Buffy the Vampire Slayer's Best Episode: Once More With Feeling, October 31, 2011, Cinema Blend
- ^ Dara Drapkin-Grossi, Best TV Series That Did Musical Episodes, Ranked, May 8, 2022, MoviwWeb
- ^ Shaun Stacy, Buffy the Vampire Slayer: Most Essential Episodes to Watch, Ranked, May 27, 2022, MoviwWeb
- ^ Jason Scott, A Wacky, Broadway Nightmare: Buffy the Vampire Slayer’s ‘Once More, With Feeling’ Turns 20, November 19, 2021, Bloody Disgusting
- ^ Randy Lewis (September 23, 2002). "In The Know; Musical 'Buffy' Finally Lands in Stores", Los Angeles Times. p. F6.
- ^ Melinda Hill, Buffy the Vampire Slayer: Once More, With Feeling (Original TV Soundtrack) Review, Allmusic
- ^ "The ARIA Report: Issue No. 664" (PDF). AriaNET. 18 בנובמבר 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2003-01-06. נבדק ב-5 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Buffy The Vampire Slayer: "Once More, With Feeling", Billboard Database
- ^ Once More With Feeling Awards, Allmusic
- ^ British album certifications – Original soundtrack – Buffy - Once More With Feeling, British Phonographic Industry