פרל ג'אם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרל ג'אם
PearlJam.jpg
מידע כללי
מוקד פעילות סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
שנות פעילות 1990 - היום
סוגה רוק, גראנג'
חברת תקליטים ג'יי רקורדס
אפיק רקורדס
Allmusic mn0000037730
www.pearljam.com
חברים
אדי ודר
סטון גוסארד
ג'ף אמנט
מייק מק'ריידי
מאט קמרון
חברים לשעבר
דייב קרוסן
מאט צ'מברליין
דייב אברוזיס
ג'ק איירונס

פרל ג'אםאנגלית: Pearl Jam) היא להקת רוק משפיעה שהוקמה ב-1990 בסיאטל, וושינגטון, ארצות הברית. בצוותא עם נירוונה, אליס אין צ'יינס וסאונדגארדן הובילה הלהקה את פריצתו של ז'אנר הגראנג' לתודעה בתחילת שנות התשעים. פרל ג'אם נחשבת לאחת מלהקות סצנת הגראנג' הגדולות היחידות שנותרו פעילות עד היום, והיא נהנית מבסיס מעריצים גדול שמסייע להופעותיה של הלהקה להיות מהפופולריות ביותר בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של פרל ג'אם נעוצים בחלוצת הגראנג' גרין ריבר, להקה שהורכבה ב-1983 ממוזיקאים מלהקות שונות מסיאטל. הלהקה כללה את סטון גוסארד, ג'ף אמנט, מרק ארם וסטיב טרנר (שניהם מאוחר יותר במאדהאני) ואלכס וינסנט. גרין ריבר זכתה להצלחה בינונית לכל היותר ופעלה עד 1987. ב-1988 החלו גוסארד ואמנט לנגן עם סולן להקת מלפאנקשן, אנדרו ווד. יחד, שלושתם יצרו את להקת מאת'ר לאב בון. הלהקה זכתה להתעניינות הולכת וגוברת במהלך השנים 1988 ו-1989 והוחתמו בחברת התקליטים PolyGram רקורדס. אלבום הבכורה שלהם, Apple, יצא ב-1990 אך מותו הטרגי של ווד ממנת יתר של הרואין במרץ של אותה השנה מנע ממנו להיות עד ליציאתו של האלבום.

1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו של ווד והתפרקותה של מאת'ר לאב בון ב-1990, החליטו גוסארד ואמנט ליצור להקה חדשה. הם צירפו אליהם את מייק מק'ריידי והחלו לפעול כשלישייה. במהלך אותה התקופה כתב סולן סאונדגארדן, כריס קורנל, שני שירים לזכרו של ווד והשלושה נעתרו לבקשתו לסייע לו בהקלטתם של השירים. הקלטות אלה צמחו לפרויקט שלם שזכה לשם "טמפל אוף דה דוג". השם נלקח מתוך אחד הטקסטים של מאת'ר לאב בון.

בעזרתו של מתופף סאונדגארדן מאט קמרון (הצטרף לפרל ג'אם בסוף שנות התשעים) החלה החבורה להקליט שירים, שרבים מהם הוקלטו בסופו של דבר מחדש ליצירת הדמואים הראשונים של להקתם העתידית של גוסארד, אמנט ומק'ריידי. אחד מהשירים נחשב עד היום לשיר של פרל ג'אם תחת השם Footsteps וגם לשיר של טמפל אוף דה דוג תחת שם שונה, Times of Trouble.

השלישייה שחסרה זמר ומתופף החלה לחפש לעצמה חברים נוספים, ביניהם גם מוזיקאים שלא הכירו קודם לכן מחוץ לסיאטל. בין מוזיקאים אלה היה מתופף הרד הוט צ'ילי פפרז לשעבר ג'ק איירונס, שקיבל דמו של חמישה שירים על מנת להתרשם ולהעביר אותו הלאה לזמרים שלדעתו יתאימו לסגנונה של הלהקה. איירונס ויתר על ההצעה למלא את עמדת המתופף אך העניק את הדמו לזמר מסן דייגו שהיה אחד ממכריו, אדי ודר. ודר הקליט מיידית בביתו קטעי שירה עבור שלושה מקטעי הדמו ("Alive" ,"Once" ו-"Footsteps"). ודר תיאר מאוחר יותר את שלושת השירים כ"מיני-אופרה" שמתארת סיפור על גילוי עריות, טירוף ורצח. ודר שלח את הדמו לסיאטל והשלישייה התרשמה ממנה עד כדי כך שביקשה מודר להגיע לסיאטל על מנת להצטרף מיידית ללהקה. הלהקה התחילה לנגן עם ודר והוא אף שר באחד משירי טמפל אוף דה דוג, Hunger Strike. המתופף דייב קרוסן הצטרף גם הוא ללהקה, שנקראה ואף הופיעה במשך תקופה תחת השם "מוקי בליילוק", על שם שחקן עבר בליגת ה-NBA. הלהקה חויבה לשנות את השם כשחתמה בחברת התקליטים אפיק רקורדס מחשש לתביעה משפטית ולבסוף נבחר השם פרל ג'אם. בראיון מאותה התקופה טען ודר כי השם פרל ג'אם הוא מחווה לסבתא-רבה שלו שנקראה Pearl, הייתה נשואה לאינדיאני והכירה מתכון לריבה (Jam) אינדיאנית מסורתית. כיום מקובל לחשוב על סיפור זה כבדיחה של ודר.

המתופף קרוסן עזב את הלהקה מעט לפני השקתו של אלבום הבכורה Ten (ששמו מציין את מספר השחקן של מוקי בליילוק בניו ג'רזי נטס). הוא הוחלף בידי מאט צ'מברליין. לאחר שהשתתף במספר הופעות שאחת מהן תועדה בוידאו (הקליפ לשיר Alive), עזב צ'מברליין והצטרף ללהקת הליווי של תוכנית האירוח סאטרדיי נייט לייב. בהמלצתו של צ'מברליין הצטרף ללהקה המתופף דייב אברוזיס, שהקליט עם הלהקה את שני אלבומיה הבאים.

1991-1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולן הלהקה אדי ודר

פרל ג'אם הפכה לאחת מהלהקות המזוהות ביותר עם פריצתה של מוזיקת הגראנג'. קורט קוביין התבטא בזעם כנגד פרל ג'אם בראיונות מאותה התקופה ותיאר את המוזיקה שלה כממוסחרת, כאשר יש המאמינים כי קוביין דיבר מתוך קינאה מאחר שהלהקה עברה במצעדי מכירות האלבומים את נירוונה. קוביין התפייס לבסוף עם ודר והם הפכו לחברים, למרות שחוסר ההערכה של קוביין כלפי אמנט וגוסארד, על רקע סכסוכם עם חברו מרק ארם (ראו גרין ריבר), נותר בעינו.

אלבום הבכורה של פרל גאם, Ten, כולל אחד עשר שירים העוסקים בנושאים אפלים כגון דיכאון, התאבדות, בדידות ורצח. האלבום יצא ב-1991 והפיק שלושה להיטים גדולים: "Even Flow" ,"Alive" ו-"Jeremy". הווידאו קליפ ל"Jeremy" היה להיט גדול ב-MTV וזכה בארבעה פרסי "וידאו מיוזיק" בטקס המסורתי של הערוץ.

אלבומה השני של הלהקה, .Vs, קבע שיא כאשר מכר 950,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו וכלל את הלהיטים "Daughter" ,"Dissident" ,"Go" ו-"Animal". האלבום נקרא במקור Five Against One, שם שנלקח מתוך מילות השיר "Animal", אך שמו שונה ל-.Vs מעט לפני צאתו.

האלבום השלישי, Vitalogy, יצא ב-1994 והפך לשני הנמכר ביותר בהיסטוריה כשמכר מעל 877,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו. השיר "Spin The Black Circle" זכה בפרס גראמי ב-1996 על שיר ההארד רוק הטוב ביותר. להיטים נוספים מתוך האלבום היו "Not For You" ,"Corduroy" ,"Immortality" ו-"Betterman".

ב-1994 פיטרה פרל ג'אם את אברוזיס על רקע חילוקי דעות מקצועיים וב-1995 החליפה אותו בג'ק איירונס, המתופף שהכיר בין ודר ללהקה. באותה השנה ליוותה הלהקה את ניל יאנג באלבומו Mirror Ball. מחויבויות חוזיות מנעו מן הלהקה מלהדפיס את שמה על עטיפת האלבום, אך שמות כל חבריה נכללו ברשימת הקרדיטים. יאנג החזיר טובה ללהקה כשניגן במיני-אלבום בן שני השירים שלהם, Merkin Ball.

1996-2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של הלהקה החלה לרדת במשך השנים הבאות, בין השאר בשל החלטתם שלא להפיק וידאו קליפים וכן בשל תביעה (שנכשלה לבסוף) כנגד חברת הפצת הכרטיסים להופעות טיקטמאסטר. ב-27 באוגוסט 1996, חמש שנים בדיוק לאחר יציאתו של Ten, פרל ג'אם הוציאה את אלבומה הרביעי, No Code, שאמנם פתח במקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים אך מכירותיו הואטו מאוד מיד לאחר מכן. No Code כלל את הסינגלים "Hail, Hail" ,"Who You Are" ו-"Off He Goes" וזכה להצלחה בקרב גרעין המעריצים האדוק ביותר של הלהקה בלבד.

ב-1998 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי Yield, שהוצג כחזרה של הלהקה לצליל הגראנג' המקורי שלה, אך היה לאלבום הראשון של פרל ג'אם שלא פתח במקום הראשון במצעד מכירות האלבומים של בילבורד מאז אלבום הבכורה Ten מ-1991. האלבום פתח במקום השני, אך בדומה ל-No Code, מכירותיו הואטו באופן דרסטי מיד לאחר מכן. למרות זאת, האלבום הגיע לבסוף למעמד של אלבום פלטינה בארצות הברית לאחר מכירה של מעל למיליון וחצי עותקים. הלהקה הפיקה וידאו קליפ לראשונה מאז 1993, כאשר הזמינה את אמן הקומיקס טוד מק'פרליין על מנת ליצור וידאו קליפ מצויר לשירם "Do the Evolution". עוד כלל האלבום את הסינגלים "Given to Fly" ו-"Wishlist".

בשנה שלאחר מכן החליפה פרל ג'אם את המתופף שלה פעם נוספת, כאשר ג'ק איירונס נאלץ לפרוש מן הלהקה בנסיבות בריאותיות. הוא הוחלף בידי מתופף סאונדגארדן לשעבר מאט קמרון, שעבד בעבר עם חברי הלהקה במסגרת הפרויקט טמפל אוף דה דוג. נכון ל-2010, קמרון נותר בלהקה. באותה השנה הקליטה הלהקה גירסת כיסוי לבלדה "Last Kiss" של ויין קוקרן מ-1950. השיר הוקלט בתקציב נמוך ויצא בתחילה כסינגל שהופץ דרך מועדון המעריצים של הלהקה בלבד, אך בעקבות לחץ מצד המעריצים יצא כסינגל רגיל ונכלל מאוחר יותר באלבום קומפילציה שהכנסותיו הוקדשו לפליטי קוסובו. השיר הגיע למקום השני במצעד של בילבורד.

במאי 2000 יצא האלבום השישי והראשון של פרל ג'אם עם מאט קמרון, Binaural, שכלל את הסינגלים "Nothing As it Seems" ו-"Light Years". במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום ועקב הפופולריות של הופעות שהוקלטו בצורה בלתי חוקית, החליטה הלהקה להקליט באופן מקצועי כל אחד ואחד מהקונצרטים של סיבוב ההופעות. הכוונה המקורית הייתה להפיץ את "הבוטלגים החוקיים" במסגרת מועדון המעריצים בלבד, אך החוזה של הלהקה מנע ממנה מלעשות זאת, והיא הפיצה את האלבומים בחנויות התקליטים במקביל. הלהקה הקליטה 72 אלבומי הופעה, רבים מהם אלבומים כפולים, וקבעה מספר שיא של אלבומים ללהקה אחת במצעד מכירות האלבומים. 72 אלבומים נוספים הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של 2003, ומנהג זה נמשך במידה פחותה בהופעות הבאות.

הופעה של הלהקה, 23 בספטמבר 2005

סיבוב ההופעות האירופאי של פרל ג'אם מ-2000 הסתיים ב-30 ביולי בטרגדיה, לאחר אסון שבו נמחצו למוות תשעה מעריצים במסגרת הופעה בפסטיבל בדנמרק. כתוצאה מהאירוע שקלה הלהקה ברצינות להתפרק ואף הואשמה בתחילה באסון, עד שנוקתה מאוחר יותר מכל אחריות לאחר שנמצא כי אמצעי הבטיחות באצטדיון לא היו הולמים. מספר חודשים לאחר מכן פתחה הלהקה בסיבוב הופעות צפון-אמריקאי מצליח.

בנובמבר 2002 הוציאה פרל ג'אם את אלבומה השביעי, Riot Act, שכלל את הסינגל "I Am Mine". האלבום מכר חצי מיליון עותקים בלבד, פחות מכמות העותקים אותם מכרו האלבומים Vitalogy ו-.Vs בשבועות הראשונים לצאתם. האלבום כלל נגיעות פולקיות ומוזיקה ניסיונית יותר, שבלטו במיוחד בנוכחותו של הקלידן בום גאספר. הפעילות הפוליטית של הלהקה באה לידי ביטוי בטקסטים של האלבום, כאשר הבולט ביותר הוא השיר "bu$hleaguer", שכולל ביקורת על הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. הקטע האינסטרומנטלי "Arc" הוקדש להרוגי האסון בדנמרק.

2003-2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 הכריזה הלהקה על היפרדותה מחברת התקליטים אפיק רקורדס (בבעלות סוני), שאיתה עבדו במשך 12 שנים. באותה השנה יצא אלבום כפול של קטעים נדירים ובי-סיידס בשם Lost Dogs. ב-2004 הוציאה חברת סוני את אלבום האוסף הכפול Rearviewmirror, שמרכז שירים של פרל ג'אם שיצאו בין 1991 ו-2003.

ב-2003 ביקש הבמאי טים ברטון מהלהקה להקליט שיר עבור סרטו "סיפורי דגים", והלהקה הקליטה עבורו את השיר "Man of the Hour" שהיה מועמד לגראמי. במהלך 2000 תמכה הלהקה בגלוי במועמד דאז לנשיאות רלף ניידר, וב-2004 הביעו חברי הלהקה בראיון לרולינג סטון תמיכה בג'ון קרי. פרל ג'אם גם השתתפה בסיבוב ההופעות Vote for Change, שנערך על מנת לשכנע אמריקאים להצביע נגד הנשיא בוש.

האלבום השמיני של הלהקה, Pearl Jam, יצא ב-2 במאי 2006. ודר ציין כי הוא מעוניין שהמעריצים ישמעו לראשונה את השירים במסגרת האלבום, ולכן רק שני שירים מתוכו בוצעו לפני כן במסגרת הופעות. הסינגל הראשון מתוך האלבום הוא "World Wide Suicide" והוא כולל שירה דומיננטית של ודר המזכירה את אלבומיה הראשונים של הלהקה. השיר מותח ביקורת על הנשיא בוש ("כשאתה מביט בעיניהם של הנופלים, אתה חייב לדעת שישנה דרך אחרת... זוהי התאבדות כלל-עולמית"). הסינגל והאלבום זכו להצלחה ולביקורות טובות.

ב-20 בספטמבר 2009, יצא אלבומם התשיעי של הלהקה Backspacer, שזכה הן לביקורות חיוביות והן להצלחה מסחרית.

2010-היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 הלהקה הוציאה את אלבום ההופעה החיה "Live On Ten Legs", לכבוד 20 שנה ליציאת האלבום הראשון שלהם, Ten. באותה שנה הלהקה הוציאה את הסרט הדוקומנטרי PJ20, ובסרט התארחו כריס קורנל מסאונדגארדן, ניל יאנג וקורט קוביין מנירוונה.

ביולי 2013, פרל ג'אם הודיעו על יציאת אלבום חדש בשם "Lightning Bolt" באוקטובר באותה שנה, ועל סינגל מתוכו בשם "Mind Your Manners". האלבום יצא בתאריך 9 באוקטובר 2013. לאחר מכן שוחרר הסינגל השני מתוכו, "Sirens".

פרל ג'אם וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה, ללא הסולן אדי ודר, הופיעו בישראל בתור להקת הליווי של ניל יאנג, במהלך סיבוב הופעות בשנת 1995.

קמפיין להבאת הלהקה להופעה בישראל בפעם הראשונה הוכרז בינואר 2013, ביזמת שדרן הרדיו בן רד (88FM). הקמפיין הפיח רוח אופטימית במעריצי הלהקה בישראל, וכלל אלמנטים אינטראקטיביים רבים - עמוד פייסבוק, סרטוני תדמית, גרסאות כיסוי (בהשתתפות האמנים גבע אלון, אורפנד לנד, מלכה באיה, הפיל הכחול ועוד) והפקת "כרטיס אדי ודר". במהלך הקמפיין היו מספר מגעים עם חברי הלהקה שהביעו נכונות להגיע להופעה בישראל, אם כי היה חשש גדול שודר, מנהיגה של הלהקה, יימנע מלהגיע לישראל עקב חברותו הקרובה עם רוג'ר ווטרס, המחזיק בדעה כי על ישראל להיות מוחרמת תרבותית.[1]

הקמפיין הגיע לסיומו ביולי 2014, כאשר בימי מבצע צוק איתן, הסולן אדי ודר התייחס לאירועי הלחימה בישראל באמצע הופעה באנגליה.[2] מתוך דבריו ניתן היה להבין כי יימנע מלהגיע לישראל בזמן זה. לאחר ההופעה, פרסם ודר הודעה רשמית באתר הלהקה ובעמוד הפייסבוק שלו, בה הסביר והבהיר את דבריו אשר הקו המנחה שלהם הוא נגד מלחמה, בהשראת השיר "דמיין" של ג'ון לנון.[3]

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דייב קרוסן (תופים) (1990-1991)
  • מאט צ'מברליין (תופים) (1991)
  • דייב אברוזיס (תופים) (1991-1994)
  • ג'ק איירונס (תופים) (1994-1998) (ראו גם רד הוט צ'ילי פפרז)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי EP[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]