לדלג לתוכן

SHL

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
SHL
Svenska Hockeyligan
שם מלא Svenska Hockeyligan
("ליגת ההוקי השוודית")
כינוי SHL
תחום הוקי קרח
ארגון Swedish Ice Hockey Association עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות שוודיהשוודיה שוודיה
קבוצות 14
תקופת הפעילות 1975–הווה (כ־51 שנים)
שמות קודמים אליטסריין (1975–2013)
אלופה נוכחית לולאו
(אליפות שנייה)
מרב הזכיות פרייסטד
(10 אליפויות)
מפעל נמוך הוקי אלסוונסקאן
https://www.shl.se/ - באנגלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליגת ההוקי השוודית (בשוודית: Svenska Hockeyligan, באנגלית: Swedish Hockey League, בראשי תיבות: SHL) היא ליגת הוקי קרח מקצוענית והיא הליגה הבכירה ביותר מבין הליגות בשוודיה. נחשבת לאחת מליגות ההוקי קרח הטובות בעולם.

הליגה נוסדה ב-1975 בשם אליטסריין (באנגלית: Swedish Elite League או SEL)[1] ובתחילה כללה 10 קבוצות, אם כי נוספו שתי קבוצות בעונת 1987/88. שמה של הליגה שונה ל-SHL ב-2013[2] ובשנת 2014 הוכרזו מספר שינויים בפורמט, כולל הרחבת הליגה ל-14 קבוצות לקראת עונת 2015/16 ומתכונת חדשה של עלייה וירידה להוקי אלסוונסקאן, ליגת הדרג השני.[3]

במהלך עונת 2011/12, ה-SHL הייתה ליגת ההוקי קרח בעלת הקהל הגדול ביותר באירופה, עם ממוצע של 6,385 צופים למשחק, אולם בעונת 2013/14, ה-SHL הייתה השלישית בכמות הקהל באירופה, עם ממוצע של 5,978 צופים למשחק.

ה-SHL הייתה ליגת הספורט השנייה בפופולריות בשוודיה, אחרי ליגת העל השוודית בכדורגל, כאשר בעונת 2013 מספר הצופים עמד על ממוצע של 7,627 למשחק.

קבוצות מה-SHL משתתפות בליגת האלופות בהוקי קרח ומתחרות על גביע אירופה. ההשתתפות מתבססת על רמת הליגות השונות באירופה (למעט ה-KHL).

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי קרח בשוודיה וגביע לה מאט (1921–1975)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוקי קרח הוכר בשוודיה ב-1921 ואחראי לכך היה ראול לה מאט, שחקן צרפתי–אמריקאי שהציג ספורט חורפי אופייני למדינה סקנדינבית טיפוסית. שנה מאוחר יותר, תרם לה מאט גביע עבור קבוצות הענף שחלו לפעול במדינה. הגביע שנקרא על שמו, הוענק לקבוצה המנצחת בגמר אליפות שוודיה שהתקיימה מדי שנה לאחר סיום העונה.[4] באותה תקופה, האליפות נערכה כטורניר נפרד שאינו קשור לליגה מסוימת. רק בעונת 1952/53 הוענק הגביע למנצחת מהליגה הבכירה, שבאותה עת הייתה ההוקיאטן.

בראשית ימיו של ההוקי קרח בשוודיה, הקבוצות היו קבוצות מתחילות עם שחקנים חובבנים שמעולם לא שיחקו את הענף. מועדוני ספורט ותיקים, פתחו מחלקה להוקי קרח ושלחו תחת סגליהן שחקנים ששיחקו במקור בנדי וכדורגל - ענפי ספורט עם דמיון כלשהו לענף, אך לא מספיק כדי לשחק באופן מקצועי. כך יצא שבשנים הראשונות שחקנים התלמדו לשחק במהלך העונה.

חברי יטה ב-1922, העונה הראשונה לענף בשוודיה

הליגה הראשונה הוקמה ב-1922 ונקראה "טרנינגסריין". הליגה פעלה שנה בלבד וכללה שבע קבוצות: AIK, יטה והאמרבי מסטוקהולם, ועוד ארבע נוספות. משך העונה ארכה חמישה עד שישה משחקים ו-AIK ניצבה בראש הטבלה. באליפות גביע לה מאט, יטה הייתה הזוכה הראשונה. עונה לאחר מכן הוקמה ליגה חדשה בשם "קלאס א" שמנתה שש קבוצות, מתוכן נוספה יורגודן שנותרה מרגע שהצטרפה 99 שנה בליגות הבכירות ביותר בשוודיה על כל גלגוליהן ואף זכתה בגביע לה מאט ארבע שנים בלבד לאחר הצטרפותה לאליפות. הליגה פעלה במשך שש שנים, כשבשיאה מנתה 9 קבוצות ועם התפרקותה שמונה. במקביל, באליפות גביע לה מאט, הקבוצות שבלטו באותה תקופה היו יטה ויורגודן. זו הראשונה שלטה הן בעונה הסדירה בליגה (קלאס א') והן באליפות, כשסיימה שלוש פעמים בראש הטבלה בליגה, במקומות הראשונים בשאר העונות ובנוסף זכתה שלוש זכיות רצופות בגביע מעת ייסודו ב-1922 ופעם רביעית ב-1927. יורגודן סבלה מהצלחתה של יריבתה יטה ובעיקר הותירה את חותמה בכך שהעפילה לגמר הגביע 4 פעמים, מתוכן זכתה פעם אחת. בכל שאר הפעמים שלא זכתה, פגשה בגמר את יטה.

ב-1928 הוקמה ה"אליטסריין" שהחליפה את קלאס א' ופעלה בין השנים 1927–1935. בתחילה מנתה 4 קבוצות ועם פירוקה נכחו שמונה קבוצות. בשנים אלו ניתן למנות את הקבוצות הבאות שמשלו וכיכבו בליגה ובאליפות: יטה, שהמשיכה את הצלחתה משנים קודמות ושלטה ללא מצרים שלוש שנים ברציפות הן בעונה והן באליפות; האמרבי, שהופיעה חמש פעמים בגמר האליפות, זכתה פעמיים וסיימה בשלושת השנים האחרונות לליגה בראש הטבלה, ו-AIK שזכתה פעמיים מתוך שלוש הופעות בגמר הגביע וסיימה פעם אחת בראש הטבלה בליגה.

חברי האמרבי בשנת 1944

בשנת 1935 הוקמה "סוונסקה סריין" כתחליף לאליטסריין. הליגה פעלה עד שנת 1945 וכללה שמונה קבוצות עם פתיחתה. שלא כמו קודמותיה, ליגה זו הייתה יציבה מבחינת כמות הקבוצות, כך שבמשך כל שנות קיומה מנתה 8 קבוצות בדיוק. גם בשנים אלו הובילו AIK, האמרבי ויטה את הליגה וזכו בגביע לה מאט לפחות פעם אחת. האמרבי התעלתה על כולם וזכתה 4 פעמים מתוך 6 הופעות בגמר הגביע. קבוצה נוספת שכבר הראתה נוכחות מאמצע שנות ה-20 בשם סדרטליה, חזרה חליפות לצמרת כאשר הופיעה מספר פעמים בגמר הגביע ואף זכתה בו ב-1941 וב-1944.

ב-1944 הוקמה ליגה בכירה חדשה בשוודיה שהחליפה את קודמתה "סוונסקה סריין" ונקראה בשם הוקיאטן. הקבוצות המוצלחות שזכו בגביע לה מאט לפני שההוקיאטן הוקמה נכללו בליגה החדשה. בעונת 1952/53 ירשה הליגה את גביע לה מאט שהפך לגביע הליגה, בו זוכה הקבוצה המנצחת בגמר הפלייאוף ובתואר הליגה. בשונה מכל הליגות שקדמו לה, ליגה זו המשיכה להתקיים גם לאחר שהאליטסריין הוקמה ב-1975. במקום שתתפרק, הפכה ההוקיאטן לליגה השנייה בשוודיה.

עם הקמתה, הליגה התחלקה לשני בתים: הבית הצפוני והבית הדרומי, כאשר כל בית מנה שש קבוצות. החל מעונת 1956/57, נוספו שתי קבוצות לכל בית ובכך התרחבה הליגה מ-12 ל-16 קבוצות. במשך שלושים שנה שמרה הליגה על מבנה הבתים עד עונת 1974/75, העונה האחרונה שלה בתור הליגה הבכירה בשוודיה. בעונה זו בוטלו הבתים, אך מספר הקבוצות לא השתנה. קבוצות שבלטו באותן שנים הן בעיקר האמרבי, סדרטליה, יורגודן, AIK, לקסנד וברינס.

1975: הקמת הליגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה נוסדה ב-1975 ונקראה אליטסריין, בדומה לשמה של אחת מהליגות שקדמה לה ופעלה בשלהי שנות העשרים ועד אמצע שנות השלושים. מספר הקבוצות בעת הקמת הליגה עמד על 10. אותן קבוצות סיימו את העונה הקודמת בראש הטבלה בליגה הבכירה לשעבר, ההוקיאטן שהפכה לליגה המשנית באותה שנה. כיוון שכך, זכו את מקומן בליגה החדשה ביושר, בהתאם לרמתן הגבוהה שהפגינו באותה שנה.

העונה הראשונה החלה ב-5 באוקטובר 1975. כל קבוצה שיחקה מול חברתה ארבע פעמים: שני משחקי בית ושני משחקי חוץ - סך הכול 36 משחקים.[5] ארבע הקבוצות שסיימו בראש הטבלה בעונה הסדירה עולות לפלייאוף. כיוון שהיו ארבע מתחרות בלבד, הפלייאוף כלל שני סיבובים: חצי גמר וגמר. המנצחת בגמר זכתה בגביע לה מאט. כמו קודמותיה, גם האליטסריין ירשה את גביע לה מאט בתור גביע הפלייאוף שלה וכן פועלת במתכונת עלייה וירידה.

1975–1988: השנים הראשונות והנהירה ל-NHL

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סדרת הפסגה

במהלך שנות השבעים קבוצות כמו ברינס, פרייסטד וחלפטאו כיכבו בראש עם שחקנים טובים באמתחתן, כשבראשם מרטין קרלסון שערק מברינס לחלפטאו ולארס-איריק איריקסון מברינס. שחקן נוסף שהוביל את הליגה והפך לכוכב הוא קנט נילסון, ששיחק מספר עונות ביורגודן ועונה נוספת ב-AIK עד למעברו ל-NHL.

במהלך שנות השמונים ראתה הליגה התפתחות מזהירה מצד שחקנים וקבוצות מחד, אך חוותה דעיכה מאסיבית מאידך, בעקבות עריקת שחקנים כישרוניים ל-NHL באופן הולך וגובר. המצב העגום לא היה חדש בכלל - עוד בתחילת שנות השבעים החלה ה-NHL לקלוט שחקנים משוודיה ופינלנד. האשמה העיקרית לכך היא סדרת הפסגה, סדרה שהפגישה את נבחרת ברית המועצות מול נבחרת קנדה שהעמידה לראשונה תחת שורותיה שחקני NHL. הסדרה שהפכה לדרמטית הותירה חותם עמוק על ההוקי קרח העולמי ובעקבותיה החלה ה-NHL להכיר בשחקנים אירופיים ככאלו הרצויים בה. מכיוון שעצם הסדרה הייתה מלחמה ישירה בין ברית המועצות לקנדה ואירעה בתקופת המלחמה הקרה, האפשרויות החדשות והפתוחות שעמדו לרשותה של ה-NHL עבור בחירת שחקנים בדראפט והחתמתם היו מדינות סקנדינביה; בעיקר שוודיה ופינלנד. אמנם באותה תקופה נדיר היה למצוא שחקנים באמריקה הצפונית ממוצא שוודי, אך עם השנים החל גל גדול של שחקנים מסקנדינביה, מציף את שוק ההוקי קרח האמריקאי.

באותן שנים מספר קבוצות פילסו את דרכן לצמרת הליגה, ביניהן AIK, יורגודן, סדרטליה ופרייסטד. הקבוצה הדומיננטית ביותר הייתה ללא ספק פרייסטד שזכתה בגביע לה מאט 3 פעמים מתוך 5 הופעות בגמר הפלייאוף. השחקן האגדי שעמד מאחורי זכייתה הראשונה של הקבוצה ובנייתה הוא הוקאן לוב, כוכב-על שהוביל את הליגה מספר עונות עד לשיאו ב-1983. באותה עונה שבר את שיאי הליגה לרסיסים בניקוד ובכבישת שערים בעונה הסדירה. נכון לעונת 2024/25 שיאים אלו תקפים עד היום.[6] עונה מאוחר יותר איבדה הליגה את לוב שערק ל-NHL, אך עתיד יהיה לחזור ולהמשיך להוביל את הליגה במשך שנות ה-90.

שחקנים מוכשרים נוספים משלל קבוצות ברחבי הליגה, כשבראשם מאטס נסלונד מברינס ועמיתו לקבוצה טומאס סנדסטרם; בו ברילונד מיורגודן, תומאס סטין ופטר לוב מפרייסטד, פטריק סונדסטרם מביירקלוון ו"פלה" אקלונד מ-AIK – ערקו כולם לאמריקה הצפונית בכלל ול-NHL בפרט. אחרים כמו תומאס רונדקוויסט, רולנד איריקסון ואנדש קרלסון ניסו את מזלם ביבשת הזרה ולא הצליחו להסתגל לסגנון האמריקאי התוקפני ולהשתלב – איש איש בקבוצתו. כך לאחר מספר שנות ניסיון חזרו לליגה מספר שחקנים שניסו וכשלו ב-NHL ואף בליגות נמוכות יותר, כמו ה-AHL. אמנם היו שחזרו לאחר מספר עונות מוצלחות או בינוניות, למשל החלוצים קייל דאלין ולארש מולין; בין אם הסיבה לכך הייתה פציעות חוזרות ונשנות, או סיום חוזה. סך הכול, הליגה הזדעזעה מעט במהלך אותו עשור והשחקנים שנטשו אותה, רובם ככולם חזרו לבסוף בשלהי שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90.

1988–2013: התרחבות ראשונה, רמת הליגה והשפעות מבחוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מעונת 1987/88 הוחלט כי הליגה תתרחב ל-12 קבוצות, בעקבות היחס בין מספר הקבוצות בליגה המשנית שעמד על 40 ובין האליטסריין עם 10 קבוצות בלבד. הקבוצות וסבי ו-AIK שסיימו ראשונות בעונת 1987 בהוקיאטן העפילו לליגה עונה לאחר מכן. בהתאם לקבוצות שנוספו, כך גם מספר המשחקים גדל מ-36 ל-40.

הליגה פעלה בשיטה חדשה בהתאם למספר הקבוצות שנוספו, כאשר העונה הסדירה חולקה לשני סבבים. משך הסבב הראשון ארך 22 משחקים ולאחריו קבוצות דורגו לפי ניקוד. שתי הקבוצות האחרונות בדירוג הודחו מהעונה ונאלצו לשחק משחק הדחה מול שתי הקבוצות המדורגות ראשונות בליגה המשנית. הקבוצה המנצחת מכל זוג מתמודדות עולה או נשארת באליטסריין. הסבב השני נמשך מהמשחק ה-23 ועד תום 40 המשחקים בעונה ולאחריו מדורגות הקבוצות פעם שנייה. שמונה הקבוצות עם מרב הנקודות עולות לפלייאוף והשתיים הנותרות מסיימות את העונה מוקדם ומקומן מובטח להן עד העונה הבאה.

באמצעות המבנה החדש של העונה הראתה הליגה סימני התפתחות וגדילה לא רק במספר הקבוצות והמשחקים, כי אם גם ברמת התחרות ומשחקי הפלייאוף.

בשנת 1989 נבחר מאטס סונדין ראשון בדראפט ה-NHL ובכך הפך לשחקן האירופאי הראשון בכלל ולשוודי הראשון בפרט שנבחר ראשון בדראפט ה-NHL. האירוע הדגיש על קריאה רשמית ונרגשת בשם ה-NHL, לפיה שחקנים מאירופה ובייחוד משוודיה ברוכים הם בצל קבוצות ה-NHL כאחד השחקנים הצפון-אמריקאים. ההשלכות של מחמאה זו היו גורליות במיוחד עבור הליגה, מכיוון שהחל מאותו עידן שחקנים שוודים ראו בכך את האות לעזוב את הליגה הארצית ולכוון לשחק בליגת ה-NHL שמעבר לים, שנחשבה כבר אז וגם כיום לליגה הטובה בעולם.[7] למעשה, תופעה זו מעולם לא פסקה וכיום אף מקבלת עידוד והכרה מצד התאחדות ההוקי קרח השוודית.[8]

בשלהי שנות ה-80 הקבוצות הבולטות היו בעיקר פרייסטד, ביירקלוון ויורגודן. זו האחרונה עתידה לשלוט שלטון רצוף למשך מספר שנים בגמר הפלייאוף ובזכיות שיעמידוה ראשונה בקרב קבוצות הליגה ככזאת שזכתה ארבע פעמים בגביע לה מאט.

1990–1996: הבית הקט והמקור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1990 הופיע הוקאן לוב בליגה, לאחר ששיחק בה עד 1984 ועבר לשחק במשך חמש שנים ב-NHL בעקבות עונתו המוצלחת בליגה ב-1983. לוב הראה כי לא לחינם חזר; הוא הוביל את הליגה במשך שנות ה-90 בניקוד ובשערים עד לפרישתו ב-1996. כמוהו, מספר לא מבוטל של שחקנים מוצלחים מתקופתו שערקו ל-NHL, חזרו והציפו את הליגה, כשהם ממשיכים לבלוט בה. מתוכם החלוצים קייל דאלין, מאטס נסלונד, פלה אקלונד, בנגט-אקה גוסטבסון והמגן אנדש קרלסון.

עזב את הבית וחזר לסירוגין: פטר פושברי, מגדולי שחקני שוודיה בכל הזמנים שיחק בליגה במשך 8 עונות בתקופה הנפרסת על פני 20 שנה

בנוסף, באותן שנים התברכה הליגה בשחקנים צעירים ומוכשרים, כדוגמת המגן ניקלאס לידסטרם והחלוץ פטר פושברי. לידסטרם הראה את בשלותו כשסיים בעונת 1990/91 חמישי בניקוד בקרב המגינים בליגה, לפני שערק ל-NHL והפך שם לכוכב-על. פושברי לעומתו בלט כבר בליגת הנוער ורבים הסכימו כי עדיו לגדולות.[9] הדבר התבטא בכך שזכה במשך שתי עונות ברציפות בפרס דסקית הזהב ובפרס קסדת הזהב בכל עונה וכן נבחר ב-1991 במקום השישי בדראפט ה-NHL – השוודי והאירופאי שנבחר בבחירה הגבוהה ביותר באותה שנה. כמו לידסטרם, אף הוא ערק מאוחר יותר ל-NHL ונעשה לאחד השחקנים השוודים הטובים ביותר שראתה ה-NHL בין קבוצותיה.

בין הקבוצות המובילות בשנים אלו הייתה יורגודן שביססה את עצמה בתור הקבוצה המוצלחת ביותר בהיסטוריית הקבוצות הבכירות במדינה, עקב החזקתה במרב הזכיות בגביע, הן כהתייחסות לגביע בלבד במהלך כל הגלגולים שעבר בין כל הליגות הבכירות מאז 1922 והן כקבוצת אליטסריין. הקבוצה העפילה לגמר הגביע ארבע פעמים ברציפות, מתוכן זכתה שלוש פעמים ברציפות. בין שורותיה נמנו שחקנים נודעים כגון החלוץ קנט נילסון והשוער רולף רידרוואל שזכו אחד אחרי השני בפרס דסקית הזהב באותן שנים.

קבוצה נוספת היא מאלמה רדהוקס שזכתה פעמיים בגביע, כאשר אלו זכיותיה הראשונות בגביע. אחרות כמו ברינס ולולאו העניקו רעננות וגיוון לליגה, כאשר זכו בפעם הראשונה בגביע בליגה והעפילו לגמר פעם נוספת ללא זכייה.

1996–2005: שנים שקטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייסטד חזרה לככב בליגה כאשר הופיעה שש פעמים בגמר הפלייאוף ומתוכן זכתה שלוש פעמים. הרוח החיה של הקבוצה היה יירגן ינסון שהיה ממובילי הליגה במשך מספר עונות בניקוד ואף השווה שיאי ליגה בפלייאוף. גם יורגודן המשיכה לבלוט כשהעפילה שלוש פעמים לגמר וזכתה פעמיים בגביע, כשבראש שחקניה כיכב החלוץ מיקאל יוהנסון. לימים יתברר כי זכייתה ב-2001 הייתה זכייתה האחרונה, נכון לעונת 2025.

קבוצה דומיננטית נוספת שהעמידה שחקנים צעירים ומוכשרים באותן שנים, כדוגמת התאומים דניאל והנריק סדין היא מודו הוקי. זו ניסתה לשווא במשך שלוש עונות לזכות בפעם השנייה בתולדותיה בגביע, אך כשלה תמיד בגמר. הקבוצה האנונימית שזכתה במפתיע ב-1979 הייתה מבין הקבוצות בעלות הבצורות הארוכות בליגה; בצורת למשך חצי יובל, נכון לאותה תקופה.

מנגד, קבוצות כמו פרלונדה ו־HV71 גילו יכולת מצוינת ב-2003 ו-2004 בהתאמה, כאשר הראשונה זכתה בפעם הראשונה בתולדותיה והאחרונה הייתה זו לה הפעם השנייה מאז 1995. החלוצים ניקלאס אנדשון ויוהאן דוידסון היו נציגי הקבוצות כזוכי פרס דסקית הזהב, כל אחד בשנת זכייתו בגביע לה מאט.

בנוסף, שחקנים שבלטו לאורך אותה תקופה היו יאן לאשון מברינס ויוהא ריהיארבי ממאלמה רדהוקס; סטפן נילסון, מיקאל רנברי וירמו מיליס מלולאו; פרדריק ברמברי מיורגודן. שלושה נוספים מפרלונדה שזכו כל אחד בפרס קסדת הזהב הם כריסטיאן הוסליוס, ניקלאס אנדשון ומגנוס קאנברי.

2005–2013: מפלט לזרים, ליגה נחשבת וזכיות היסטוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2004/05 התהפך הגורל על הליגה. אם במשך 25 שנה לערך, חוותה הליגה באופן תמידי זעזועים ותנודות בלתי פוסקות של מעבר שחקנים מוצלחים ל-NHL הנודעת, כעת הייתה תורה של האליטסריין לקבל ולפרוש חסותה על שחקנים מליגת ה-NHL היריבה שנותרו חסרי קבוצה ומעש בעונה זו, כיוון שהעונה ב-NHL בוטלה עקב סכסוך עבודה חריף בין הליגה לאיגוד השחקנים.

למעשה, הליגה רק הרוויחה מכך. אותם שחקנים שנהרו לליגה, כאשר מתוכם היו כאלו ששמם הלך לפניהם עוד ב-NHL, התוודעו באותה עונה לליגה הסקנדינבית והצעירה, והבינו שיש עוד ליגות ברחבי העולם המציגות רמה נאותה ומכובדת בהחלט לענף. אחדים מהשחקנים הנקלטים מצאו דרכם אל הליגה בעקבות כך שהלכו והתחקו אחרי חבריהם השוודיים לקבוצה. אלו שיחקו בקריירה המוקדמת שלהם בקבוצות מהאליטסריין ובכך הוחתמו ללא שהיות על ידי קבוצתם המסורתית.

בכך טעמה הליגה בפעם הראשונה בתולדותיה טעם השפעה חיצונית מהי. השפעה זמנית שהספיקה להותיר עבור השוודים חומר למחשבה בנוגע לסגנון ולרמת הליגה בהתאם לליגה הצפון-אמריקאית והטיפוסית. ה-NHL לעומתה פחות הושפעה וגם שחקניה לא הראו כוונות מידיות להישאר בליגה, אך הגל הזה היה מהניצנים הראשונים להצעדת הליגה לעבר העידן החדש והפתוח, בו עתידה הליגה לפתוח את שעריה בפני בני לאום רבים ומגוונים. על כל פנים, ה-NHL טרם אמרה את מילתה האחרונה.

בנוסף, בין השנים הללו התרחשו מספר אירועים דרמטיים והיסטוריים: פרייסטד קנתה את מעמדה בתור הקבוצה המוצלחת ביותר בתולדות הליגה עם מרב הזכיות בגביע לה מאט, לאחר שהצליחה לשמור על מקומה בצמרת הליגה מאז הקמתה והעפילה לגמר הגביע 19 פעמים, כשמתוכן זכתה 9 פעמים. בכך עקפה את יורגודן שהובילה עם 6 זכיות, לאחר שזכתה שלוש פעמים במהלך השנים הללו.

לוגו האליטסריין בין השנים 2007–2013

בעונת 2007 זכתה מודו הוקי בגביע בפעם השנייה בתולדותיה לאחר 27 שנות בצורת, במהלכן הופיעה 4 פעמים בגמר. בינתיים התברר כי לינשפין נכנסה לנעליה בתור קבוצת גמר אנדרדוגית, לאחר שנאבקה לשווא ב-2007 וב-2008 על זכייה היסטורית בגביע הנחשק.

בעונת 2013 זכתה חלפטאו בגביע בפעם השנייה בתולדותיה לאחר 34 שנות בצורת. שנתיים קודם הזכייה גילתה הקבוצה סימני צמיחה והתקדמות לעבר צמרת הליגה, כאשר הופיעה פעמיים בגמר הפלייאוף וכשלה, אך לא אמרה נואש ואכן בהופעתה השלישית והרצופה זכתה סוף כל סוף בגביע הנכסף.

שחקנים שהובילו את הליגה באותה עת כוללים את אנדריאס קרלסון וסטפן ליב מ-HV71; מטיאס ויינהנדל ופר-אוגה סקרדר ממודו; ירוסלב הלינקה וטוני מורטנסון מלינשפין; טומי קליו מפרלונדה. החלוץ הצעיר יאקוב סילברברי מברינס בלט בעיקר ב-2012, כשזכה באותה עונה בפרס דסקית הזהב וקסדת הזהב בהתאמה, לפני שערק ל-NHL מיד עם סיום העונה. שחקן דומיננטי נוסף שבלט באותה תקופה הוא באד הולוויי הקנדי. הולוויי הוא השחקן שהיה הקרוב ביותר לשבור את שיאו של הוקאן לוב בניקוד ואף שבר את שיא הליגה בצבירת אסיסטים בעונה הסדירה.

שחקנים ותיקים ונודעים שהמשיכו לבלוט בליגה בניקוד ובהישגים הם פרדריק ברמברי, ניקלאס אנדשון, מיקאל רנברי, כריסטיאן הוסליוס ויוהאן דוידסון. חמישה אלו תופסים את המקומות העליונים בפסגת מבקיעי הליגה לדורותיה, כאשר ברמברי מחזיק בשיא הנקודות בעונה הסדירה בקריירה ואחריו דוידסון במקום השני.

במהלך השנים הראשונות של העשור השני של המאה ה-21, נחשבה ליגת האליטסריין לליגה הטובה בעולם.[10] כהוכחה לכך, בדראפט ה-NHL בשנת 2011 נבחרו ארבעה שוודים מתוך עשר הבחירות הגבוהות שבדראפט: גבריאל לנדסקוג במקום השני, אדם לאשון במקום הרביעי, מיקה זיבנג'אד במקום השישי ויונאס ברודין במקום העשירי. מתוך עשרים השחקנים המועמדים כבעלי סיכוים גבוהים להיבחר בראשית הדראפט, עשרה מאירופה ועשרה מצפון אמריקה, בסך הכול שבעה שוודים נכללו ברשימה. למעשה, הייתה זו השנה הפורייה ביותר שהציגה שוודיה בתולדות דראפט ה-NHL.

מאפיין בולט נוסף שאישר את רמת הליגה ביחס לליגות שונות באירופה היה שליטת הקבוצות השוודיות בזכיות על התואר האירופי שנערך בין 2010 עד 2014. הגיעו הדברים לידי כך שבעונת 2012, בפעם הראשונה בהיסטוריית ליגת האלופות על כל גלגוליה הקודמים העפילו לגמר שתי קבוצות שוודיות מתוך 32 קבוצות שונות.

2013–הווה: התחדשות, התרחבות ופתיחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 ביוני 2013 הוחלט כי הליגה תשנה את שמה "אליטסריין" ל"סוונסקה הוקיליגאן" (בשוודית: Svenska Hockeyligan) כדי לאפשר תרגום קל יותר באנגלית לשמה של הליגה (באנגלית: Swedish Hockey League; בתרגום: "ליגת ההוקי השוודית") ובראשי תיבות נוחים לשתי השפות: SHL.[2][11][12]

דיון נרחב התקיים על מספר הקבוצות ב-SHL. לליגה היו 12 קבוצות במשך למעלה מ-20 שנה מאז ההתרחבות מ-10 קבוצות ב-1987. עם זאת, הייתה הסכמה כללית בין מומחי ההוקי שיש להרחיב את הליגה בשתי קבוצות נוספות לפחות. הם התכוונו שפרט למצב הכלכלי של חלק מהמועדונים, התחרות של ההוקי אלסוונסקאן הראתה שדרושות עוד קבוצות בליגה העליונה; ה-SHL.[13][14] ב-13 במרץ 2014 הודיעו ה-SHL והאלסוונסקן כי ה-SHL תורחב ל-14 קבוצות החל מעונת 2015/16, כאשר שתי הקבוצות המצטרפות יהיו קבוצות מהאלסוונסקן שיסיימו בראש הליגה, עונה קודם לכן.[15]

עם התחדשות ליגת האלופות בעונת 2015, הליגה המחודשת שלחה 8 קבוצות לתחרות שמנתה 44 קבוצות מרחבי אירופה, בעיקר מליגות נחשבות כמו הליגה הפינית, אקסטרה ליגה מצ'כיה ו-DEL מגרמניה. אף בתחרות זו הוכיחו מייצגות הליגה את רמתה ובגמר התמודדו שתי קבוצות שוודיות. במשך 7 עונות רצופות מעת חידוש התחרות זכו רק קבוצות שוודיות והבולטת שבהן היא פרלונדה שזכתה 4 פעמים מתוך 5 הופעות בגמר. למעשה, במשך כל שנות קיומה של ליגת האלופות המחודשת מ-2015 ועד עונת 2026, נוכחות קבוצות שוודיות בגמר הטורניר. בכך בעיני רבים נחשבת ה-SHL לליגה הטובה באירופה, מלבד ה-KHL שכוללת בתוכה קבוצות רבות מאסיה.

נהלים במשחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל משחק SHL בעונה סדירה מורכב משלושה שלישים בני 20 דקות, עם הפסקה של 18 דקות לכל היותר בין שליש לשליש.[16] אם המשחק הסתיים בתיקו לאחר הזמן הקבוע בן 60 הדקות, ניתנת הארכה של חמש דקות, כאשר משחקים שלושה על שלושה מחליקים והמשחק מוכרע בשער. אם המשחק לא הוכרע לאחר ההארכה, יערכו הקבוצות דו-קרב חבטות עונשין. הקבוצה שהבקיעה את מרב הבקעות העונשין מתוך שלושה ניסיונות מנצחת את המשחק. אם התוצאה עודנה שווה לאחר שלושת סיבובי העונשין, חבטות העונשין נמשכות סיבוב אחר סיבוב, עד שקבוצה אחת מבקיעה, בעוד שהקבוצה השנייה אינה מבקיעה.

בכל שליש יש "הפסקת חשמל" אחת במשך 70 שניות המשמשת להצגת פרסומות; כל פרסומת מוצגת לאחר הפסקת המשחק הראשונה לפחות 10 דקות לאחר השליש. עם זאת, הפרסומות אינן מתרחשות ישירות לאחר הבקעת שער, חבטת עונשין, קריאת אייסינג או במהלך יתרון מספרי.

משחקי פלייאוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה של משחק שהסתיים עם שוויון במהלך הפלייאוף, הארכות נוספות בנות 20 דקות משוחקות באופן תמידי עד שקבוצה אחת מבקיעה. שלא כמו בעונה הסדירה, הארכות פלייאוף משוחקות חמש על חמש. רק משחק אחד בשוודיה עבר אי פעם ארבע הארכות מלאות ואף משחקי SHL לא עברו שלוש הארכות מלאות. משחק ה-SHL הארוך ביותר היה המשחק הראשון של חצי גמר אליפות שוודיה 1997, שנערך ב-23 במרץ 1997 בין לקסנד ופרייסטד. 6,012 צופים ראו את אנדריאס קרלסון מבקיע את שער הניצחון ללקסנד לאחר 59 דקות הארכה (כמעט שלוש הארכות מלאות).[17][18]

משחקי SHL משוחקים בזירת הוקי קרח, שהיא משטח קרח מלבני עם פינות מעוגלות ומוקף בקירות מזכוכית. גודלה 30 על 60 מטר, התואם לסטנדרטים בינלאומיים.[19]

קבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמני הליגה בתחילת עונת 2011/12

מאז הקמת הליגה ב-1975, פרייסטד היא הקבוצה המצליחה ביותר ומחזיקה בעשרה תארים באליפות שוודיה. ברינס ויורגודן עומדות במשותף במקום השני עם ששה תוארי אליפות.[20] עם חישוב משנת 1922, כאשר שיחקו הקבוצות באליפויות שוודיה הראשונות, יורגודן היא הקבוצה המצליחה ביותר עם שישה עשר תוארי אליפות ואחריה ברינס עם שלוש עשרה; פרייסטד עם עשרה ויטה עם תשעה.[21]

עונת 2025/26

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה מורכבת מ-14 קבוצות; יורגודן חזרה ל-SHL לאחר שלוש עונות בהוקי אולסוונסקן, שם זכו בתואר עונה שעברה. מודו הוקי ירדה להוקי אלסוונסקן בתום העונה הקודמת לאחר שתי עונות בליגה. פרייסטד היא הקבוצה היחידה ששיחקה ללא הרף ב-SHL (לשעבר אליטסריין) מאז הקמתה ב-1975.

קבוצה עיר ארנה מושבים
פרלונדה גטבורג סקנדינביום 12,044
פרייסטד קרלסטד לפברג ארנה 8,647
HV71 ינשפין הוסקוורנה גארדן 7,000
לקסנד לקסנד טיירה ארנה 7,650
לינשפין לינשפין סוב ארנה 8,500
לולאו לולאו קופ נורבוטן ארנה 6,300
מאלמה רדהוקס מאלמה מאלמה ארנה 13,000
יורגודן סטוקהולם הובט 8,094
ברינס יבלה מוניטור ERP ארנה 7,909
רגלה אניילהולם קאטנה ארנה 5,150
חלפטאו חלפטאו חלפטאו קראפט ארנה 6,001
טימרו טימרו ארנה NHC 6,000
וקשה לייקרס וקשה וידה ארנה 5,700
ארברו ארברו ברן ארנה 5,150

מבנה העונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת SHL מחולקת לעונה רגילה מסוף ספטמבר עד תחילת מרץ, כאשר הקבוצות משחקות זו מול זו בלוח זמנים מוגדר מראש והפלייאוף נמשך ממרץ עד אפריל. במהלך הפלייאוף, קבוצות משחקות אחת נגד השנייה בסדרות הטוב משבע על מנת לעלות לסיבוב הבא. הקבוצה האחרונה שנותרה מוכתרת לאלופת שוודיה (או Svenska mästare בשוודית) וזוכה בגביע לה מאט.

העונה סדירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הסדירה כל קבוצה משחקת 52 משחקים. נקודות מוענקות עבור כל משחק, כאשר שלוש נקודות מוענקות על ניצחון בזמן הקבוע, שתי נקודות על ניצחון בהארכה או בחבטות עונשין ונקודה אחת על הפסד בהארכה או בחבטות עונשין. בתום העונה הסדירה, הקבוצה שמסיימת עם מרב הנקודות מוכתרת לאלופת הליגה ומוענק לה פרס בסכום מיליון קרונה שוודית כבונוס.[22] שש הקבוצות בדירוג הגבוה ביותר בנקודות מעפילות ישירות לפלייאוף. ארבע הקבוצות המדורגות במקומות 7–10 משחקות בסדרת הטוב משלוש ונאבקות על שני מקומות הפלייאוף הנותרים. שתי הקבוצות בדירוג הנמוך ביותר לאחר העונה הסדירה משחקות בסדרת הירידה והעלייה מול שתי קבוצות בדירוג הגבוה באלסוונסקאן על מנת להישאר ב-SHL לקראת העונה הבאה. לפני עונת 2013/14, שמונה הקבוצות בדירוג הגבוה ביותר העפילו לפלייאוף ישירות.[23]

אם שתי קבוצות או יותר מסיימות עם שוויון בניקוד, הדירוג נקבע לפי פורמט שובר השוויון הבא:

  1. הפרש שערים הגדול ביותר
  2. מרב השערים שהובקעו
  3. תוצאות ראש בראש בין הקבוצות השוות

הפלייאוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלייאוף SHL הוא טורניר המורכב מסדרות מרובות משחקים שבהן שתי קבוצות נאבקות על זכייה בסדרת הטוב משלוש או הטוב משבע על מנת לעלות לסיבוב הבא. הפלייאוף מורכב מארבעה סיבובים: שמינית גמר, רבע גמר, חצי גמר וגמר. בסיבוב הראשון בשמינית הגמר, הקבוצה המדורגת 7 בעונה הסדירה משחקת מול הקבוצה המדורגת 10 והקבוצה המדורגת שמינית מול קבוצה המדורגת תשיעית. ברבע הגמר, שש הקבוצות הטובות ביותר בעונה הסדירה ושתי המנצחות של שמינית הגמר משולבות זו מול זו, כאשר הדרג הגבוה ביותר משחק מול הדרג הנמוך ביותר שנותר. בחצי הגמר, הקבוצות מסודרות מחדש, כאשר הדרג העליון שנותר משחק מול הדרג הנמוך ביותר ושתי הקבוצות הנותרות משתלבות. בגמר, שתי הקבוצות הנותרות מתמודדות זו מול זו כדי לזכות באליפות הליגה. לפני עונת 2013/14, הקבוצות מהדרג העליון יכלו לבחור את יריבותיהן ברבע הגמר.[23]

שמינית הגמר מתנהלת בשיטת הסדרות הטובות משלוש בעוד שהסבבים הבאים משוחקים כסדרות הטובות משבע. בכל סדרה, לקבוצה המדורגת יותר מבין השתיים יש יתרון ביתיות. כל סדרה משוחקת בפורמט בית-חוץ לסירוגין, כאשר המשחק הראשון משוחק במקום הביתי של הקבוצה בדירוג הגבוה. כל סדרה מסתיימת כאשר קבוצה אחת ניצחה יותר ממחצית ממספר המשחקים המקסימלי הדרוש להכרעה בסדרה.

שתי הקבוצות בדירוג הנמוך ביותר לאחר העונה הסדירה נאלצות לשחק בסדרת ההדחה הטובה משבע, כאשר לקבוצה המדורגת גבוה יותר יש יתרון ביתיות. הקבוצה המנצחת נשארת ב-SHL, בעוד הקבוצה המפסידה יורדת לליגה השנייה, אלסוונסקאן. אלופת אלסוונסקאן עולה ל-SHL ותופסת את מקומה של הקבוצה היורדת.

נוכחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2010/11, ה-SHL הייתה הליגה המקצוענית בהוקי קרח הנחשבת בעולם.[10] במהלך עונת 2011/12, ה-SHL הייתה ליגת ההוקי קרח בעלת מספר הצופים הגדול באירופה, עם ממוצע של 6,385 צופים למשחק.[24] אולם ב-2013/14, ה-SHL הייתה השלישית בטיבה באירופה, עם ממוצע נוכחות של 5,978.[25] ה-SHL הייתה הליגה השנייה בפופולריות ביותר בשוודיה, אחרי ליגת הכדורגל שבעונת 2013 הייתה עם ממוצע נוכחות של 7,627.[26]

בין 2009 ל-2013, אירחה הליגה משחק חוץ בעונה הסדירה בדצמבר מדי שנה. המשחק הראשון בחוץ נערך ב-28 בדצמבר 2009, בין פרלונדה לפרייסטד באולבי. פרלונדה גברה בניצחון 4:1. 31,144 צופים צפו במשחק וקבעו שיא חדש למספר הנוכחות הגדול ביותר במשחק ליגת הוקי קרח בשוודיה. שנה לאחר מכן, נפגשו שוב פרייסטד ופרלונדה במשחק חוץ והפעם בקרלסטד. פרייסטד ניצחה 5:2 לעיני 15,274 צופים. משחק החוץ 2013 נערך ב-14 בדצמבר 2013, בין פרלונדה וחלפטאו בגמלה אולבי. המשחק נודע כ-"Julmatchen" (בעברית: משחק חג המולד) ונוצח על ידי חלפטאו 4:1 לעיני 13,452 צופים.[27][28]

שחקנים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • זוכי פרס דסקית הזהב מרב הפעמים: אנדש אנדשון, ליף הולמקוויסט ופטר פושברי זכו כולם פעמיים.
  • חמשת המבקיעים המובילים: פרדריק ברמברי (581), יוהאן דוידסון (562 נקודות), יירגן ינסון (535), יאן לאשון (525) ואנדש קרלסון (525).
  • שלושת כובשי השערים המובילים: לאש-גונאר פטשון (270), מגנוס ורנבלום (266) והוקאן לוב (261 שערים).
  • שלושת השחקנים עם מרב המשחקים בעונה הסדירה: יאן סנדסטרם (952), יואל לונדקוויסט (915) וקרל פבריסיוס (905).[29]

פרסים ותארים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה ורדיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי ה-SHL משודרים ברחבי שוודיה על ידי TV4 וב-TV4 Play. משחקים נבחרים מוצגים בפינלנד על ידי C More ובנורווגיה על ידי VG+. משחק אחד מכל מחזור מוצג כ"משחק הדגל" ומוצג בהוקי TV4 עם תוכנית אולפן לפני המשחק, בין השלישים ולאחריו. במהלך עונת 2004/05 ב-NHL שבוטלה, שודרו משחקי SHL בקנדה על ידי ספורטסנט. בתחילת עונת 2023/24 הוכרז שכל המשחקים יהיו זמינים ב-HomeofHockey.tv בארצות הברית, בריטניה, קנדה, אירלנד, הולנד, איטליה, בלגיה וספרד כאשר למשחק נבחר אחד יש פרשנות באנגלית.[30][31]

סוורי רדיו היא תחנת הרדיו הרשמית של ה-SHL.[32] כל סיבוב מכוסה על ידי Sportextra ב-SR P4-עם דיווחים מכל הזירות; כל המשחקים זמינים במלואם ברדיו האינטרנט של SR ובטלפונים ניידים באמצעות 3G.[33]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא SHL בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Stars sign Nilstorp to one-year, two-way contract, NHL.com (באנגלית)
  2. ^ 1 2 "SHL: Elitserien och Svenska Hockeyligan blir SHL". SHL.se. 2013-06-17.
  3. ^ "SHL och HockeyAllsvenskan utvecklar elithockeyn". HockeyAllsvenskan. 13 מרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-13 אפריל 2014. .
  4. ^ Hockeyligan.se, web.archive.org, ‏2007-03-21
  5. ^ "Elitserien" (בשוודית). Hockeyligan.se. אורכב מ-המקור ב-2007-03-10. .
  6. ^ Flest mål en säsong - SHL website, web.archive.org, ‏2025-10-21
  7. ^ Top 10 Best Ice Hockey Leagues, The Hockey Writers, ‏9/6/2025
  8. ^ historisk Guldpucken-vinnare, Svenska Dagbladet, ‏3/7/2015
  9. ^ "Jag blev fullständigt vansinnig och höll på att säga upp mig", hockeysverige, ‏19/04/2020
  10. ^ 1 2 "Elitserien most evenly matched". International Ice Hockey Federation. 2011-07-08. אורכב מהמקור ב-21 באוקטובר 2012. . {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  11. ^ Aftonbladet: Bekräftat: Elitserien byter namn. 17 June 2013.
  12. ^ Skellefteå AIK: Elitserien och Svenska Hockeyligan blir SHL. 17 June 2013.
  13. ^ Nyström, Magnus (2011-03-30). "Dags för 14 lag i elitserien". Expressen. bloggar.expressen.se. .
  14. ^ "Elitserien kan utökas till 14 lag". Tidningarnas Telegrambyrå (בשוודית). svd.se. 2011-01-29. .
  15. ^ "SHL och HockeyAllsvenskan utvecklar svensk elitishockey". Swedish Hockey League. 2014-03-13. .
  16. ^ "Kap 1 ALLMÄNNA BESTÄMMELSER" (בשוודית). Swedish Ice Hockey Association. אורכב מ-המקור ב-2007-09-26. .
  17. ^ "De längsta matcherna genom tiderna" (PDF) (בשוודית). Swedish Ice Hockey Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-12-30. .
  18. ^ "1996–97 SHL playoffs". Svenska Hockeyligan. .
  19. ^ "MARKERINGAR och MÅTT" (PDF) (בשוודית). Swedish Ice Hockey Association. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-12-30. .
  20. ^ "Svenska Mästare" (בשוודית). Hockeyligan.se. 2007-01-14. .
  21. ^ "Visste du att..." (בשוודית). Swedish Ice Hockey Association. אורכב מ-המקור ב-2006-10-10. .
  22. ^ "HV71 – Seriesegrare 2007/2008" (בשוודית). Svenska Hockeyligan AB. 2008-03-08. .
  23. ^ 1 2 Hemming, Johanna (2013-06-13). "Nytt format på SM-slutspelet i ishockey". Hockeyligan (בשוודית). .
  24. ^ "SC Bern 10th time on top". International Ice Hockey Federation. 2012-03-15. אורכב מהמקור ב-18 במרץ 2012. . {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  25. ^ Merk, Martin. "Swiss fans flock to arenas". International Ice Hockey Federation. . {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Allsvenskan 2013 » Attendance » Home matches".
  27. ^ Karlberg, Peter (2013-05-30). "Frölunda HC möter Skellefteå AIK utomhus på Gamla Ullevi". shl.se (בשוודית). Swedish Hockey League. .
  28. ^ Gullbrand, Johannes (14 דצמבר 2013). "Skellefteå segrare i julmatchen". shl.se (בשוודית). Swedish Hockey League. אורכב מ-המקור ב-15 דצמבר 2013. .
  29. ^ SHL Website - Career statistics, ‏04/12/2025
  30. ^ "HOME OF HOCKEY". SHL. 2023-09-26. .
  31. ^ "Home of Hockey Territory Terms". Home of Hockey. 2023-09-30. .
  32. ^ Östberg, Anders (2005-09-12). "Sveriges Radio satsar på elitserien" (בשוודית). Hockeymagasinet. .
  33. ^ Brohult, Linus (2006-11-01). "Elitserien och Allsvenskan via 3G-radio" (בשוודית). Mobil. .
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=SHL&oldid=42496164"