Recall election

איסוף חתימות להדחתו של היירם גיל, ראש עיריית סיאטל, 1910

Recall election (בתרגום חופשי: בחירות החזרה) או Recall הוא הליך פוליטי שבאמצעותו ציבור הבוחרים יכול להדיח נציג נבחר מתפקידו בטרם הסתיימה תקופת כהונתו הרשמית, על ידי בחירות מיוחדות שמוכרזות אחרי שמוגשות חתימות של בעלי זכות בחירה בכמות שעוברת סף מסוים. הליך זה קיים בחלק ממדינות ארצות הברית (אך לא לנבחרי ציבור פדרליים), בפרובינציית קולומביה הבריטית שבקנדה ובוונצואלה.

המקרים המפורסמים ביותר שבהם הופעל ההליך היו הדחתו של מושל קליפורניה גריי דייוויס ובחירתו של ארנולד שוורצנגר במקומו ב-2003, וניסיון ההדחה של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס ב-2004, שנכשל.

שלבים

על מנת להביא את ההליך לכדי הצבעה יש קודם כול לאסוף חתימות של בעלי זכות בחירה שדורשים את קיום ההצבעה. מספר החתימות הדרושות נקבע ברוב המדינות על פי מספר המצביעים שהצביעו בבחירות האחרונות שבהן נבחר הנציג שרוצים להדיח, ומספר זה נע בין 10% ל-40%, לעיתים בתוספת דרישות נוספות, כמו אחוז מינימלי של חתימות גם בכל מחוז, או איסוף החתימות תוך פרק זמן קבוע מרגע הגשת הבקשה הראשונית.

אם היוזמים מצליחים לאסוף את מכסת החתימות בזמן המוקצב, נערכת הצבעה שבה יכולים להשתתף כלל בעלי זכות הבחירה במדינה (או במחוז הבחירה), ובה הם מתבקשים להצביע בעד ההדחה או נגדה.

ברוב המדינות שבהן קיים ההליך, קבלת ההצבעה רק מסיימת את כהונתו של נושא התפקיד, והחלפתו מתבצעת כפי שהייתה מתבצעת אילו היה מתפטר – בין אם על ידי העברת התפקיד לסגן, מינוי לתפקיד על ידי סמכות עליונה, או קיום בחירות מיוחדות חדשות. בשש ממדינות ארצות הברית, בהן קליפורניה, על מנת לקצר את התהליך, יחד עם ההצבעה בשאלת ההדחה המצביעים בוחרים גם מועמד להחליף את נושא המשרה אם הצעת ההדחה תתקבל.

Recall לעומת Impeachment

הליך Recall Election הוא מכשיר פוליטי שנועד לסיים כהונה של נבחר ציבור שאיבד את אמון הנבחרים מכל סיבה שהיא, ולא בשל פשע. ברוב המדינות שבהן קיים ההליך, אין כלל צורך בהעלאת סיבה ספציפית להדחה.

קיים הליך משפטי בשם אימפיצ'מנט (Impeachment) שהוא הליך היזום על ידי הפרלמנט ובו נדרש יוזם ההליך לספק האשמות ספציפיות של פעולה בניגוד לחוק. לרוב הבית התחתון משמש כתובע ומחליט האם להגיש כתב אישום לבית העליון שמכהן כחבר מושבעים. לדוגמה, רולנדס פקסס, נשיא ליטא לשעבר, היה הראשון באירופה שהודח בשיטת האימפיצ'מנט.

תפוצה ושכיחות

ארצות הברית

בארצות הברית 18 מדינות מאפשרות הדחת נציגים ברמה המדינתית (מושלים ואנשי רשות מבצעת נבחרים אחרים, מחוקקים, ובחלק מהמדינות גם שופטים) באמצעות recall, ובמדינות נוספות מתאפשרת הדחת בעלי תפקידים מקומיים בלבד. ההליך לא קיים ברמה הפדרלית, כולל לא לנציגי המדינות בקונגרס של ארצות הברית.

למרות ניסיונות רבים לפתוח בהליך של recall נגד מושלים – בקליפורניה לבדה היו עשרות ניסיונות הדחה של מושלים – מאז שאומץ לראשונה ההליך בתחילת המאה העשרים רק שלושה מושלי מדינה עמדו להדחה בהליך זה. שניים הודחו: מושל דקוטה הצפונית, לין פרייז'ר, שהודח בשנת 1921, ומושל קליפורניה גריי דייוויס שהודח ב-2003 והוחלף על ידי שוורצנגר. מושל אחד שרד: סקוט ווקר, מושל ויסקונסין. נגד מושל נוסף, אוואן מצ'אם מושל אריזונה הוגשו מספיק חתימות על מנת לקיים הצבעה, אולם הוא הודח על ידי בית הנבחרים בהליך של אימפיצ'מנט על ידי בית המחוקקים המדינתי עוד לפני התאריך המיועד של בחירות ההדחה. מספר גדול במעט של מחוקקים מדינתיים הודחו ב-recall במהלך השנים – בקליפורניה הגיעו להצבעה שמונה ניסיונות, מהם ארבעה הצליחו. רוב הניסיונות להדחה בהליך זה מתבצעים נגד נבחרים ברמות המקומיות.

קנדה

הפרובינציה הקנדית קולומביה הבריטית הוסיפה לספר החוקים שלה ב-1995 הליך של recall election, לגבי כל נבחרי הציבור, כולל ראש ממשלת הפרובינציה. נכון ל-2009, אף ניסיון הדחה לא הגיע לידי מימוש.

ונצואלה

סעיף 72 בחוקת ונצואלה משנת 1999 מאפשר להדיח כל נציג נבחר, כולל את הנשיא.

סעיף 72:

כל [...] הכהונות שהתקבלו אליהן באמצעות הצבעה ניתנות לביטול. מרגע שחצי מזמן הכהונה של המשרה עבר, מספר בוחרים שיהווה 20% מכלל הבוחרים הרשומים, יבקשו להדיח את בעל המשרה בתהליך הדחה. אם מספר זהה או גדול מזה שבו נבחר בעל המשרה של בעלי זכות בחירה יצביעו בעד הדחה, ובתנאי שלפחות 25% מכלל בעלי זכות הבחירה בכלל הצביעו, תתבצע הדחה מיידית, ויינקטו תהליכים למילוי המשרה באופן מיידי, על פי החוקה והחוק.

באוגוסט 2004 נעשה ניסיון להדיח את הנשיא המכהן של ונצואלה, הוגו צ'אווס. ניסיון ההדחה נכשל כאשר 58% מהמשתתפים הצביעו נגד ההדחה.

היסטוריה

הליך ה-Recall Election היה חלק מתוכנית הרפורמות האלקטורליות שקידמה התנועה הפרוגרסיבית בשנים האחרונות של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שכללו גם הנהגת משאלי עם ביוזמת האזרחים (initiative) ופריימריז. האימוץ הראשון של הליך ה-Recall היה בעיריית לוס אנג'לס, בשנת 1902. ב-1908 מדינות אורגון ומישיגן היו המדינות הראשונות שהנהיגו הליכי Recall Election לנבחרי המדינה. ב-1911 אימצה גם קליפורניה את ההליך כחלק מרפורמות שהנהיג המושל הפרוגרסיבי היירם ג'ונסון . ביקורת רבה נמתחה על כך שגם שופטים, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון של קליפורניה, היו בין הנבחרים שניתנה לציבור האפשרות להדיחם. המדינה האחרונה שהנהיגה את ה-recall היא מינסוטה בשנת 1966.

יתרונות וחסרונות

תומכי Recall Election רואים בהליך זה דרך עבור האזרחים להשיג שליטה על נציגים נבחרים, אשר אינם כשירים או מייצגים נאמנה את בוחריהם. לעומת זאת המתנגדים גורסים כי Recall Election מוביל לחריגה של הדמוקרטיה מגבולותיה. לטענתם, הסכנה בהליך זה היא בהחלשת עצמאות הנציגים הנבחרים אשר אף עלולה להוביל לניצול ההליך על ידי קבוצות אינטרס ממומנות היטב. הליך ה-Recall Election קשה ליישום בישראל, שבה שיטת הבחירה היא יחסית ולא אישית – עם זאת, בלטביה, שגם בה הבחירות יחסיות, ישנה הוראה בחוקה המאפשרת recall לכל חברי הסאימה, אך אוסרת על recall של חבר סאימה מסוים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Recall election בוויקישיתוף

• Recall election, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)