Quand on n'a que l'amour

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Quand on n'a que l'amour ("קאנט און נא קה ל'אמור" - בצרפתית: "כשאין לנו דבר זולת האהבה") הוא פזמון בצרפתית שנכתב על ידי הזמר-יוצר הבלגי ז'אק ברל בשנת 1956. השיר, שהיה בין שיריו המוקדמים של ברל, זכה להצלחה גדולה. הוא הגיע למקום השלישי במצעד הפזמונים הצרפתי,[1] פרץ את הדרך עבור ברל לתודעת הציבור הצרפתי והחל בגיבוש מעמדו של ברל כיוצר מהשורה הראשונה בזמר הצרפתי. הגרסה העברית, המוכרת בשם "אם נדע לאהוב", תורגמה על ידי יעקב שבתאי ובוצעה על ידי מספר מבצעים, כולל יוסי בנאי.

השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המוצאים בחלק משיריו המוקדמים של ברל, כולל בשיר זה, השפעה נוצרית וערכים המרכזיים לנצרות: הצורך בידידות, אחווה, שלום ואהבה.[2] תחילתו של השיר מתארת אהבה בין בני זוג, אהבה שאינה בת-חלוף; היא גם הולכת ומעמיקה וגם מתוארת כ-"grand voyage" (מסע גדול).[3] תהליך ההפיכה לחלק מזוג נתפס אצל ברל כפעולה חיובית של הקרבה עצמית, וויתור על האנוכיות ועל הנרקיסיזם.[3] גם בהקלטות אולפן וגם בהופעות מול קהל, השיר מתגבר בהדרגתיות (קרשנדו) ומגיע לקראת הסיום לשיא משולהב ובו המשורר חוזה שמחה נצחית, תקוה ואופטימיות.[3] להשקפת המשורר, לאהבה יש אף השפעות פיזיות על העולם: היא יכולה לרפא את הכאב, את העוני, את פחד המוות ואף את המוות עצמו. בכך, האהבה מקבלת איכות כמו-דתית ומאפשרת לאהבה שהחלה כאהבת זוג פרטית וצנועה "לאחוז את כל העולם בידיו".[4]

גרסאות כיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האמנים שהקליטו ביצועים לשיר בשפת המקור בולטים דלידה, איזבל אוברה, סלין דיון, אלאן ברייר, לארה פביאן, פטרישיה קאס, ולטיפה.
ב-27 בנובמבר 2015 בוצע השיר על ידי הרכב שכלל שלוש זמרות: נולוון לירוי (צר'), קמליה ז'ורדנה (צר') ויעל נעים, במסגרת טקס אזכרה לקרבנות פיגועי נובמבר 2015 בפריז, שנערך בארמון האינווליד.[5]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968 תורגם השיר על ידי מורט שומאן (אנ') ואריק בלאו (אנ') לאנגלית תחת השם "If We Only Have Love". תרגום השיר היה חלק מתרגומי שיריו של ברל לאנגלית לצורך העלאת מחזמר באוף ברודוויי "Jacques Brel is Alive and Well and Living in Paris". בהפקה המקורית חתם השיר את המופע שכלל 26 שירים.

ברוח הזמן ששררה בארצות הברית בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 ורעיונות אודות שלום ואחווה עולמית, הגרסה האנגלית הדגישה את הרעיונות האוניברסליים המופיעים בשיר. קיימת טענה כי השיר בוצע על ידי אמנים שונים בעצרות בארצות הברית כנגד המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם.[6]

בהמשך ביצעו את הגרסה האנגלית גם דיון וורוויק, ג'וני מאטיס ובארי מנילו.

הגרסה העברית - "אם נדע לאהוב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב שבתאי תרגם את השיר עבור המופע של תיאטרון בימות ב-1970: "עולמו של ז'אק ברל" (הגרסה העברית למופע בברודוויי), בבימויו של מוני יכין ובהשתתפותם של: ישראל גוריון, ריקי גל, דני ליטני ואביבה שוורץ.[7] במופע (שכלל גם קטעים בשירה סולנית) בוצע השיר על ידי הלהקה כולה. הניהול המוזיקלי של המופע היה של יצחק גרציאני וההדרכה הקולית של חנה הכהן. גם הגרסה העברית של יעקב שבתאי הלכה בעקבות הגרסה האנגלית והדגישה את השאיפה לשלום ולאחווה בין בני האדם.

ב-1985 ביצע יוסי בנאי את השיר כשיר הנושא של תוכניתו "אם נדע לאהוב", שכללה משיריו של ז'אק ברל[8] בעיבוד מוזיקלי של רפי קדישזון.

ב-2004 יצא לאור ביצוע של אריק לביא לשיר על גבי האלבום "בדרכי שלי - הקלטות נדירות", בעיבוד מוזיקלי של צור בן-זאב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רן יגיל, ז'אק ברל. נובלה ביוגרפית - 7, "בננות Blogs",‏ 29 ביולי 2009
  2. ^ Chris Tinker, "Georges Brassens and Jacques Brel - Personal and Social Narratives in Post-War Chanson", Liverpool University Press, 2005, p.33 [1]
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Tinker, p.63
  4. ^ Tinker, p.64-65
  5. ^ סרטונים Quand on n'a que l'amour, בביצוע נולוון לרוי, קמליה ז'ורדנה ויעל נעים, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
  6. ^ Louis Girard and Hiram Lee, 30 years since the death of Jacques Brel: his life, his art, his legacy, באתר "העולם הסוציאליסטי", 15 בדצמבר 2008
  7. ^ עולמו של ז'ק ברל (1970), באתר "סטריאו ומונו"
  8. ^ יוסי חרסונסקיברל של בנאי, מעריב, 25 באוגוסט 1985