These Are the Days of Our Lives

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"These Are the Days of Our Lives"
סינגל בביצוע קווין
מתוך האלבום Innuendo
יצא לאור 5 בספטמבר 1991 (הוצאה ראשונה), 9 בדצמבר 1991 (הוצאה שנייה)
הוקלט מרץ 1989–נובמבר 1990
מקום הקלטה אולפני מטרופוליס, אולפני מאונטיין
סוגה רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית
בי-סייד Bijou
אורך 4:13
חברת תקליטים פרלופון (באירופה), הוליווד רקורדס (צפון אמריקה)
כתיבה רוג'ר טיילור
לחן בריאן מיי, פרדי מרקיורי, רוג'ר טיילור, ג'ון דיקון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה קווין, דייוויד ריצ'רדס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

These Are the Days of Our Livesעברית: אלה הם ימי חיינו) הוא שיר של להקת הרוק הבריטית קווין. על אף שכתיבת השיר נזקפה ללהקה כולה, הוא נכתב בעיקר על ידי מתופף הלהקה רוג'ר טיילור, וזהו השיר השמיני מאלבומם Innuendo משנת 1991. השיר יצא לאור בארצות הברית ביום הולדתו ה-45 של פרדי מרקיורי וכסינגל A-side כפול באירלנד ובבריטניה ב-9 בדצמבר, בעקבות מותו של מרקורי, יחד עם השיר Bohemian Rhapsody. הסינגל הכפול הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי ושהה שם למשך חמישה שבועות, היה בראש מצעד הסינגלים האירי למשך שישה שבועות, והגיע למקום ה-16 בגרמניה. השיר זכה בפרס Brit Award for Song of the Year בשנת 1992. השיר גם נכלל באלבום האוסף של הלהקה Greatest Hits III (אלבום של קווין) משנת 1999. רון הארט מהרולינג סטון כתב על השיר: "הבלדה המנוגנת בסינתיסייזר ובתופי קונגה הוא הסינגל המשמעותי ביותר מתוך innuendo, בהתחשב בכך שהוא שוחרר ביום הולדתו ה-45 של מרקיורי, ושהקליפ שלו סימן את הפעם האחרונה שמעריציו יכלו לראות אותו בחיים כפי שצולם במאי 1991 בשלבים האחרונים של מאבקו באיידס. כבלדה בסגנון של Love of My Life, זה היה שיר שנשא משקל משמעותי בשבריריות של הופעתו של מרקיורי בקליפ בשחור-לבן שנוסף מאוחר יותר כאשר צילומי צבע שלא פורסמו מהצילומים הופיעו ב-Days of Our Lives."

רקע לכתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'ר טיילור שהעלה זכרונות מהעבר, כתב את השיר כשבריאותו של פרדי מרקיורי התדרדרה. טיילור הכיר את מרקיורי מסוף שנות ה-60 המאוחרות כאשר הם עבדו יחד בשוק קנסינגטון בלונדון לפני שהשניים (יחד עם בריאן מיי) הקימו את קווין ב-1970. הפזמון הפותח בשיר מעלה זיכרונות עם המשפט "Those were the days of our lives" (אלה היו ימי חיינו), בעוד הפזמון השני מתייחס להווה עם המשפט "Cause these are the days of our lives" (כי אלה הם ימי חיינו).

ישבתי בבית במצב רוח רפלקטיבי, ואכן ידעתי שפרדי חולה, ואני חושב שזה (השיר) בא מתוך מצב הרוח הקצת מלנכולי הזה. אני מניח שניסיתי להתייחס לזה בצורה אופטימית - אלה היו הימים אז. ואלה ימי חיינו - היום חשוב מאתמול."

(רוג'ר טיילור בשיחה עם Absolute Radio משנת 2011).[1]

הקליפ לשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליפ היה הקליפ האחרון שהציג את פרדי מרקיורי באופן אישי לפני מותו ב-24 בנובמבר 1991. רודי דולזל והאנס רוסאכר מDoRo Productions צילמו את הקליפ באולפנים בלונדון ב-30 במאי 1991. מרקיורי, רוג'ר טיילור וג'ון דיקון נכחו בצילומים, בעוד שבריאן מיי צולם מאוחר יותר באותה שנה, ונוסף בדיגיטל, מכיוון שהיה מחוץ למדינה בסיבוב של קידום מכירות לאלבום בזמן הצילומים. בעקבות שמועות על בריאותו של מרקיורי, הסרטון צולם ויצא לאור בשחור-לבן כדי להסתיר את מלוא היקף מחלתו. בקליפ עצמו, לבש מרקיורי וסט עם ציורים של חתולים עליו שנעשה עבורו על ידי מעצבת התלבושות של קווין דיאנה מוסלי. עם מבט הפרידה שלו היישר אל המצלמה עם סיום השיר, מרקיורי לחש "I still love you" (אני עדיין אוהב אתכם), כמשפט שכוון למעריציו, שהיו המילים האחרונות שלו למצלמה. לבמאי הווידאו דולזל נאמר מראש לשמור על דברים במהירות לאור מצבו הבריאותי של מרקיורי, אך לפני צילום העטיפה של הסינגל, מרקורי ביקש עוד טייק אחד למילים האחרונות של השיר: "Those days are gone now but one thing's still true / When I look and I find I still love you" ("הימים האלה נעלמו אך דבר אחד עדיין בטוח./ כשאני מחפש ואני מוצא אני עדיין אוהב אתכם"). ג'ורדן רנטג מהPeople כתב "בשורה האחרונה, הוא מזמן את כל כוחותיו לתנוחה הירואית אחרונה לפני שהוא מתמוטט לתוך עצמו בצחוק רך. בוהה במצלמה ולוחש "I Still Love You" אחרון, מצמיד את אצבעותיו, יוצא מהפריים כשהוא מנפנף לשלום". דולזל העיר כי "בשניות האחרונות של השיר הזה, הוא נותן לנו רזומה של כל חייו: 'הייתי סופרסטאר ענק, אבל אל תיקחו את זה יותר מידי ברצינות', ואז אומר למצלמה 'I Still Love You' (אני עדיין אוהב אתכם) שזה עבור המעריצים. ואז הוא יוצא מהחיים. אפילו ברגעיו האחרונים, הוא תכנן את היציאה שלו בצורה אמנותית. ככה הוא רצה שזה יהיה." הגרסה האמריקאית של הקליפ כוללת אנימציה שהופקה על ידי אולפני וולט דיסני, שכן חברת התקליטים של קווין בצפון אמריקה הוליווד רקורדס היא חברת בת של חברת וולט דיסני. גרסת וידאו נוספת שוחררה בשנת 1992 על מנת לקדם את אלבום האוסף Classic Queen בארצות הברית, המשלבת קטעים ישנים של הלהקה מ-1973 עד 1991 בתוספת הופעות של הלהקה מהקליפ ששודר בארצות הברית.

הופעות חיות וקאברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בוצע לראשונה בהופעה חיה ב-20 באפריל 1992 במופע המחווה לפרדי מרקיורי על ידי ג'ורג' מייקל וליסה סטנספילד. הגרסה החיה נכללה ב-EP Five Live משנת 1993, אשר יוחסה לזכות ג'ורג' מייקל עם קווין וליסה סטנספילד. השיר בוצע בסיבובי ההופעות של קווין עם פול רודג'רס מ-2005/2006 עם שירה של רוג'ר טיילור. על הבמה ליווה השיר סרטון של הלהקה בימיה הראשונים ביפן, כולל צילומים רבים שהתמקדו בחברי הלהקה בעבר פרדי מרקיורי וג'ון דיקון. השיר שימש ב-1 ביולי 2007 בקונצרט לדיאנה שנערך באצטדיון ומבלי לזכרה של דיאנה, נסיכת ויילס שנהרגה כ-10 שנים מוקדם יותר. בסוף הקונצרט הוצג מונטאז' וידאו של דיאנה בילדותה בזמן שהשיר התנגן ברקע. גרסת כיסוי של פטולה קלארק נכלל באלבום האוסף Then & Now.

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏  מצעדים ודירוגים
מדינה מצעד מיקום שיא
אירלנד מצעד הסינגלים האירי 1
בריטניה מצעד הסינגלים הבריטי 1
גרמניה GfK – טופ 100 16

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Queen interview: Roger Taylor on These are the Days of our Lives, נבדק ב-2023-08-09