U-571 (צוללת)

U-331

תיאור כללי
סוג אונייה	הצוללות הגרמניות במלחמות העולם הראשונה והשנייה
צי
סדרה	הצוללות מדגם VIIC
חלק מסדרה	3rd U-boat Flotilla
ציוני דרך עיקריים
מספנה	בלום ווס
הוזמנה	24 באוקטובר 1939
תחילת הבנייה	8 ביוני 1940
הושקה	4 באפריל 1941
תקופת הפעילות	22 במאי 1941 – 28 בינואר 1944 (שנתיים)
אחריתה	הוטבעה על ידי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
מיקום	52°41′00″N 14°27′00″W
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם השנייה (המערכה באוקיינוס האטלנטי)
מידות
הֶדְחֶק	753 טון בציפה, 857 טון בצלילה
אורך	67.1 מטר, 50.5 מטר אורך גוף הלחץ
רוחב	6.2 מטר, 4.7 מטר רוחב גוף הלחץ
שוקע	4.74 מטר
נתונים טכניים
מהירות	17.7 קשרים בציפה, 7.6 קשרים בצלילה
עומק צלילה	230 מטר
גודל הצוות	44 עד 60 איש
טווח שיוט	15,700 ק"מ בציפה במהירות 10 קשרים, 150 ק"מ בצלילה רציפה במהירות 4 קשרים
הנעה	2 מנועי דיזל 6 צילינדרים בעלי 2,800–3,200 כוח סוס, 2 מנועים חשמליים בעלי 740 כוח סוס
נתונים צבאיים
חימוש	5 צינורות טורפדו 21 אינץ' - 4 בחרטום ו-1 בירכתים, תותח 88 מ"מ על הסיפון, 220 פגזים, תותח נ"מ 20 מ"מ, 14 טורפדות או 26 מוקשים

הצוללת הגרמנית U-571 הייתה צוללת מסוג VIIC שנבנתה עבור הקריגסמרינה של גרמניה הנאצית לשירות במהלך מלחמת העולם השנייה. U-571 ערכה אחד עשר סיורי מלחמה, והטביעה חמש ספינות בסך 33,511 טונות רישום ברוטו (GRT), ופגעה באחת נוספת בהדחק של 11,394 BRT. ב-28 בינואר 1944 היא הותקפה על ידי מטוס סנדרלנד עם צוות אוסטרלי מטייסת מס' 461 חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ממערב לאירלנד, הושמדה על ידי מטעני עומק וכל צוותה אבד.

לסרט המלחמה האמריקני הבדיוני משנת 2000 "U-571" אין שום קשר לצוללת, אבל הוא מבוסס בצורה רופפת מאוד על לכידת הבריטים את U-110 ומפתחות האניגמה ומפתחות הצופן שלה.

תכנון

לצוללות הגרמניות מסוג VIIC קדמו הצוללות הקצרות יותר מסוג VIIB. ל-U-331 הייתה תפוסה של 769 טונות (757 טונות ארוכות) כאשר שטה על פני השטח ו-871 טונות (857 טונות ארוכות) בזמן הצלילה. היה לה אורך כולל של 67.10 מטרים (220 רגל 2 אינץ'), אורך גוף לחץ של 50.50 מטרים (165 רגל 8 אינץ'), רוחב של 6.20 מטרים (20 רגל 4 אינץ'), גובה של 9.60 מטרים (31 רגל 6 אינץ'), ושוקע של 4.74 מטרים (15 רגל 7 אינץ'). הצוללת הונעה על ידי שני מנועי גרמניהוורפט F46 ארבע פעימות, שישה צילינדרים דיזל מוגדשים, שהפיקו סך של 2,800–3,200 כוחות סוס (2,060–2,350 קילוואט) לשימוש מעל פני השטח, שני מנועים חשמליים דו-פעמיים מסוג AEG GU 460/8–27 המפיקים סך של 740 כוחות סוס (550 קילוואט) לשימוש בזמן הצלילה. היו לה שני גלי הנע ושני מדחפים בקוטר 1.23 מטרים (4 רגל). הצוללת הייתה מסוגלת לפעול בעומקים של עד 230 מטרים (750 רגל).

לצוללת הייתה מהירות מרבית מעל פני השטח של 17.7 קשרים (32.8 קמ"ש) ומהירות צלילה מקסימלית של 7.6 קשרים (14.1 קמ"ש). כשהצוללת שהתה מתחת לפני המים, היא יכלה לפעול לטווח של 80 מיילים ימיים (150 ק"מ) במהירות של 4 קשרים (7.4 קמ"ש); כאשר עלתה, היא יכלה לשוט לטווח של 8,500 מיילים ימיים (15,700 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). ל-U-331 הותקנו חמישה צינורות טורפדו בקוטר 53.3 סנטימטרים (21 אינץ') (ארבעה מותאמים בחרטום ואחד בירכתיים), 14 טורפדות, תותח ימי 8.8 ס"מ (3.46 אינץ') SK C/35 אחד, 220 פגזים ותותח נ"מ 2 ס"מ (0.79 אינץ') C/30. על הצוללת שירתו בין 44 ל-60 אנשי צוות.

היסטוריית שירות

שדרית הצוללת הונחה ב-8 ביוני 1940 על ידי Blohm & Voss מהמבורג. היא הוכנסה לשירות ב-22 במאי 1941 תחת פיקודו של קפיטן-לויטננט הלמוט מהלמן. בפיקודו היו ל-U-571 תשעה סיורים מוצלחים באזור הארקטי ובצפון ומרכז האוקיינוס האטלנטי. באוגוסט וספטמבר 1941, U-571 פעלה נגד כוחות בעלות הברית והסובייטים, וגרמה נזק לספינת הנוסעים הסובייטית "מריה אולג'נובה" ב-26 באוגוסט.

בשנת 1942, U-571 פעלה מול החוף המזרחי של ארצות הברית, והטביעה את אוניית המשא הבריטית "הרטפורד" ב-29 במרץ, המכלית הנורווגית M/T "קול" ב-6 באפריל ליד קייפ האטרס, וספינת המשא האמריקאית "מרגרט" ב-14 באפריל לאחר שהספינה עזבה את סן חואן, פוארטו ריקו. למרות שהיומן של U-571 מזכיר שחלק מה-8 קצינים ו-21 מלחים הצליחו להיכנס לסירת הצלה ולרפסודות, איש מהצוות של מרגרט לא נראה שוב. ביולי 1942 הצוללת פעלה באיים הקריביים וטרפדה ארבע ספינות: ספינת המשא הבריטית "Umtata" ב-7 ביולי, המכלית האמריקאית, "ג'. א. מופט ג'וניור". ב-8 ביולי, ספינת המשא ההונדורסית "ניקולס קונאו" ב-9 ביולי וב-15 ביולי המכלית האמריקאית, "פנסילבניה סאן".

המכלית "פנסילבניה סאן", טורפדה על ידי U-571 ב-15 ביולי 1942 (ניצלה והוחזרה לשירות ב-1943)

כל הצוות של "ג'. א. מופט ג'וניור" (35 אנשי צי הסוחר ו-5 אנשי המשמר החמוש הימי) נטשו את הספינה לתוך שתי סירות הצלה ושלוש רפסודות, למעט המאסטר שנהרג. כלי השיט של משמר החופים של ארצות הברית "מרי ג'ין" ו"סאות'באונד" אספו את 39 הניצולים והביאו אותם לפלורידה. כאשר טורפדה "פנסילבניה סאן", שניים מצוות הסוחר מתו בפיצוץ שנוצר, אך שאר 40 צוות צי הסוחר ו-17 חברי המשמר החמוש הימי שהיו על סיפונה שרדו לאחר שחולצו על ידי USS "דאלגרן". מאוחר יותר נמשתה "פנסילבניה סאן" והוחזרה לשירות, בעוד ששלוש הספינות האחרות שהותקפו ביולי הוטבעו.

ב-22 במרץ 1943, U-571 הותקפה על ידי כלי טיס בצפון האוקיינוס האטלנטי וניזוקה ונאלצה לחזור לבסיס. באפריל 1943, טען מהלמן שהוא הטביע שלוש ספינות נוספות אך לא ניתן היה להשוות בין אלה לרישומים של אבדות בעלות הברית. ב-22 באפריל 1943, היא נאלצה לחזור לבסיס מכיוון שהמפקד נפצע קשה בתאונה בצריח הניתוב. ב-2 במאי 1943 הוחלף מהלמן הקלה על ידי אובר-לויטננט צור זי גוסטב ליסו. U-571 סיירה מול החוף המערבי של אפריקה ביולי לפני שחזרה לבסיס ב-1 בספטמבר. בין ספטמבר לדצמבר, U-571 כנראה עברה שיפוץ במבדוק יבש, מכיוון שלא מופיע כל אזכור של הצוללת לתקופת זמן זו ביומן המלחמה שמנהל המפקד הגרמני, הצוללות, אדמירל קרל דניץ.

ב-18 בינואר 1944, לוסו דיווח לפיקוד הצוללות שלו שהוא תקף והטביע משחתת לא ידועה. עם זאת, לא ניתן היה לזהות זאת עם אבדות ידועות של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.

גורל

ב-28 בינואר 1944 היא הותקפה על ידי מטוס סנדרלנד עם צוות אוסטרלי מטייסת מס' 461 חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ממערב לאירלנד והושמדה על ידי מטעני עומק. קפטן המטוס, סגן טיסה ר. ד. לוקאס, דיווח שרוב הצוות נטש בהצלחה את הצוללת, אך עד מהרה מת מהיפותרמיה. סירה הורדה למים אך לא הצליחה להיפתח. U-571 טבעה עם כל צוותה ב-52°41′ צפון 14°27′ מערב. היא לא ספגה, עד אובדנה, אבדות לצוות שלה במהלך כל הקריירה שלה. המטוס, EK577, צוות בחלקו על ידי אנשי חיל האוויר המלכותי (RAF) ושכן בבסיס RAF פמברוק, בוויילס.