Ten

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Ten
Ten Front.jpg
אלבום אולפן מאת פרל ג'אם
יצא לאור 27 באוגוסט 1991
הוקלט מרץ-אפריל 1991 באולפני לונדון ברידג', סיאטל
סוגה גראנג'
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 53:26
חברת תקליטים אפיק רקורדס
הפקה ריק פרשאר, פרל ג'אם
כרונולוגיית פרל ג'אם
 Ten
(1991)
.Vs
(1993)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Ten הוא אלבומה הראשון של פרל ג'אם, שיצא באוגוסט 1991. לאחר התפרקות להקת מאדר לאב בון עקב מות סולנה, אנדרו ווד, ממנת יתר של הרואין, המשיכו ג'ף אמנט וסטון גוסארד להקה שתמשיך את דרכם. השניים צירפו את אדי ודר כסולן, את מייק מקרידי כגיטריסט ראשון ואת דייב קרוזן כמתופף, זמן קצר לאחר כך הוקמה פרל ג'ם. רוב השירים הוקלטו בצורתם האינסטרומנטלית לפני שהלהקה הוקמה ואדי ודר הוסיף את מילותיו שעסקו בדיכאונות, הומלסיות והתעללות.

Ten לא זכה בהתחלה להכרה, אך לאחר כמה חודשים, התקבל באהדה גדולה והגיע למקום ה-2 במצעד מכירות האלבומים של בילבורד. הוא קודם בשלושה סינגלים - Alive, Jeremy ו-Even Flow, למרות לחץ מהמעריצים וחברות התקליטים, בחרה הלהקה שלא לשחרר רשמית את Black כסינגל בטיעון שהוא אישי מידי להפצה המונית.

האלבום נמכר בכ-12 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד ונחשב לאחד מאלבומי הגראנג' הנמכרים בעולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ף אמנט וסטון גוסארד היו מוכרים בקרב סצנת הגראנג' בסיאטל כבר בשנות ה-80 כשניגנו בלהקות גדולות באזור המקומי- גרין ריבר ומאדר לאב בון. הקריירה של מאדר לאב בון נקתעה קצת לפני שאלבומם הראשון הופץ עקב מותו הלא צפוי של אנדרו ווד ממנת יתר. בחודשים שלאחר מותו של ווד, היו אמנט וגוסארד מרוחקים ולא רצו להמשיך לנגן יחד. כריס קורנל, סולן סאונדגרדן, שהיה חברו הטוב של ווד רצה להקדיש לו דיסק מחווה יחד עם אמנט וגוסארד,שאלה הסכימו לנגן בשבילו בפרויקט שנודע לאחר מכן כטמפל אוף דה דוג. השניים הביאו איתם גיטריסט שניגן בעיקר במועדונים קטנים בשם מייק מקרידי. תוך כדי הקלטת שיריו של כריס קורנל, הקליטו אמנט, גוסארד ומקרידי חמישה שירים אינסטרומנטלים- "Dollar Short", "Agytian crave", "Footsteps", "Richard's E" ו-"E Ballad". חמישה שירים אלו הוקלטו אל תוך קלטת שנקראה "הדמואים של סטון גוסארד 91'", זאת על מנת למצוא סולן ומתופף שיצטרף אל השלישייה.

הקלטת מצאה את דרכה בספטמבר 1990 אצל מתדלק מסן דייגו- אדי ודר, אשר ניתנה לו על ידי מתופפה לשעבר של הרד הוט צ'ילי פפרז- ג'ק איירונס. ודר הקשיב לקלטת, הלך לגלוש וכתב מילים ביום למחרת למנגינות "Dollar Short", "Agytian Crave" ו-"Footsteps". בהמשך שמות השירים שונו ל-"Alive" ו-"Once". אמנט וגוסארד שמעו את הקלטת עם הביצוע של ודר ומילותיו והורשמו כל כך שמימנו לו כרטיס טיסה לסיאטל. בזמן הזה, ודר כתב גם מילים ל-"E Ballad", ששמו שונה ל-"Black". ב-13 באוקטובר התייצב ודר לחזרות עם הלהקה לשבוע. בשבוע הזה כתבה הלהקה 11 שירים. ודר נהפך לסולן רשמי ומהר מאוד חתמה הלהקה חוזה עם חברת התקליטים Epic.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה, ששמה הראשון היה מוקי בליילוק נכנסה לאולפן ההקלטות לונדון בריג' בסיאטל במרץ 1991 עם ריק פרשאר כמפיק. חודשיים לפני, בינואר 1991, הוקלטו כבר כמה שירים באולפן, אבל רק "Alive" נשאר מאותן הקלטות. זמן ההקלטות נמשך חודש אחד בלבד מהסיבה שכל חומרי הלהקה כבר היו מוכנים. "Porch", "Deep", Why Go" ו-"Garden" היו הראשונים שהקולטו, כל השאר כבר הוקלט. זמן ההקלטות לאלבום נגמרו במאי 1991. המתופף, דייב קרוזן, עזב את הלהקה בסיום ההקלטות בשביל שיקום וגמילה. האלבום מוקסס ביוני באנגליה על ידי טים פאלמר. כיום מודים חברי הלהקה שהם לא היו מרוצים מהמיקסוס של האלבום, ובאלבום האוסף שיצא 13 שנה אחר כך, כל השירים מ-Ten שבאלבום קיבלו מיקסוס שונה. בנוסף, הוציאה הלהקה בשנת 2009 את האלבום מחדש, עם המיקס החדש.

מילים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

11 רצועות האלבום עוסקות בנושאים כבדים כמו דיכאונות, התאבדות, בדידות ורצח. האלבום עוסק גם בבעיות חברתיות כמו ההומולסים ("Even Flow") ושימוש בבתי משוגעים ("Why Go"). רבים נטו לחשוב ש-"Alive" עוסק באושר בגלל הלחן והפזמון, אך ודר שלל את העובדה שמדובר בשיר אופטימי ושנושא השיר הוא כמעט ביוגרפי על חייו שגילה שאביו הוא למעשה אב חורג בגיל 13, ודרך התמודדתה של אימו באבל הייתה תשוקה מינית לבנה, שהזכיר לה את בעלה לשעבר שמת. השיר "Jeremy" עוסק בסיפור אמיתי על נער בשם ג'רמי ווידל שהתאבד בכיתתו אל מול כל חבריו.

שלושת השירים "Alive", "Once" ו-"Footsteps" (שלא שותף באלבום, אבל מופיע כבי-סייד בסינגל של "Jeremy") הם בעלי עלילה משותפת שודר כינה "מאמאסאן טרילוגי" ("טרילוגית אם-בן"). ודר הסביר שהמילים הם סיפור של איש צעיר שאביו מת ("Alive") ונהפך כתוצאה מכך לרוצח פסיכופתי ("Once"), מה שמוביל אותו למאסר והוצאה להורג ("Footsteps"), ודר הסביר שהוא קיבל את ההשראה בעקבות הגילוי שלו בגיל 17 שמי שחשב לאביו, היה אב חורג, ואביו הביולוגי נפטר 4 שנים קודם לכן, כשהיה בן 13.

למרות עיסוקיו האפלים של האלבום, Ten נחשב כאלבום פורץ דרך וחשוב במוזיקה האלטרנטיבית של תחילת שנות ה-90. קולו העמוק והחזק של ודר הביא איתו אומנים שניסו לחקות את קולו וסגנון שירתו. הגיטרות הצורמות שרבית משירי האלבום הפכו לריפים המוכרים ביותר בשנות ה-90 הזכירו לטובה להקות רוק משנות ה-70 כמו לד זפלין, המי ועוד.

באלבום שתי רצועות אינסטרומנטליות מפוצלות בשם "Master/Slave"- כשהאחת פותחת והשנייה מסיימת את האלבום. באירופה הופץ האלבום עם עוד 3 רצועות בונוס- "Alive" בהופעה, "Wash" ו-"Dirty Frank". ביפן הופץ האלבום עם רצועת בונוס אחת- "I've Got a Feeling", ביצוע קאבר לביטלס.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Once" (ודר/גוסארד) (3:51)
  2. "Even Flow" (ודר/גוסארד) (4:53)
  3. "Alive" (ודר/גוסארד) (5:40)
  4. "Why Go" (ודר/אמנט) (3:10)
  5. "Black" (ודר/גוסארד) (5:43)
  6. "Jeremy" (ודר/אמנט) (5:18)
  7. "Oceans" (ודר/גוסארד/אמנט) (2:41)
  8. "Porch" (ודר) (3:30)
  9. "Garden" (ודר/גוסארד/אמנט) (4:58)
  10. "Deep" (ודר/גוסארד/אמנט) (4:18)
  11. "Release" (ודר/גוסארד/אמנט/מק'ריידי/קרוסן) (8:30)
    • "Master/Slave" (רצועה נסתרת)

שירים שנכללו באירופה בלבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Alive" (בהופעה) (ודר/גוסארד) (4:54)
  • "Wash" (ודר/גוסארד/אמנט/מק'ריידי/קרוסן) (3:33)
  • "Dirty Frank" (ודר/גוסארד/אמנט/מק'ריידי/אברוזיס) (5:38)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]