משטח קרח
משטח קרח (או משטח החלקה על הקרח) הוא גוף מים קפוא או שכבת קרח מלאכותית שבה אנשים יכולים להחליק על הקרח, או לשחק בספורט חורף. משטחי החלקה על הקרח משמשים גם לתערוכות, תחרויות ומופעי קרח. הצמיחה והפופולריות הגוברת של ההחלקה על הקרח במהלך שנות המאה ה-19 סימנו עלייה בבנייה מכוונת של משטחי החלקה על הקרח באזורים רבים בעולם.
ישנם שני סוגים של משטחי החלקה על הקרח בשימוש נפוץ כיום: משטחי החלקה על קרח טבעיים, שבהם מתרחשת הקפאה מטמפרטורות סביבה קרות ומשטחי החלקה על קרח מלאכותיים (או קפואים מכנית), שבהם נוזל קירור מייצר טמפרטורות קרות על פני השטח מתחת למים ובכך המים קופאים. ישנם גם משטחי החלקה סינתטיים שעשויים מפלסטיק.
מלבד החלקה על הקרח לפנאי, חלק מהשימושים בו כוללים: הוקי קרח, פארא הוקי קרח, ספונג'י (המכונה הוקי ספוג), בנדי, רינק בנדי, רינקבול, רינגט, ברומבול (שניהם גרסאות פנימיות וחיצוניות), ברומבול מוסקבאי, החלקה מהירה, החלקה אמנותית, ספורט קרח, קרלינג וקרוקיקרל. עם זאת, ברומבול מוסקבאי משוחק בדרך כלל במגרש טניס על אספלט שהוצף במים שהוקפאו. בענפי ספורט כדוגמת ברומבול, קרלינג, ספורט קרח, ספונג'י, ברומבול מוסקבאי וקרוקיקרל, אין להשתמש במחליקיים מכל סוג שהוא.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רינק (Rink), מילה סקוטית שמשמעותה 'קורס', שימשה כשם של מקום בו שיחקו קרלינג. מכיוון שמשחקים קרלינג על קרח, השם נשמר לבניית משטחי קרח לענפי ספורט ושימושים אחרים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לונדון, אנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיונות מוקדמים בבניית משטחי קרח מלאכותיים נעשו לראשונה ב'מאניה של ההחלקה' בין השנים 1841-1844. הטכנולוגיה לתחזוקת הקרח הטבעי לא הייתה קיימת, לכן הזירות המוקדמות הללו השתמשו בתחליף המורכב מתערובת של שומן חזיר ומלחים שונים. פריט בגיליון ה-8 במאי 1844 של אליקים ליטל Living Age ובראשם "הגלציאריום" דיווח כי "מוסד זה, שהוסר לרחוב Grafton East דרך טוטנהאם קורט, נפתח ביום שני אחר הצהריים. אזור הקרח המלאכותי הוא נוח ביותר למי שחושק לעסוק בבילוי החינני והגברי שהוא החלקה".[2]
עד 1844, מקומות אלו יצאו מהאופנה כשהלקוחות התעייפו מתחליף הקרח ה"מסריח". רק שלושים שנה מאוחר יותר התפתחה טכנולוגיית הקירור עד לנקודה שבה אפשר היה סוף סוף להשתמש בקרח טבעי במשטח ההחלקה. משטח ההחלקה על הקרח הקפוא המכני הראשון בעולם היה הגלאציאריום שנפתח על ידי ג'ון גמג'י, וטרינר וממציא בריטי, באוהל בבניין קטן ממש ליד כביש הקינגס בצ'לסי ב-7 בינואר 1876.[3][4] גמג'י הוקסם מטכנולוגיית הקירור שבה נתקל במהלך מסע לימודי לאמריקה כדי להסתכל על קדחת טקסס בבקר. במרץ של אותה שנה הוא עבר למקום קבוע ב-379 Kings Road, שם הוקם משטח החלקה בגודל 12.2 על 7.3 מטרים.[4]
משטח ההחלקה התבסס על משטח בטון, עם שכבות אדמה, שיער פרה וקרשי עץ. על גבי אלה הונחו צינורות נחושת אליפסיים הנושאים תמיסה של גליצרול עם אתר, חנקן-חמצן ומים. הצינורות כוסו במים והתמיסה נשאבה, תוך הקפאת המים לקרח. גמג'י גילה את התהליך תוך כדי ניסיון לפתח שיטה להקפאת בשר לייבוא מאוסטרליה וניו זילנד, ורשם עליו פטנט כבר ב-1870.[4]
.jpg)
גמג'י הפעיל את המשטח על בסיס חברות בלבד וניסה למשוך קהל לקוחות עשיר, מנוסה בהחלקה על הקרח באוויר הפתוח במהלך חורפים בהרי האלפים. הוא התקין גלריית תזמורת, שיכולה לשמש גם את הצופים וקישט את הקירות בנופים של האלפים השווייצרים.[4]
משטח ההחלקה הוכיח בתחילה הצלחה וגמג'י פתח שני משטחים נוספים בהמשך השנה: ברישולמה במנצ'סטר וב"גלאציאריום המוצף" בצ'רינג קרוס בלונדון, האחרון גדול יותר באופן משמעותי שהתפרס על פני שטח של 35.1 על 7.6 מטרים. ה-Southport Glaciarium נפתח ב-1879, בשיטת גמג'י.[4]
הפנס, אנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באזורי הביצות של "הפנס", ההחלקה פותחה מוקדם כבילוי במהלך החורף שבו היו משטחי קרח טבעיים בשפע. זהו המקור ל"החלקה על הפן" ונאמר שהוא מקום הולדתו של הבנדי. לאיגוד הבנדי של בריטניה יש מטה באזור.[5]
גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגרמניה, משטח החלקה על הקרח הראשון נפתח בשנת 1882 בפרנקפורט במהלך תערוכת פטנטים. הוא השתרע על 520 מ"ר ופעל במשך חודשיים; מערכת הקירור תוכננה על ידי יארה לינדה[6] והייתה כנראה משטח ההחלקה הראשון שבו שימשה אמוניה כחומר קירור. עשר שנים לאחר מכן, הותקן דרך קבע משטח החלקה גדול יותר באותו מקום.
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשטחים החיצוניים הראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלקה על הקרח הפכה במהירות לבילוי ושיגעון מועדף בכמה ערים אמריקאיות בסביבות אמצע המאה ה-19 והולידה תקופת בנייה של כמה משטחי החלקה על הקרח.[7]
שני משטחי החלקה מוקדמים על הקרח העשויים מקרח קפוא מכני בארצות הברית נפתחו בשנת 1894, ארמון הקרח של שדרת הצפון בבולטימור וארמון הקרח בניו יורק.
משטח החלקה סנט ניקולס, (מכונה גם "סנט ניקולס ארנה"), היה משטח החלקה מקורה במנהטן שהתקיים מ-1896 ועד להריסתו בשנות השמונים. היה זה אחד ממשטחי ההחלקה הפנימיים והראשונים העשויים מקרח קפוא מכני בצפון אמריקה ונתן למחליקים את ההזדמנות ליהנות מעונת החלקה ממושכת.[8] משטח ההחלקה שימש להחלקת תענוגות, הוקי קרח והחלקה על הקרח, והיה משטח חשוב המעורב בפיתוח ענפי ספורט ההוקי קרח והאגרוף בארצות הברית.
משטחים מקורים העתיקים ביותר בשימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]משטח החלקה מקורה ומלאכותי העתיק ביותר שעדיין נמצא בשימוש בארצות הברית הוא מת'יוס ארנה שבבוסטון (לשעבר בוסטון ארנה) שנבנה בין השנים 1909-1910. המשטח ממוקם בקמפוס של אוניברסיטת נורת'איסטרן.[9][10]
משטח החלקה זה הוא הבית המקורי של קבוצת בוסטון ברואינס מה-NHL. זוהי קבוצת ה־NHL היחידה שנותרה חברה בשש המקוריות של ה-NHL כשהזירה הביתית והמקורית שלהם עדיין קיימת.
ההווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-Guidant John Rose Minnesota Oval הוא משטח החלקה חיצוני ברוזוויל, מינסוטה, שגדול מספיק כדי לאפשר למחליקים על הקרח לשחק בנדי. ההיקף שלו משמש כמסלול החלקה מהירה. המתקן נבנה בין יוני לדצמבר 1993. זהו שדה הבנדי היחיד בגודל תקני בצפון אמריקה ומשמש כביתם של נבחרת ארצות הברית בבנדי וקבוצות הבנדי הלאומיות שלה. פרויקט השיפוץ שעמד על סך 3.9 מיליון דולר ותוכנן ל-Guidant John Rose Minnesota Oval אמור היה להסתיים לפני פתיחת העונה ה-29 של המשטח ב-18 בנובמבר 2022.[11]
אורך האליפסה הוא 400 מטר ורוחבה 200 מטר, ובכך נחשב למשטח הקרח המלאכותי והפתוח הגדול ביותר בצפון אמריקה. זהו מתקן ברמה עולמית המשמש בעיקר לספורט קרח כגון החלקה על הקרח, הוקי קרח, החלקה מהירה ובנדי. האליפסה מארחת מספר תחרויות לאומיות ובינלאומיות במהלך השנה, כולל גביע ארצות הברית בבנדי.
קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה הראשון בקנדה שהציג משטח קרח היה משטח החלקה ויקטוריה[12] שנפתח בשנת 1862 במונטריאול. משטח ההחלקה נוצר באמצעות קרח טבעי. בתחילת המאה העשרים הוא תואר כ"אחד ממשטחי ההחלקה המכוסים המשובחים בעולם"[13] והיה בשימוש במהלך החורף לשעשוע, הוקי קרח וספורט החלקה. בחודשי הקיץ שימש המבנה לאירועים שונים נוספים.
סוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרח טבעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משטחי החלקה רבים מורכבים או נמצאים על גופי מים פתוחים כגון אגמים, בריכות, תעלות ולעיתים נהרות. ניתן להשתמש בהם רק בחורף באקלים שבהם פני השטח קופאים בעובי שמספיק לעמוד בפני משקל אדם. ניתן לאלתר משטח באקלים קר על ידי סגירת שטח במישור, מילויו במים שקופאים עקב המזג. שלג עשוי להיות ארוז לשימוש כחומר בלימה.
דוגמה לסוג זה של "משטח החלקה", שהוא גוף מים שהוסב למסלול החלקה במהלך החורף, היא מסלול ההחלקה בתעלת רידו באוטווה.
קרח מלאכותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל אקלים, ניתן להתקין משטח קרח בחלל הבנוי כהלכה. הדבר מורכב ממצע של חול או מדי פעם לוח בטון, שדרכו (או מעליו) עוברים צינורות. הצינורות נושאים נוזל צונן שמוריד את טמפרטורת הלוח כך שהמים המונחים למעלה יקפאו. שיטה זו ידועה בשם 'קרח מלאכותי' כדי להבדיל ממשטחי החלקה שנעשו פשוט על ידי הקפאת מים באקלים קר, בתוך הבית או בחוץ, אם כי שני הסוגים הם של מים קפואים. מונח טכני נכון יותר הוא קרח "קפוא מכני".
דוגמה לסוג זה של משטח החלקה הוא משטח ההחלקה החיצוני במרכז רוקפלר בניו יורק.
בניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למשטחים מודרניים יש הליך ספציפי להכנת פני השטח. כשהצינורות קרים, מתיזים שכבה דקה של מים על החול או הבטון לאיטום ויישור. שכבה דקה זו צבועה בלבן או כחול חיוור לניגודיות טובה יותר; סימונים הדרושים להוקי או סמלים ממוקמים גם יחד עם סמלילים או עיטורים אחרים. מעל אלו מרססים שכבה דקה נוספת של מים. הקרח מגיע לעובי של בין 19 עד 38 מ"מ.[14]
משטחים סינתטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משטחי החלקה סינתטיים בנויים מחומר פולימרי מוצק המיועד להחלקה באמצעות מחליקי קרח רגילים עם להבי מתכת. פוליאתילן בצפיפות גבוהה (HDPE) ופוליאתילן במשקל מולקולרי גבוה במיוחד (UHMW) הם החומרים היחידים שמציעים מאפייני החלקה סבירים, כאשר משטחי החלקה סינתטיים של UHMW מציעים את ההחלקה הדומה ביותר לקרח אך גם היקרים ביותר. משטח סינתטי טיפוסי יהיה מורכב מלוחות רבים של חומר משטח דק המורכב על גבי תת-רצפה יציבה, ישרה וחלקה (כל דבר מבטון ועד עץ או אפילו לכלוך או דשא) כדי ליצור אזור החלקה גדול.
תחזוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעת לעת לאחר השימוש בקרח, שנערם על המשטח מאחר שסכיני המחליקיים חותכים ומקרצפים את הקרח, המשטח מוקף מחדש באמצעות מכונה הנקראת מיישרת קרח (לפעמים מכונה בשם זמבוני - הכוונה ליצרן גדול של מכונות כאלה). עבור סמלים, פני השטח "מחולקים" על ידי מתן אפשרות לטיפות רופפות של מים קרים ליפול על הקרח ולקפוא לפסגות מעוגלות.
בין אירוע לאירוע, במיוחד אם הזירה נמצאת בשימוש ללא צורך במשטח הקרח, היא מכוסה ברצפה מבודדת מאוד או מומסת על ידי מתן אפשרות לחימום הנוזל בצינורות שמתחת לקרח.
צורה מיוחדת מאוד של משטח החלקה משמשת להחלקה מהירה; זוהי אליפסה גדולה (או טבעת) בדומה למסלול אתלטי. בגלל השימוש המוגבל במשטחים מסוג זה, אליפסות החלקה מהירה נפוצות הרבה פחות מאשר זירות הוקי או קרלינג.
המיומנים בהכנת זירת קרח מבוקשים לעיתים קרובות לאירועים גדולים שבהם איכות הקרח היא קריטית. הפופולריות של ההוקי בקנדה הובילה את יצרני הקרח להיות מבוקשים במיוחד. צוות אחד כזה של אנשי מקצוע היה אחראי על הצבת מטבע לוני מתחת למרכז הקרח באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002); מכיוון ששתי הקבוצות הקנדיות (גברים ונשים) זכו במדליות הזהב שלהן בהוקי בהתאמה, המטבע הוטבל "בר מזל" והוא נמצא כעת ברשותו של היכל התהילה של ההוקי[15] לאחר שהוחזר מתחת לקרח.
מידות תקניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבנדי, גודל המגרש נע בין 90-110 מטר על 45-65 מטר. במשחק בינלאומי, הגודל חייב להיות לפחות 100 על 60 מטר.
החלקה אמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודלם של משטחי החלקה אמנותית עשוי יחסית להשתנות, אך איגוד ההחלקה הבינלאומי מעדיף משטחים בגודל אולימפי לתחרויות החלקה אמנותית, במיוחד עבור אירועים גדולים. גודל רצוי הוא 60 על 30 מטר. ה-ISU מציין שמשטחי תחרות לא יהיו גדולים מזה ולא קטנים מ-56 על 26 מטר.[16]
הוקי קרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זירת הוקי קרח
למרות שיש שוני רב במידות של משטחי החלקה על הקרח בפועל, ישנם בעצם שני גודלי משטח בשימוש ברמות הגבוהות ביותר של ההוקי קרח. למעשה, בעבר משטחי ההחלקה היו קטנים יותר מאשר היום.
משטחי הזירות הרשמיים של ליגת ההוקי הלאומית הם 26 מטר על 61 מטר. המידות מקורן בגודל של משטח ההחלקה ויקטוריה במונטריאול.
משטחי ההוקי קרח האולימפיים והבינלאומיים הרשמיים הם 30 על 60 מטר.
פארא הוקי קרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פארא הוקי קרח
הוקי מזחלות, משתמש באותם מידות שטח המשטח המשמשות את משטחי ההוקי קרח.
רינגט
[עריכת קוד מקור | עריכה]רינגט מנצלת את רוב סימוני ההוקי קרח התקניים המשמשים את קנדה בהוקי, אך משטח הרינגט משתמש בנקודות נוספות של מעבר חופשי בכל אחד מאזורי ההתקפה ואזור המרכז, כמו גם שטח שערים גדול יותר. נדרשים גם שני קווי משחק חופשי נוספים (1 בכל אזור התקפה).
משטח רינגט הוא משטח החלקה על הקרח המיועד להוקי קרח אשר שונה כדי לאפשר לשחק רינגט. למרות שחלק ממשטחי הקרח מיועדים אך ורק לרינגט, משטחי החלקה על הקרח הללו עם קווים וסימונים בלעדיים לרינגט נוצרים בדרך כלל רק במקומות המארחים תחרויות ואירועי רינגט גדולים. רוב משטחי הרינגט נמצאים בקנדה ובפינלנד.
אזור המשחק, הגודל, הקווים והסימונים עבור משטח הרינגט התקני הקנדי דומים למשטח ההוקי קרח הממוצע בקנדה עם שינויים מסוימים.[17][18][19][20]
בתחילת ההיסטוריה שלו, הרינגט שוחק בעיקר על משטחי החלקה שנבנו עבור הוקי קרח, ברומבול, החלקה אמנותית והחלקת פנאי, והוא שוחק בעיקר על משטחי החלקה חיצוניים, שכן מעט משטחי קרח מקורים היו זמינים באותה תקופה.[1]
ברומבול
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשחק הברומבול משחקים במידות ההחלקה הזהות של זירת הוקי קרח קנדית סטנדרטית.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בסרט אלופים על הקרח נראה גורדון בומביי בילדותו מתאמן על אגם קפוא בקרבת מגוריו.
- בסרטים שכחו אותי בבית 1 ו-2, שהרקע הוא על חג המולד בארצות הברית, ישנן סצנות של הגנבים על משטחי קרח טבעיים. בסרט הראשון, קווין בורח מהגנבים בעודו רץ על משטח החלקה פתוח והגנבים שרודפים אחריו מחליקים ונופלים. בסרט השני אחד הגנבים מחליק במשטח פתוח ו"שולה" באמצעות הדבק שעל ידיו כובעי גרב וצעיפים מאנשים, כחלק ממסע הגניבות שלו.
- בסוף הסרט לשבור את הקרח, אלזה הופכת את רחבת הטירה למשטח החלקה באמצעות כוחותיה הקסומים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Redmond, Gerald (1982). The sporting Scots of nineteenth-century Canada. Toronto, Ontario: Associated University Presses Inc. p. 271. ISBN 0-8386-3069-3.
- ↑ Littell's Living Age, Volume 1, No. 4, p. 201
- ↑ "The Manchester Real Ice Skating rink Company". Rusholme and Victoria Park Archive.
- 1 2 3 4 5 Martin C. Harris (2005). Homes of British Ice Hockey. History Press Limited. ISBN 9780752425818.
- ↑ "Members - Federation of International Bandy". Worldbandy.com. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2018.
- ↑ Linde AG: "75 Jahre Linde", 1954, S. 52
- ↑ "EXPLORE THE HISTORY OF NYC ICE SKATING AT THE MUSEUM OF THE CITY OF NEW YORK". untappedcities.com (באנגלית). untapped new york. 19 בדצמבר 2017.
- ↑ Kirsch, George B.; Harris, Othello; Nolte, Claire Elaine (2000). Encyclopedia of Ethnicity and Sports in the United States. Greenwood Publishing Group. pp. 215. ISBN 0-313-29911-0.
- ↑ "Northeastern University Athletics Official Website". Gonu.com.
- ↑ Katy Fitzpatrick (2 באוקטובר 2009). ""New Season Brings Renovated Arena for Northeastern," USCHO.com, October 2, 2009". Uscho.com. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2010.
- ↑ "MN OVAL Gets Major Renovations Ahead of 2022 Season". youtube (באנגלית). CityofRosevilleMN. 16 נוב' 2022.
- ↑ Matter, Adam (2023-02-23). "Hockey History - Hockeyheritage.org" (באנגלית אמריקאית).
- ↑ N.M. Hinshelwood (1905). "Montreal and vicinity: being a history of the old town, a pictorial record of the modern city, its sports and pastimes, and an illustrated description of many charming summer resorts around". DesBarats. p. 89.
- ↑ "Frequently Asked Questions - Jet Ice". www.jetice.com.
- ↑ https://web.archive.org/web/20080807130640/http://www.hhof.com/html/olypress.shtml
- ↑ "Special Regulations & Technical Rules: Single & Pair Skating and Ice Dance 2012" (PDF). International Skating Union. ביוני 2012. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 באוקטובר 2013.
- ↑ "Ringette Canada Line Markings" (PDF). Canadian Recreation Facilities Council. 2013.
- ↑ "Rink Line Markings Ringette". BC Ringette Association.
- ↑ "Ringette Canada Line Markings Ontario". Ontario Recreation Facilities Association, Inc.
- ↑ "Rink Markings". Prince George Ringette.
